מה שלומכן? איך אתן מבלות בחופש הגדול? אני לשמחתי מצליחה למצוא די הרבה זמן לצייר, או שבעצם, אני מקדישה כל דקה שמתאפשר לי לציור, וזה כיף לי מאוד (אפילו שלרוב זה קורה אחרי חצות בערך). ציור, וציור אופנה בפרט, זו אחת המלאכות האהובות עלי ביותר.
הנה פוסט שכתבתי השבוע בפייסבוק - בחיוך נוסטלגי, בדיוק בנושא הזה:
הנה פוסט שכתבתי השבוע בפייסבוק - בחיוך נוסטלגי, בדיוק בנושא הזה:
כשהייתי בבית ספר יסודי, ילדה חמודה אחת החליטה להקים מגזין אופנה כיתתי, ולתלות על קיר הכיתה.
אני שמעתי את זה וקינאתי והתרעמתי בלב שלא הזמינו אותי גם, כי גם אני הייתי ״ציירת אופנה״, אז ישבתי סופשבוע שלם בבית וציירתי, עוד ועוד סקיצות של אופנה- זוכרת רק ציור אחד ובו כף יד עטויה כפפת רשת כמו של מדונה, שהיתה חתוכה באצבעות (מדובר פה על אמצע שנות השמונים, כן?).
ביום ראשון באתי לכיתה, נעמדתי מול העורכת הצעירה, כחכחתי בגרוני והתחלתי בנאום חוצב להבות למה מגיע לי להשתתף במערכת מגזין האופנה, ונתתי לה גם את הפורטפוליו המכובד מסוף השבוע, לחיזוק טיעוניי...
היא הביטה אלי בעינייה הכחולות ושאלה בפשטות - אה, את רוצה להצטרף? אמרתי כן! והנה הייתי בפנים....
לא חושבת שיצא מזה שום מגזין נוסף, אפילו לא ישיבת מערכת, א-ב-ל: הנה כמה לקחים:
1. אם אוהבים משהו מכל הלב בגיל 10 ועדיין בגיל 40 - כנראה שזו אהבה אמיתית.
2. אם יושבים ומחכים שמישהו יציע לנו משהו - אפשר לחכות לנצח.
3. אם רוצים משהו - כדאי פשוט לבקש.
אומרים שבנאדם צריך להקדיש 10000 שעות לעיסוק בנושא כלשהוא כדי להיות מומחה, אני לא מרגישה עדיין ״מומחית״, אבל בהחלט מרגישה שאני מתקדמת כל הזמן, ואני חושבת שצברתי כבר יותר מ10000 שעות. ברצינות :)
לשמחתי אני רואה גם שיפור מתמיד בצד הטכני, אבל מה שמשמח יותר אותי - גם ביכולת ההבעה שלי. הציורים הופכים עוצמתיים יותר ויותר ואני מרגישה סיפוק מתהליך היצירה שלהם והזדהות איתם.
בכל כמה ימים אני אוהבת לשנות, ולעבוד עם סוגי צבעים אחרים, ורק הם נמצאים לידי על השולחן. בתקופה זו אני עובדת בעיקר בעיקר בטושי אקריליק או צבעי מים. לפני כן היו אלה טושי מכחול יפניים.
בפוסט היום יש ציורים חדשים ממש, מתקופת החופש הגדול.
אשמח מאד לקרוא פה את תגובותיכן, אם אתן אוהבות אותן, אם אתן מתחברות למה שכתבתי, ועוד...
ואשמח גם אם תעשו follow לעמוד האינסטגרם שלי, אליו אני מעלה תמונות על בסיס יומיומי ונהיה כך בקשר גם שם.
המשך חופש נעים וכיפי במיוחד, איריס
אני שמעתי את זה וקינאתי והתרעמתי בלב שלא הזמינו אותי גם, כי גם אני הייתי ״ציירת אופנה״, אז ישבתי סופשבוע שלם בבית וציירתי, עוד ועוד סקיצות של אופנה- זוכרת רק ציור אחד ובו כף יד עטויה כפפת רשת כמו של מדונה, שהיתה חתוכה באצבעות (מדובר פה על אמצע שנות השמונים, כן?).
ביום ראשון באתי לכיתה, נעמדתי מול העורכת הצעירה, כחכחתי בגרוני והתחלתי בנאום חוצב להבות למה מגיע לי להשתתף במערכת מגזין האופנה, ונתתי לה גם את הפורטפוליו המכובד מסוף השבוע, לחיזוק טיעוניי...
היא הביטה אלי בעינייה הכחולות ושאלה בפשטות - אה, את רוצה להצטרף? אמרתי כן! והנה הייתי בפנים....
לא חושבת שיצא מזה שום מגזין נוסף, אפילו לא ישיבת מערכת, א-ב-ל: הנה כמה לקחים:
1. אם אוהבים משהו מכל הלב בגיל 10 ועדיין בגיל 40 - כנראה שזו אהבה אמיתית.
2. אם יושבים ומחכים שמישהו יציע לנו משהו - אפשר לחכות לנצח.
3. אם רוצים משהו - כדאי פשוט לבקש.
ומדוע נזכרתי בזה בעצם? כי אני עד כדי כך אוהבת לצייר אופנה! אהבתי כילדה, ועדיין אוהבת, וכל הזמן. יש שנים שאלה ציורים ממש, ורוב השנים זה לבש יותר צורת סקיצות ושרבוטים, אבל העיסוק הזה מעולם לא הפסיק להיות נוכח מאוד בשעות הפנאי שלי.
ההשראות לציורים רבות ומגוונות, חלקן נאספות במשך השנים מחוברות, מגזינים, ספרים, מעצבים, סרטים וכו׳... ואת חלקן אני פוגשת באופן יומיומי באינסטגרם. הציורים הם לרוב תוצאה של מיקס בין שני סוגי ההשראה.
אומרים שבנאדם צריך להקדיש 10000 שעות לעיסוק בנושא כלשהוא כדי להיות מומחה, אני לא מרגישה עדיין ״מומחית״, אבל בהחלט מרגישה שאני מתקדמת כל הזמן, ואני חושבת שצברתי כבר יותר מ10000 שעות. ברצינות :)
לשמחתי אני רואה גם שיפור מתמיד בצד הטכני, אבל מה שמשמח יותר אותי - גם ביכולת ההבעה שלי. הציורים הופכים עוצמתיים יותר ויותר ואני מרגישה סיפוק מתהליך היצירה שלהם והזדהות איתם.
בכל כמה ימים אני אוהבת לשנות, ולעבוד עם סוגי צבעים אחרים, ורק הם נמצאים לידי על השולחן. בתקופה זו אני עובדת בעיקר בעיקר בטושי אקריליק או צבעי מים. לפני כן היו אלה טושי מכחול יפניים.
אשמח מאד לקרוא פה את תגובותיכן, אם אתן אוהבות אותן, אם אתן מתחברות למה שכתבתי, ועוד...
ואשמח גם אם תעשו follow לעמוד האינסטגרם שלי, אליו אני מעלה תמונות על בסיס יומיומי ונהיה כך בקשר גם שם.
המשך חופש נעים וכיפי במיוחד, איריס