יום שישי, 12 בנובמבר 2021

אייקונים אופנתיים על זמניים: לה סמוקינג של סן לורן בצילום של הלמוט ניוטון

 איב סן לורן חשף לראשונה את הטוקסידו הנשי בעיצובו בתצוגת סתיו חורף 1966 שנשאה את השם פופארט. הטוקסידו הנשי היא הצהרה חזקה ושנויה במחלוקת של נשיות - מיניות נשית שלא היתה מבוטאת בעור חשוף או בקפלי בד עדינים ונשפכים אלא בקוים נקיים וחתוכים היטב של ג׳קט ומכנסיים. 




לייזה מינלי, קתרין דנב, לולו דה לה פלאז, לורן בקאל וביאנקה ג׳אגר - איקוניות הסטיל של התקופה אימצו מעתה והלאה את הסמוקינג. 

את ג׳קט הטוקסידו הלבן לבשה ביאנקה ג׳אגר אפילו בחתונתה עם מיק ג׳אגר, וציוותתה לו חצאית לבנה שכיסתה על בטן של הריון. 



חליפת ״לה סמוקינג״ המקורית של סן לורן כללה מכנסיים בגזרה ישרה, חולצה לבנה, עניבת פרפר, חגורת סאטן רחבה, וג׳קט מחוייט. כל זאת יחד נועד לתת מענה נשי לחליפה הגברית ולטשטש את הגבולות המגדריים של הבגד.

פייר ברג׳ה, שהיה שותפו של  סן לורן בעסקים ובחיים אמר:


ומה מדגים אמירה זו ואת מעמדה של ״לה סמוקינג״ כסמל להעצמה מינית נשית, יותר מצילומו האייקוני של הלמוט ניוטון למגזין ווג בשנת 1975?

הלמוט ניוטון הפך את הסמוקינג לאייקוני אפילו יותר, בצילומו הבלתי נשכח לווג בשנת 1975. יכולתו להטעין את מי שצילם באנרגיה מינית, הגיעה לשיא עם החליפה האניגמטית והאנדרוגנית הזו. 



הצילום  מציג אישה אנדרוגנית העומדת ברחוב פריזאי צדדי, המואר באורות הרחוב. 47 שנים לאחר שצולם - הצילום שיקי ורלבנטי היום כמו אז. 

הצילומים נערכו באוירה אינטימית ברחוב קטן בשם  rue aubriot במארה, היכן שהלמוט ניוטון גר. השתתפו בו חמישה אנשים בלבד. ניוטון, העורכת, מעצב שיער ושתי דוגמניות - אחת מהן היא  ווייקבה שעבדה עימו לעיתים קרובות. היא  התבקשה לעמוד הפעם בפוזה  ״דנדית״ - כמו דמות ידועה מהאמנות הצרפתית במאה ה-19, שלפי בודלייר ״אין לו עיסוק או מקצוע מלבד אלגנטיות״. 

היה צורך לצלם בלילה, ולא נעשה כל שימוש בפלאש, רק באורות הרחוב. ניוטון משמכש כאן בתפקיד צלם פפראצי, תופס במצלמתו פבינת הרחוב שלו את הצילום ״כבדרך אגב״... דמות אנדרוגנית של אישה גברית ברחוב פריזאי בלילה. הסמוקינג נותן לה עוצמה. היא יציבה ובוטחת, אי נגישה, אוחזת בסיגריה - הכי גברי והכי נשי. 

ובכל זאת, למרות הרחוב המוכר ותנאי הצילום האהובים והדוגמני הקבועה, משהו מאוד יוצא דופן בצילום הזה של ניוטון. מנחשים מה? הדוגמנית לבושה...

ואכן, הוא צילם תמונה שניה, ובתמונה זו הסצנה זהה לחלוטין, אך נוספת לה גם הדוגמנית השניה, בערום מלא.  






אתם בוודאי מכירים את הציטוט הידוע של סן לורן על ההבדל שבין אופנה וסטייל, אך הנה הציטוט המלא, שמתחיל בדיוק בחליפת הלה סמוקינג  המפורסמת.




