יום ראשון, 7 בפברואר 2021

יום שבת, 9 בינואר 2021

הביטלס שלי

 


אני בת 12 ומבקשת מסבא ווקמן סוני ליום הולדת. אנחנו קובעים יום ואני באה אליו ישר מבית הספר ומבקשים גם מאח שלי שגדול ממני בכמה שנים להצטרף כי הוא מבין בדברים כאלה. אנחנו יורדים במורד הנביאים שמאלה לקינג ג׳ורג׳ ומגיעים לדיזנגוף סנטר המוכר והאהוב שבו התרחשו כל הקניות המרגשות של התקופה - זוגות ליוויס ראשונים, שעון סווטץ׳, מוצרי פופ בחנות קרוסל.
במשביר לצרכן אנחנו בוחרים ווקמן, לפי המלצתו של אח שלי, והוא בוחר בשבילי גם שלוש קסטות שטוב להתחיל את חינוכי המוזיקלי בהן - סרג’נט פפר של הביטלס, דמיין של ג’ון לנון וחתונה לבנה של שלום חנוך. קסטת הביטלס עם העטיפה הססגונית והמושכת נפתחת מיד כשאני מגיעה הביתה ונתחבת לווקמן בסקרנות. מהשיר הראשון שהאלבום נקרא על שמו, דרך שיר מספר שלוש ״לוסי אין דה סקיי״ - זו התאהבות טוטאלית משמיעה ראשונה.
הקסטה לא עוזבת את הווקמן חודשים רבים ואני מקשיבה לה כל יום וכל היום. את שתי הקסטות האחרות שקנינו לא זיכיתי ביותר מהקשבה אחת בתקופה ההיא. הייתי מוקסמת מדי מסרג׳נט פפר ומהביטלס. כעבור כמה חודשים הרגשתי מוכנה להתקדם והחלטתי לקנות את אייבי רואד. לא היו בשכונה חנויות מוסיקה אבל פעם בשבוע הייתי נוסעת אחרי בית הספר לסבא כי היה לי חוג אמנות בדובנוב, ממש קרוב אליו, ואני גרתי די רחוק משם. הייתי הולכת מביתו ברגל לחוג ואמא היתה מחזירה אותי הביתה בערב.
בדרך לחוג באותו שבוע נכנסתי לחנות המוסיקה החשוכה בקומה התחתונה של לונדון מיניסטור ושאלתי אם יש את אייבי רואד. התאכזבתי מאוד לשמוע שלא ויצאתי בלי הקסטה, התכנון לא התממש. בדרך חזרה מהחוג חשבתי כמה שאני רוצה אותה כבר והחלטתי לנסות שוב - אולי לא שמו לב או לא בדקו באמת וענו לי סתם? אז חיפשתי בעצמי והנה היא היתה שם, והפכה שלי.
גם לאייבי רואד הקשבתי ללא הרף והוא החליף את סרג’נט פפר. אחרי כמה חודשים הגיע תור לט איט בי ואחרי זה כבר היה גם פטיפון ואחרי שנה שנתיים גם קומפקט דיסק והתווספו בהדרגה כל התקליטים והקסטות והדיסקים וכמובן ספר המילים של השירים שהפך בלוי מרוב שימוש, ונפלה לו הכריכה עם דיוקנותהם האהובים המצוירים, אבל כבר ידעתי את כל מילות השירים בעל פה.
אי אפשר לכמת את הימים והערבים של ילדותי ונעוריי ששכבתי במיטה בחדרי בבית הוריי, והאזנתי לכל אלבומי הביטלס,
ובלילות הייתי הולכת לישון עם הפסקול שלהם - הפסקול של חיי, והייתי יודעת כך בדיוק מתי נרדמתי לפי השיר האחרון שזכרתי בבוקר שהביטלס שרו לי כשיר ערש.
ואם אתם מתרגשים מהביטלס כמוני ואוהבים את האיור שלי, תוכלו לקנות אותו כפרינט סופר איכותי בחנות שלי.

