יום שלישי, 11 באוקטובר 2011

צעיפים מעיפים

לוסי ג'יי מעצבת צעיפי משי צבעוניים ומשגעים.
בבלוג שלה היא מתייחסת למקורות ההשראה ומראה סקיצות.
כיף לראות איך דוגמא כרפית דו ממדית מקבלת חיים אחרים לחלוטין בשהיא מלופפת, מקופלת או נכרכת בקשר.
אהובות עלי במיוחד הדוגמאות האלה:

יום שני, 10 באוקטובר 2011

לילה של כוכבים

המקרן המיוחד הזה מקרין אלפי כוכבים על תקרת החדר. יש לו בסיס מסתובב ומצפן, כך שאפשר לכוון אותו לפי מיקום ותאריך והוא יקרין את מופע הכוכבים האמיתי שבחוץ, לפי התאריך,  בחדר השינה הפרטי שלך.
ואחרי כל הפירוט הטכני - בואו נגיע לעיקר - האפקט פשוט מהמם ויזואלית.
תשפטו בעצמכם, ואם חשקה נפשכם באחד, הנה הלינק:


יום שישי, 7 באוקטובר 2011

חכם כמו קרש

קרש חיתוך חכם, של chris&ruby.
הקרש עשוי עץ מלא, ומיוצר במהדורה מוגבלת.
מתאים לכל צלחת סטנדרטית. כמה זה חכם ויפה?

יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

כחול אפור

כחול אפורׁ(GRAYISH BLUE) הוא האובססיה הצבעונית החדשה שלי. הגוון הזה מצטייר בדמיוני כתמונה של חורף קפוא  ושל חוייה ביתית חמימה. ומכיוון שהחורף שלנו כל כך לא כזה, יש לתמונה הזו מעין הילה רומנטית. אני רואה בגוון הזה וריאציה חמה יותר של הצבע הכחול - גוון אלגנטי שעובד נפלא עם צבעים רבים - צהוב, ירוק, אדום, לבן, בז' ושחור.






יום שני, 26 בספטמבר 2011

גשם גשם בוא

אתמול חוויתי מטר שכזה, שגם פחות מעשרים מטר הספיקו להרטיב אותי לשעות רבות. בימים כתקונם מראה מטריה בספטמבר לא היה מזיז לי, אבל היום, נכנסתי לזארה והוקסמתי ממטריה שקופה וענקית, ולו רק בגלל זכרון והמבול ששטף אותי שעות ספורות קודם לכן. מהיום - אני מעריצה מטריות! לא רוצה להתפס לא מוכנה, והשנה - שינוי! לא עוד מטריה מתקפלת שעפה לכל עבר ומתפרקת עם משב רוח ראשון, אלא מטריה גדולה ומכובדת, איתנה ומונומנטלית בהדפס מהמם ועם כמה שיותר סטייל. הנה כמה הצעות:

  


  














יום שני, 19 בספטמבר 2011

סוזאן, הבית ליד הנחל, התה, הנוצות והפרחים

סוזאן היה השיר הראשון של לאונרד כהן שהכרתי. כמובן שאחריו אהבתי כל דבר שהאיש המרגש הזה כתב, הלחין או שר -  אני מעריצה גדולה. השיר הזה תמיד נשמע לי מכושף. כבר הרבה שנים שהוא מתנגן לי בראש, ואני מנסה לתפוס את הדמות הזו - לנחש איך היא נראית, מתלבשת, חיה, איך נראה הבית שלה, שפת הגוף, המבט. היא מרתקת אותי והשיר כולו משמש לי השראה גדולה.

אני עובדת עכשיו על קולקצית תכשיטים לסתיו ולחורף והשיר מתנגן לי בלב כבר שנים יוצא החוצה ומשמש השראה לקולקציה, וזה משתלב כה יפה בהלך הרוח האפנתי העולמי שמבשר הסתיו הבא עלינו לטובה.

אני רוצה לחלוק איתכם אימג'ים שאספתי במשך הזמן כשהשיר היפה הזה משמש לי מקור השראה.

צילום: Henrik Bulow
סטיילינג: Simon Rasmussen



צילום:Camilla Akrans     
http://fashiongonerogue.com/edita-vilkeviciute-camilla-akrans-numero-116/



http://www.flickr.com/photos/minsphotography/4571453691/



מתוך קטלוג סתיו 2011 של Noa Noa


she is waering rags and feathers from salvation army counters, או במקרה שלנו מחלצות של ממש  -
http://shop.cynthiavincent.net/

כך אני מדמיינת את המבט של סוזאן, קצת משוגע, חודר ללב שלו ומשכנע אותו ששיש לו אהבה לתת לה.



http://creativehomeexpressions.blogspot.com/2010/03/impatiently-waiting-for-spring.html


http://www.paulbarbera.com/index.php?/project/lifestyle/







דריה וורבוי
קיית מוס





יום שני, 1 באוגוסט 2011

ולנטינו - קיסר ההוט-קוטור האחרון

צפיתי בסרט התעודי  Valentino - the last emperor

פרשתי את הצפייה בו על פני ימים, משום שכל קטע היה מעניין, מרגש ואנושי והרגשתי שאני רוצה לחוות את זה לאט, לטעום ממנו עוד ועוד.