את הפוסט הזה כתבתי בעקבות פוסט וסטוריז שהעלתי באינסטגרם שלי, שבו עסקתי בימים האחרונים בחליפה הגברית כמקור השראה לאופנה נשית. שיתפתי שם גלריית תמונות רטרו משגעת של נשים שהפכו את החליפה לחלק מהותי במלתחה שלהן, ומזה צמח גם הפוסט הזה על הסמוקינג של סן לורן ועל הצילום האייקוני של הלמוט ניוטון. 

אני מזמינה אתכם לעקוב מקרוב אחרי האינסטגרם שלי, ולהנות מהרחבה של התכנים שבללוג גם באופן יומיומי, יש נושאים מרתקים על הפרק לשבועות הקרובים :) 

למעבר לאינסטגרם שלי לחצו כאן

סוף שבוע נהדר, איריס.

יום ראשון, 31 באוקטובר 2021

על צעיפים ומוזות של דיור

לכל בית אופנה מיתולוגי יש את הגרסה שלו לצעיף משי דק וארוך. אצל הרמס הם נקראים טווילי, אצל פנדי - ווראפי, ללואי וויטון יש את הבנדו, ולדיור - את צעיף המיצה הקרוי על שם המוזה המיתולוגית של כריסטיאן דיור mitzah bricard.

הצעיפים הללו, על אף מחירם שאינם זול כלל, מהווים את האופציה הנגישה והפחות יקרה לרכישת פריט אופנה קלאסי ואייקוני, ומאפשרים גיוון רב בשילובם כאביזר אופנתי בהרבה אופנים שונים.





תמוונות: דיור



צעיפי המיצה מגיעים בעיצובים מגוונים המתחדשים בכל קולקצייה, ומצידם השני תמצאו לרוב את הלוגו של כריטסיאן דיור, שידע להתנופף באלגנטיות מרומזת ברגע המתאים.




תמונה: דיור



לפני שנצלול לדרכים המגוונות לקשירתם של צעיפי המיצה היפים ולהשראות מאחורי העיצובים שלהם, בואו נכיר את מיצה על שמם הם נקראים.




מיצה בריקרד - המוזה של כריסטיאן דיור


בשנות הארבעים של המאה העשרים היתה מיצה בריקרד (Mitzah Bricard) אישה מסתורית, אלגנטית ואקסטרווגנטית, שהגיעה לפריז מרומניה. היא היתה ידועה בסגנונה ההדור - תמיד על עקבי סטילטו, שרשרת פנינים סביב צווארה, ועל ראשה טורבן או כובע עם רעלה. חיבתה להדפס מנומר היתה ברורה לעין, ולפעמים היא אף חרגה מ״גבולות הטעם הטוב המקובלים״ של התקופה ושילבה מספר פריטים מנומרים בו זמנית...



אומרים עליה שמעולם לא קמה מהמיטה לפני הצהריים, ויש ציטוט אהוב המיוחס לה:

"When a man wants to send you flowers, say 'my florist is Cartier״


בעיניו של כריסטיאן דיור, מיצה בריקארד היתה אשת דיור מושלמת - מוזה אמיתית. היא גילמה באישה בשר ודם את מה שרצה לייצג בעיצוביו עבור בית האופנה שלו.

האיחורים, התאטרליות, הדרך הלא שגרתית בה התלבשה, הפאר היומיומי והאלגנטיות וכל מה שכרוך בנוכחות הכריזמטית שלה - את כל אלה הכניסה לבית דיור כמוזה של כריסטיאן דיור, כמנהלת מחלקת הכובעים של הבית, וכחברה קרובה. פרינט הנמר הנקרא על שמה - ״מיצה״ אותו פיתח איתה ובהשראתה, זוכה עד היום לאיזכורים תכופים בקולקציות של בית דיור, והשנה אפילו יותר מהרגיל, כפי שתראו בהמשך הפוסט. 

 "Bricard is one of those people, increasingly rare, who make elegance their sole reason for being״

- Christian Dior





למיצה היה סימן כלשהוא על פרק ידה - אולי מלידה אולי מפציעה, אך היא הפכה את הפגם להצהרה אופנתית וקשרה את צעיפה המנומר סביב פרק ידה. אולי זו היתה ההשראה בגללה בחרו בדיור ב 2016 לקרוא על שמה לצעיפים הדקים והארוכים שאפשר לקשור על פרק היד, על השיער, התיק והצוואר?