יום שישי, 11 בספטמבר 2020

סדרת פוסטים חדשה על פריטי אופנה איקוניים - תיק שאנל 2.55

אני עובדת על  סדרת איורים חדשה שלי - שעוסקת בפריטי אופנה איקוניים. בחרתי כמה פריטים שהם טיימלס, ממש אבני דרך בתולדות האופנה, ומאחורי כל אחד מהם יש גם סיפור מרתק. לצד כל איור אני משתפת גם בסיפורו של הפריט. ונתחיל באחד מעניין במיוחד-

תיק 2.55 של שאנל.

התיק הראשון שעיצבה קוקו שאנל ב- 1929 היה תיק קלאץ׳, בדומה לכל תיק של בנות החברה הגבוהה בתקופה ההיא. אך מסתבר שלקוקו עצמה לא היה קל לאחוז את התיק בעוד בידה האחת כוס יין ובידה השניה מתאבנים, והיא אף התלוננה שנהגה לאבד כך את תיקיה.
אז בפברואר 1955 שינתה קוקו שאנל לנצח את עולם האופנה עם תיק 2.55 - שלו היו מחוברות לראשונה שתי רצועות לנשיאה על הכתף.
התיק הפרקטי היה להצלחה אדירה, ומרוב ביקוש באותה שנה נאלץ בית האופנה לסרב לחלק מההזמנות. לראשונה בהסטוריה, בנות המעמד הגבוה קבלו אישור שלא לאחוז את התיק בידן אלא לשאת אותו על כתפן.
ומדוע הלוגו המפורסם של שאנל שכולנו מכירים, זה המורכב משתי אותיות סי המשולבות זו בזו, אינו מופיע על גבי מנעול התיק? את הלוגו הזה הוסיף לתיקים קרל לגרפלד רק בשנות השמונים. תיק 2.55 המקורי של שאנל כלל מנעול הנקרא מדמואזל, כמחווה לרווקותה של קוקו שאנל.
פרטים רבים בתיק המקורי לקוחים מהביוגרפיה שלה, החל מהצורך הפרקטי שלה בתיק עם רצועה, דרך מנעול המדמואזל כאמור, אבל זה לא הכל - פנים התיק מרופד בעור בגוון בורגונדי, מקובל לייחס את הבחירה בגוון זה לזכרון של קוקו שאנל מימי ילדותה בבית יתומים במנזר - זה היה צבע המדים של היתומים.
הרצועות העשויות שרשרת חוליות עוררו מספר השערות - יש הטוענים כי עוצבו בהשראת תיקים צבאיים משנות העשרים, בעוד אחרים חושבים שעוצבו בהשראת חגורות המטפלות במנזר, אליהן נקשרו צרורות של מפתחות. כך או אחרת, כוונתה של קוקו שאנל היתה ליצור רצועות קלות לנשיאה ויפות כתכשיט.
תא החבוי בתיק מתאים לשמירת דברי ערך סנטימנטליים - מספרים ששאנל טמנה שם מכתבי אהבה שקבלה. ואילו הכיס האחורי החיצוני טומן בצורתו רמז לחיוכה של המונה ליזה - השראה ששאנל אהבה במיוחד.
העור ממנו עשוי התיק עובר עיבוד שמעניק לתיק מראה מעט ישן, ומקבל תיפורים מעוינים בהשראת בדי ציוד רכיבה, השראה נוספת מעולמה של קוקו שאנל - מה שמעניק לתיק צורה נוקשה ויציבה.
התיק נקרא כמובן על שם התאריך בו יצא לאור - פברואר 1955. בית שאנל בהובלת לגרפלד שהפך למעצב הבית ב-1983, הוציאו גם מהדורה מחודשת של תיק 2.55 ב-2005, בחגיגות היובל לתיק המקורי, ותיקים אלה נקראים 2.55 reissue. תיקי ההוצאה המחודשת המקורים מ- 2005 נדירים מאוד כיום.
תיק 2.55 מתברר גם כהשקעה מצוינת, וכך גם תיקי שאנל נוספים. ערכם של דגמים מסוימים של תיקי שאנל מיד שניה במצב מצוין עלה ב 70-140 אחוזים בחמש השנים האחרונות. היש השקעה נעימה מזו?

מזמינה אתכם לחנותהפרינטים החדשה שלי ואם תירשמו לניוזלטר שלה תוכלו להמשיך להשאר מעודכנים וגם תראו לי כך שאתם נהנים מהאיורים שלי 🙏