לחנות

יום ראשון, 15 בינואר 2017

כמה לייקים שווה תמונה של טושים?

בחודשים אלה קורה משהו נפלא. אחרי שנים שכמעט ולא ציירתי, אני מציירת כל יום.
אני אוהבת לצייר וליצור תמונות עם חומרים שונים ומגוונים, וכל כמה ימים אני בוחרת בטכניקה אחרת. בוקר אחד אלה צבעי עפרון, למחרת - טושים מיוחדים, וביום אחר - אקריליק, קולאג׳  מניירות צבעונים או למשל מיקסד מדיה - ערבוב של כמה טכניקות וחומרים יחדיו.
הנה הצצה לכמה מהעבודות, חלקן גמורות, חלקן עדיין בתהליך, אבל האמת היא שאני לפעמים יותר אוהבת את העבודות במצבן הלא גמור, ולכן גם לא מסיימת אותן ממילא. אחרי שתסיימו להסתכל על התמונות, יש גם המלצה.

ציור לא גמור שעוד לא החלטתי אם כדאי להמשיך - מיקסד מדיה על נייר

דיוקן באקריליק על קנבס

איור אופנה מהיר בעפרון


מיקסד מדיה על קנבס


 ג׳לטוס (סוג של צבעי פסטל) על קנבס עגול


ג׳לטוס על משטח עץ 


קולאג׳ של ניירות ורישום עפרון


מיקסד מדיה - בעיקר אקריליק וג׳לטוס
ֿֿ

קולאג׳ עליז שהכנתי בסדנה/מסיבת יצירה של עומר מ Whitepepper Tlv


ֿואחרונה חביבה - הצצה לאוסף הטושים שלי.
יש לי רגשות מעורבים כלפי התמונה הזו. היא זכתה להמווון לייקים באופן יחסי לכל תמונה אחרת שהעליתי בפייסבוק, בוודאי הרבה יותר משזכו הציורים שלי מהחודשים האחרונים.
מצד אחד אני אוהבת את הטושים שלי, ואפילו אם זה נראה אולי כמו אוסף קצת מוגזם, אני יודעת שאני משתמשת בכולם, ןהם גם שונים בתכליתם זה מזה. עם זאת, מוזר לי שרכישה אינטנסיבית של חומרי יצירה וסידורם באופן פוטוגני זוכים ליותר לייקים מיצירה מקורית, אבל היי, זה בסדר, ככה זה בחיים, ובממלכת פייסבוק על אחת כמה וכמה:) 

אני קוראת את הספר ״קסם גדול״ של אליזבת גילברט. כן, אותה סופרת שכתבה את ״לאכול, להתפלל, לאהוב.״ לא אהבתי בכלל את הספר ההוא, אבל הספר הנוכחי, שעוסק בקסם של היצירה והחיים היצירתיים, חכם ומבדר. היא נוגעת בעצבים החשופים של כל יוצר או של כל מי שכל כך רוצה לחיות חיים יצירתיים אבל מפחד נורא (יש כל כך הרבה סיבות, מסתבר), ויודעת להוליך את הקורא כך שיתחבר לצד הקסום, המיסטי, החזק, המיטיב, של היצירה ויתגבר על החששות. היא נוגעת בכל אספקט של פחד ומאידך גם בכל אספקט של קסם יצירתי - מה שהופך את הספר למעורר מוטיבציה גם אצל מי שיוצר כבר שנים רבות, וגם אצל מי שרק עושה את צעדיו הראשונים, ואפילו מי שרוצה כל כך להתחיל אבל קופא מפחד. וחשוב להבהיר שחיים יצירתיים הם לא רק כאלה בהם אנו יוצרים אמנות על סוגיה, כך היא מסבירה, אלא של כל מי שרוצה לעשות את הדברים שהוא באמת אוהב ומשמחים אותו.  

אז אם לחבר עכשיו את תמונת הטושים שלי ואת הספר של גילברט - אשתמש דווקא בציטוט של ורדה רזיאל ז׳קונט, מתוך כתבה שלה ב״הארץ״ על הספר.  היא מתארת את נושא הספר כך:״היא מדגישה שוב ושוב שלא כל העולם חייב להעריץ את פרי רוחנו. המסר העיקרי בספרה הוא לא לקחת את עצמנו כל כך ברצינות. היא בעיקר מעודדת את קוראיה להתגבר על הפחד מן הכישלון ליצור״.

אז כן, זה בסדר שבפייסבוק אוהבים את הטושים שלי יותר מאשר את הציורים שלי, החיים של מי שמצייר וחושף את העבודו,]ת שלו גם ככה מלאי חוסר בטחון לגביי החשיפה והתגובות, ולקח לי אולי עשרים שנה להעיז להראות את הציורים שלי או לצייר שוב בכלל. אז אם אני אחכה רק לאישרים חיצוניים ואספור לייקים - אני אקפא על שמריי, וזה יהיה יותר גרוע מכל הלייקים שלא קבלתי אי פעם בכל הרשתות החברתיות גם יחד :)
אני יוצרת ונהנית, ובטוחה שיש מי שאוהב, ובטוחה שיש מי שלא, והכל ממש בסדר, כי אני מציירת בשבילי בראש ובראשונה!  רוב הציורים שלי ממילא לא מקבלים בפייסבוק אפילו התייחסות של יותר מלייקים בודדים. אני משוכנעת שזה לא קשור לאיכות שלהם (:
דרך אגב, באינסטגרם המצב הפוך לגמרי, ואני ממש ממליצה למי שרוצה חיזוק חיובי לעבודות שלו, לפנות דווקא לערוץ הזה, של אנשים מכל העולם שמחפשים תמונות לפי תחומי עניין משותפים. (תצטרכו כמובן לתייג את התמונות שלכם)

אז תודה שהתענינתם בציורים ובהמלצות שלי.  אולי תחליטו לקרוא את הספר (יש אותו בעברית בחנויות, ובאנגלית גם בגרסת הקינדל באמזון). ואני ממש אשמח אם תעקבו אחרי חשבון האינסטגרם שלי ותראו באופן יומיומי את תהליך היצירה שלי, פשוט כי אני יודעת שאתם מהמפרגנים :) 

ואם אתם רוצים לרכוש כמה מחומרי היצירה והאמנותש אני יותר אוהבת, תוכלו למצוא אותם בחנות שלי.

 שיהיה שבוע נפלא, איריס

SaveSave
SaveSave