כשג׳ון גליאנו עבד על קולקיית הרזורט 2010 של דיור הוא שאב השראה מדמותה של מיצה, שאחד מסימני ההכר שלה, לצד הפאטרן המנומר שנקשר לעד בשמה, הוא גוון הסגול לילך שהיה אהוב עליה ובזכותה כיכב גם הוא בבית האופנה.






מאתר vogue.com




והנה איור שלי בהשראת לוק מקולקציית הקוטור של 2009 של גליאנו לדיור, שכולו מיצה.



איור: איריס פוגל בן חמו


גם מריה גרציה צ׳יורי - המנהלת האמנותית הנוכחית של בית האופנה דיור, והאישה הראשונה העומדת בראש בית זה, ובולטת בבחירות בהשראות נשיות ופמיניסטיות לקולקציות בעיצובה, שאבה השראה רבה ממיצה,


את ג׳קט הבר הנודע של דיור היא בחרה לעטר השנה עם פאטרן מיצה, אל תפספסו את הסרטון שמדגים את התהליך המורכב והמרתק של הכנת הבד בפאטרן זה ושל יצירת הג׳קט. השאיר אותי ללא מילים. ועם רצון עז לג׳קט כזה - ברור!







בכל עונה בשנים האחרונות מוציאים בדיור קולקצית צעיפי מיצה החדשה, אחד הנושאים החוזרים תדירות הוא נושא הספיריטואליזם. כריסטיאן דיור נודע בחיבתו למיסטיקה ולפני כל תצוגה היה מתיעץ עם הקוראת בקלפים שלו. 



צעיף מיצה מקולקצית הטארוט החדשה של דיור, וכך ממש ארוזים צעיפי המיצה - בקופסה גלילית לבנה קטנה ואלגנטית.



גם בקולקציה הנוכחית של דיור  יש צעיפי מיצה יפהפיים בהשראת הספיריטואליזם, אך אני רוצה להתמקד דווקא בקולקציית הריזורט 2018ֿ, אותה ביססה מריה גרציה צ׳יורי על איורי חפיסת טארוט נשיים בשם motherpeace משנות השבעים.

בקרוב אפרסם פוסט מהמם על קלפי טארוט בעיצובים שונים, ןבינהם אספר יותר על הקשר בין טארוט לעולם האופנה, ואפרט גם על הקשר היחודי של בית דיור על שלל מעצביו לאורך השנים לנושא זה.




Dior Resort 2018 - VOGUE.COM




צעיפי מיצה מקולקציית motherpeace מ 2018





  ״צעיף לאישה הוא כמו עניבה עבור הגבר, והאופן בו היא קושרת את הצעיף מביע את האופי שלה״, כך כתב כריסטיאן דיור.


ובאמת יש דרכים רבות בהן ניתן לקשור את צעיפי המיצה הארוכים, הדקיקים והאלגנטיים- אפשר לכרוך אותם סביב הצווארבסוגי קשירות שונות, על רצועת תיק - מלופפים או קשורים בקשר פרפר, על פרק כף היד, סביב כובע, או במגוון .תסרוקות


דוגמאות וצבעי הצעיף ישפיעו על הלוק הכללי , וישתלבו בו בהרמוניה, או בקונטרסט אופנתי עכשווי.




תמונה: דיור




תמונה: דיור




תמונה: דיור


תמונה: דיור




באופן כללי, צעיפים הם ביג דיל בעונת החורף הקרובה, אם לשפוט לפי תצוגת קולקציית סתיו חורף 21 של דיור. מריה גרציה צ׳יורי גדלה באיטליה בשנות השבעים והיתה מוקפת צעיפים בילדותה שם, והיא החייתה את הזכרון הזה בקולקציה הנוכחית . הנה סרטון מרתק על מאחורי הקלעים של הכנת צעיף מהקולקציה המדגים את העבודה הרבה והקפדנית מאחוריו. מיד אחריו יש סרטון של דיור המדגים כיצד ניתן לקשור את הצעיפים על הראש.







אפשר גם כחגורה. מתוך אתר דיור


מאתר דיור




מקווה שאהבתן את הפוסט, ושגם בכן התעורר חשק עז לצעיף משי מרהיב לקראת החורף. מזמינה אתכן להגיב, ולעקוב אחרי באינסטגרם, שם אני משתפת גם באופן יומיומי בפיד ובסטורי. ומוזמנות כמובן גם להרשם לדיוור ישיר באימייל של כל לפוסט חדש בבלוג. ההרשמה בתיבה בצד ימין של הבלוג.



