אחרי פעילות אינטנסיבית של שנים רבות בבלוג ואחריהן כמה שנים דלילות יותר בפוסטים ועשירות לעומת זאת בעיסוקים אחרים, אני מרגישה שיש צורך, בעיקר בשביל עצמי, לסגור את התחנה הזו ולהמשיך לתחנה הבאה ולהתמקד בה בלבד. לא כאיריס מאחורי הקלעים של colourful way, אלא כאיריס פוגל בן חמו. את הצעד הזה התחלתי לעשות לפני כמה שנים, בהדרגה, ועכשיו אני מרגישה צורך לחזק אותו עוד יותר . גם את חנות היצירה שלי, שכמו הבלוג - בהתחלה היתה מאוד פעילה כמה שנים, ומאז אני די מחזיקה אותה על ״אש קטנה״ החלטתי לסגור סופית מאותה סיבה.
וכל זה למה? כי יש לי מקום חדש שבו אני מביעה את עצמי באופן עדכני, נאמן לאיך ולמי שאני היום, שאני עומדת בפרונט שלו בשמי המלא, וכולו עבודות אמנות ואיורים שהם רק שלי. אם ב- ccolourful way הקדשתי את מאמציי במשך רוב שנותיו להפצת השראה ושיתוף תכנים של מעצבים ואמנים אחרים, הפעם זה שלי, ועליי, בלבד. ההשראות עדיין רבות ומגוונות, ואני משתדלת לחלוק אותן גם בפלטפורמות העכשויות שלי, בתאורים מתחת לכל פרינט שאני מוכרת, בבלוג החדש שהולך ומתהווה בחנות החדשה, בטקסטים שלי באינסטגרם, וכו׳... אבל האמנות היא שלי.
אז לפי שאני סוגרת את הבלוג הזה שבשנותיו הראשונות היה לי בית של ממש והייתי עסוקה בו וסביב כל מה שנולד ממנו בו רוב שעות היום, אני רוצה לכתוב בו עוד פוסט אחרון מהלב. לא ייאמן כמה הבלוג הזה היה משמעותי לי אישית ולדרך שעשיתי, ואין לתאר כמה אתן - הקוראות שלו - יקרות לי, ואני מוקירה את הדרך שעשינו ביחד. זה היה הכי משמעותי בשבילי בכל החויה הזו, להבין שיש מי שקורא, שמתרגש ביחד איתי, שמגיב לבלוג ואליי.
הבלוג בעצם נולד לפני יותר מעשר שנים.
הייתי אז אמא לתינוקת, ילדה קטנטנה שהייתי איתה בבית במשך שנתיים, והחלטתי שלא לחזור לעבודתי כמעצבת גרפית בתחום האינטרנט, ומצאתי את עצמי לראשונה מזה שנים רבות יוצרת בלהט ותשוקה בחומרים שונים. ממש כמו שחלמתי, צללתי לנבכי האינטרנט (בימי טרום פינטרסט ותחילת אטסי) הבטתי בעינים כלות על יוצרות מהעולם ורציתי גם.
לאט לאט התגבשה בי ההבנה שאני רוצה להמצא במקום שמשלב יצירה/ לייפסטייל/ ואינטרנט ושורשי הבלוג התחילו לצמוח, את הדחיפה הסופית וההבנה שזה תפור עלי קבלתי בכנס אופנה בחולון, שארח אושיות אינטרנט ואופנה מהעולם. חיברתי בין המילים שנארמו בהרצאות שונות והבנתי שבלוג זה המקום בשבילי.
הכרזתי בפני חברה קרובה, בעלי ועוד אדם או שניים וזה בערך. יצאתי לדרך, נחושה להצליח. ללא ניסיון וללא הבנה בתחום, אבל עם המון תשוקה ומסירות אין קץ. אני לא זוכרת את עצמי אי פעם קודם לכן כל כך נחושה ובטוחה בדרך אבסטרקטית ולא נודעת לחלוטין, סומכת רק עליי ועל האינטאיציה שלי. אני חושבת שהבלוג כסוג של ניסיון סודי ומבויש התחיל טיפה קודם להכרזה הזו, אל אם עד אז לא סיפרתי לאף אחד ודי התביישתי, והוא פשוט שימש לי יותר יומן השראות אישי - אחרי ההחלטה הזו החלטתי שזו תהיה העבודה שלי, והכרחתי את עצמי להתגבר על חוסר הבטחון ולספר אודותיו.
עבדתי על הבלוג - על חיפוש השראות, יצירת תכנים, עריכה ושיווק והפצה שלו מסביב לשעון. באטרף אפילו, הייתי אומרת במבט לאחור. האנשים הקרובים מסביבי לא לגמרי הבינו מה אני עושה ולאן זה והולך, למרות שנהנו ממנו.
אבל אני ידעתי שזה יצליח, והיו לי תכניות להמשך - מה יצמח מזה. הקוראים התחילו להגיע, עוד ועוד מנוים נרשמו, נוצרה קהילה בפייסבוק (או שאני פשוט לא הייתי מודעת לשיח), נולדו סדנאות רבות, גם סדנאות אונליין שהיו רעיון חדשני, הושקה חנות וואשי טייפ היסטרית (אחרי פוסט הוואשי טייפ שהיה הפוסט ששם את הבלוג על המפה והקפיץ אותו גבוה ). היו שלושה ארועים מדהימים בקסטיאל ובסינמטק שם פגשתי רבות מכן פנים אל פנים. נולדה גם חנות יצירה בוטיקית שקניתן בה וחזרתן אליה שוב ושוב בה ושימחתן אותי בכל פעם מחדש על האמון, ונוצרו כמובן המון קשרים ברשתות החברתיות ומשם גם בחיים האמיתיים. החדשנות היה חשובה לי, להיות בתנועה, להמציא, להתקדם, לחבר דברים בחיבורים מפתיעים, לחבר בין נשים, ולא להשתעמם.