ולנטינו - או בשמו המלא ולנטינו גרוואני עמד בראש בית אופנה הנושא את שמו קרוב לחמישים שנה. הוא מעצב אופנת הוט קוטור מן הנודעים ביותר והלביש את רוב כוכבות הוליווד, נסיכות אירופה ועשירות העולם.

מזה קרוב לחמישים שנה הוא חולק את בית האופנה הקרוי על שמו עם  שותפו וחברו ג'יאנקרלו ג'יאמטי. 

יש לו בתים משגעים בצרפת, ברומא ובמקומות נוספים, סגנון חיים נוצץ  ומניירות של כוכב קולנוע. הוא שזוף באופן מוגזם, מלווה בחמשת כלביו עטויי היהלומים, פרפקציוניסט עד כאב, אבל מעל הכל - גאון, שמאחוריו עשרות ומאות בעלי מקצוע מסורים המגשימים את חלומותיו הפיוטיים והיפהפיים.

השמלות שלו יפות באופן יוצא דופן, מרחפות, גדולות מהחיים, ובסרט  ממחישים כמה זמן ועבודה מושקעים ביצירתן. תרבות ההוט קוטור  כוללת עבודת יד עדינה, הכל נתפר, נרקם, מחובר ומעובד באופן ידני, ע"י עשרות תופרות צמרת לבושות חלוקים לבנים.

הסרט מצולם בנקודה מרתקת בחייהם של ולנטינו וג'יאנקרלו - בשנים האחרונות עובר עולם האופנה מהתמקדות בקריאטיב להתמקדות במספרים, ושותף שנכנס זה מכבר לחברה מאיים לשנות את פניה ולהחליף את ולנטינו שנושק כבר לגיל  75 במעצב מסוג אחר. ולנטינו וג'יאנקרלו  נלחמים מולו ובעיקר מתבשלים וכואבים בתוך עצמם, ולנטינו יודע שבמוקדם או במאוחר יאלץ לפרוש מהעסק שהוא עיקר חייו ורוצה לצאת בחן, לא להזרק החוצה.

חלקו השני של הסרט מוקדש להכנות למסיבת הענק הפ-נ-ו-מ-נ-ל-י-ת לרגל 45 שנות יצירתו, ומסתיים בתצוגת האופנה המרהיבה שבסופה.

מערכת היחסים, המסירות של ג'יאנקרלו, הדרך בה הוא משלים את ולנטינו, תמיד צעד אחד מאחור, על מנת לגרום לולנטינו להיות מאושר, מסופק, לא להתעסק ב"הבלי" העולם האופנה, רק ליצור עוד ועוד שמלות יפות. חיים טוטאלים מלאי הערכה וערבות הדדית, אהבה ליופי, ליצירה ולחיים הטובים.

ציר הזמן הוא מרכיב עיקרי בסרט, הרצון של קברניטי בית האופנה להתאים לעידן החדש, ללא ולנטינו, שמצידו מעיד על עצמו שעיצוב שמלות זו מומחיותו היחידה. ג'יאנקרלו אומר כי ולנטינו שייך לעולם של פעם. עולם האופנה של היום שמוכתב בעיקר על ידי שיקולים מסחריים אינו מתאים לו,  אך עם זאת התגובות לאחר תצוגת האופנה שמרחף מעליה סימן השאלה הגדול - האם זוהי התצוגה האחרונה שלו - מכתירות אותו כרלבנטי, גדול מהחיים, ו"נולד מחדש" - מה שלמעשה לא משנה את המציאות בשטח, ואת ההחלטה שיקבל בעל החברה החדש.
מעבר להיותו סרט מרתק ומרגש, כמובן שהפן הויזואלי יפהפה -השמלות, התפאורות, האחוזות, המסיבות - הנה כמה פריימים מרהיבים ותמונות שונות מהקריירה המדהימה של ולנטינו.
ולנטינו וכלביו מצטלמים לצד דוגמניות המציגות מבחר מקולקציות השמלות האדומות  -
 אחד  מסמלי בית האופנה


ולנטינו בסיום אחת מתצוגות האופנה, כשברקע תפאורת הדיונות המרהיבה, ממנה יצאו הדוגמניות אל המסלול


ולנטינו וג'יאנקרלו שותפו


תופרות עומלות על שמלה

דגם מרהיב של שמלה ועליונית


 מבחר גדול עוד יותר של שמלות הערב האדומות


מי לא מכיר? שמלת הוינטאג' המפורסמת שלבשה ג'וליה רוברטס בטקס האוסקר בו זכתה

שמלות יפהפיות שהוצגו ברטרוספקטיבה של יצירותיו