תודה שקראתן :) איריס

יום שבת, 9 בינואר 2021

הביטלס שלי

 


אני בת 12 ומבקשת מסבא ווקמן סוני ליום הולדת. אנחנו קובעים יום ואני באה אליו ישר מבית הספר ומבקשים גם מאח שלי שגדול ממני בכמה שנים להצטרף כי הוא מבין בדברים כאלה. אנחנו יורדים במורד הנביאים שמאלה לקינג ג׳ורג׳ ומגיעים לדיזנגוף סנטר המוכר והאהוב שבו התרחשו כל הקניות המרגשות של התקופה - זוגות ליוויס ראשונים, שעון סווטץ׳, מוצרי פופ בחנות קרוסל.
במשביר לצרכן אנחנו בוחרים ווקמן, לפי המלצתו של אח שלי, והוא בוחר בשבילי גם שלוש קסטות שטוב להתחיל את חינוכי המוזיקלי בהן - סרג’נט פפר של הביטלס, דמיין של ג’ון לנון וחתונה לבנה של שלום חנוך. קסטת הביטלס עם העטיפה הססגונית והמושכת נפתחת מיד כשאני מגיעה הביתה ונתחבת לווקמן בסקרנות. מהשיר הראשון שהאלבום נקרא על שמו, דרך שיר מספר שלוש ״לוסי אין דה סקיי״ - זו התאהבות טוטאלית משמיעה ראשונה.
הקסטה לא עוזבת את הווקמן חודשים רבים ואני מקשיבה לה כל יום וכל היום. את שתי הקסטות האחרות שקנינו לא זיכיתי ביותר מהקשבה אחת בתקופה ההיא. הייתי מוקסמת מדי מסרג׳נט פפר ומהביטלס. כעבור כמה חודשים הרגשתי מוכנה להתקדם והחלטתי לקנות את אייבי רואד. לא היו בשכונה חנויות מוסיקה אבל פעם בשבוע הייתי נוסעת אחרי בית הספר לסבא כי היה לי חוג אמנות בדובנוב, ממש קרוב אליו, ואני גרתי די רחוק משם. הייתי הולכת מביתו ברגל לחוג ואמא היתה מחזירה אותי הביתה בערב.
בדרך לחוג באותו שבוע נכנסתי לחנות המוסיקה החשוכה בקומה התחתונה של לונדון מיניסטור ושאלתי אם יש את אייבי רואד. התאכזבתי מאוד לשמוע שלא ויצאתי בלי הקסטה, התכנון לא התממש. בדרך חזרה מהחוג חשבתי כמה שאני רוצה אותה כבר והחלטתי לנסות שוב - אולי לא שמו לב או לא בדקו באמת וענו לי סתם? אז חיפשתי בעצמי והנה היא היתה שם, והפכה שלי.
גם לאייבי רואד הקשבתי ללא הרף והוא החליף את סרג’נט פפר. אחרי כמה חודשים הגיע תור לט איט בי ואחרי זה כבר היה גם פטיפון ואחרי שנה שנתיים גם קומפקט דיסק והתווספו בהדרגה כל התקליטים והקסטות והדיסקים וכמובן ספר המילים של השירים שהפך בלוי מרוב שימוש, ונפלה לו הכריכה עם דיוקנותהם האהובים המצוירים, אבל כבר ידעתי את כל מילות השירים בעל פה.
אי אפשר לכמת את הימים והערבים של ילדותי ונעוריי ששכבתי במיטה בחדרי בבית הוריי, והאזנתי לכל אלבומי הביטלס,
ובלילות הייתי הולכת לישון עם הפסקול שלהם - הפסקול של חיי, והייתי יודעת כך בדיוק מתי נרדמתי לפי השיר האחרון שזכרתי בבוקר שהביטלס שרו לי כשיר ערש.
ואם אתם מתרגשים מהביטלס כמוני ואוהבים את האיור שלי, תוכלו לקנות אותו כפרינט סופר איכותי בחנות שלי.

סדנאות הפאנץ׳ נידל שלי

בחודשים האחרונים אני מעבירה סדנאות של פאנץ׳ נידל - אמנות הטקסטיל הצבעונית הנהדרת שאני כל כך אוהבת ליצור בה וללמד אותה.  מדובר על טכניקת רקמה...