עם זאת, עם השנים, גיליתי שהצד היצירתי/אמנותי שכה שמחתי לגלות מחדש בי בשנים הראשונות נזנח, כי תמיד עסקתי בלקדם יוצרים אחרים, ולעורר בקוראים ובמשתתפות הסדנאות שלי את התשוקה ליצור, והיצירה שלי עצמי שרק התחילה ללבלב בימי טרום הבלוג, דעכה. מה עוד שלא חשתי בנוח לשים את עצמי או את יצירתי במרכז הבלוג, וחשתי שמדובר בנושאים שיש להפריד בינהם.
ביום הולדת ארבעים קרה דבר נפלא ומפתיע., טסתי עם חברותיי הטובות לפריז, ושם נפתחה היצירה מחדש. כנראה שהלגיטימציה שנתתי לעצמי - להתרחק לראשונה מאז הלידה מהבית ולתת לעצמי את החופש להגשים את החלום הזה של להיות עם חברות בחו״ל, בלי לחשוש, מרוכזת בעיקר בי, חיברה אותי עמוק פנימה, ומאותו יום שחזרתי מפריז לפני יותר מארבע שנים - לא הפסקתי לצייר. עד היום.
ושוב, כמו בימי תחילת הבלוג, התאמנתי והתמסרתי בנחישות למרות שהתכניות לא היו ברורות. ידעתי שכמו שבניתי בלוג - לאט לאט ופוסט אחרי פוסט, ומשם נולדו דברים נפלאים, גם ציור אחרי ציור, אימון אחרי אימון - יצמח למשהו יפה ומיוחד.
אחרי כשנתיים, ולמען האמת (ועל זה עוד לא כתבתי בשום מקום ברשת עד היום) לאחר פטירתה של אימי - הבנתי שמה שאני באמת רוצה זה להיו מאיירת אופנה, החלטתי להתמקד (וליתר דיוק להסתער) רק בתחום הזה ששימח אותי כל כך (וכמה שהייתי צריכה את זה) וקרו לי חוויות נפלאות מאז כמו ביקור בשבועות האופנה בפריז, הכרות עם אנשים מוכשרים ומקסימים בארץ ובעולם, ועוד... האינסטגרם היה זרז וכלי שרת מדהים בתהליך הזה.
ועכשיו, כעבור שנתיים וחצי נוספות יש לי חנות חדשה, על שמי. הפעם, אחרי תהליך ארוך ממש של יותר מעשר שנים אני מעיזה להיות בפרונט. בחנות יש לי קולקציית פוסטרים משלי מודפסים באיכות הדפסה אמנותית נהדרת. הקולקציה מתחדשת כל הזמן, ואני מתעתדת להוסיף מוצרים מאויירים נוספים, באיכות הגבוהה ביותר.
כל צעד בדרך לשם, כל שינוי הכי זעיר ואיטי בהגדרה העצמית או פניה החוצה כדי שיביטו על העבודות שלי או עלי, היה בהחלט יציאה מאזור הנוחות שלי, אבל אלה היו צעדי גדילה ואני כל כך אוהבת את המקום שאני נמצאת בו היום - מציירת, מוכרת את עבודותיי, משתפת בהשראות (בעיקר באינסטגרם בימים אלה) מכירה בזכות זה אנשים ובעיקר נשים מוכשרות ומקסימות ולאט לאט בונה גם כפי שסיפרתי קודם בלוג חדש בתוך החנות שלי.
אני ממש רוצה שנשמור על קשר, עברנו ביחד כברת דרך משמעותית ומרגשת, ומבקשת ומזמינה שתבואו איתי לאתר החדש שלי - איפה שהחנות שלי, הבלוג שייבנה, והקישור לעמוד האינסטגרם מלא האקשן ששוקק תמונות וסטוריס.
תודה על שהייתן איתי בדרך הצבעונית והארוכה בבלוג האהוב הזה שהרבה שנים היה הדבר העיקרי שהעסיק אותי ושדרכו הסתכלתי על העולם, כדי לשתף גם אתכן, ושגם אתן שיתפתן אותי בחזרה והוספתן והעמקתן את הדו שיח. הרבה מאוד פוסטים והשראות נולדו בזכותכן.
ונסיים במחווה לשם הבלוג - השיר שממילותיו לקחתי את שמו, פשוט כי כשפתחתי אותו המערכת ביקשה שם, ולא היה לי זמן לחשוב (אני לא הייתי אז בענין של דחיית סיפוקים, רציתי בלוג ועכשיו!) אז באינטאיציה שלא הייתי מודעת לה, בחרתי בצרוף המילים שרק אחרי זמן הבנתי שהיה המדויק ביותר בעולם לבלוג ולדרך שעשיתי בו. השם לקוח מהשיר Fixing a hole משיר של הלהקה שאני הכי אוהבת בעולם.
והנה גם איור שאיירתי את ארבעות האהובים האלה לא מזמן, מהחנות שלי.
