יום רביעי, 18 במאי 2022

יש לי פודקאסט חדש

 לפני יותר מעשור התחלתי את הבלוג הזה, וממש אתמול פרסמתי פרק ראשון בפודקאסט החדש שלי, אני רואה בו המשך ישיר ואורגני לבלוג. הוא ממש צמח ממנו ובזכותו. אפילו האורחת הראשונה בפודקאסט - איילת לנדאו, היא קולגה ותיקה  מהימים הראשונים של הבלוג, עת היה גם לה בלוג מקסים של השראה ויצירה.


בשנים שעברו מאז, הלכנו שתינו בדרכים נפרדות ומפותלות שלפעמים גם נפגשו, ועל כך אנחנו משוחחות בפודקאסט החדש - שגם שמו מוקדש לדרך, ממש כמו הבלוג הזה. הפודקאסט נקרא ״דרכים נפגשות״ בכל פרק מתארח אדם אחר שמספר על הדרך היצירתית שלו והיחודית שלו ואנחנו מדברים גם על נקודות המפגש המשותפות בין שנינו.

למפגש עם איילת בחרתי בנושא העל ״המבט״, כי נראה לי שהוא מתאים לה באופן מיוחד. מימיה בבית הילדים בקיבוץ, בו לא היה מבט שמתמקד ורואה כל ילד כאינדיבדואל, דרך פרויקט ״חשופה״ שלה שבו היא נותנת בדיוק את המבט המיטיב הזה לנשים שהיא מצלמת ברגשיות ואינטימיות,ועד ההגשמה המופלאה שלה כמטפלת באמנות ובצילום. 


אנחנו משוחחות בפרק גם על ההתנסות הנהדרת שלי בקורס הפוטותרפיה שלה ועל העצה המעולה שקבלתי ממנה ואני משתמשת בה יום יום. 


מזמינה אתכם להאזין לפודקאסט כאן:


או כאן:

https://drkym-npgshvt.simplecast.com/episodes/1-H2tuUQt6

או להקליד ״דרכים נפגשות״ בספוטיפיי או אפל פודקאסטס.


ואשמח אם תשתפו בו את כל מי שאתם חושבים שיכולים למצוא בו עניין, וכמובן  חשוב לי לשמוע מה חשבתם עליו. 

בקרוב אפרסם אם הפרק הבא, אז מוזמנים מאוד גם להמשיך לעקוב. 


חג שמח, איריס

יום רביעי, 23 במרץ 2022

סדרת כתמי הדיו

לאחרונה הצטרף פרינט חדש לסדרת כתמי הדיו בחנות שלי - פרינט מספר 4.

הסדרה נוצרה לראשונה לפני כשנה וחצי, כשיצרתי בסטודיו הביתי שלי עם בקבוקי דיו שחור, טפטפת ונייר לבן שקיפלתי ופתחתי ובכל פעם התגלתה לי הפתעה חדשה בפנים...



מאוחר יותר ציירתי על גבי כתמי הדיו שנוצרו את מה שאני רואה בהם, אבל בסופו של דבר חלטתי לקחת את זה צעד אחד אחורה ולהציע כפרינטים בחנות שלי דווקא את הכתמים הראשוניים. גם אני עצמי הופתעתי בתחילה מההתרגשות סביב כתמי הדיו - אבל מסתבר שהם מדברים אלינו, והתגובות של הלקוחות הבהירו לי את זה :)



בכל אחד מהפרינטים המודפסים באיכות דפוס אמנותי מעולה מככב כתם דיו שיצרתי בסטודיו שלי. כל כתם כזה מקבל פרשנות שונה לחלוטין על ידי האדם שמתבונן בו, ויותר מזה - גיליתי שגם אני, עם הזמן, רואה בו משהו אחר בכל פעם, כלומר יש פרינט אחד, ואינסוף אימג׳ים (או יותר נכון פירושים להם) שמגיעים איתו, וכל צופה מפרש אותו על פי עולמו הפנימי. 

מרתק אותי לקרוא פה בתגובות מה אתן רואות בכתמי הדיו. אל תשכחו לספר לי:)



ואת כל הפרינטים הללו תוכלו למצוא בחנות שלי, לצד פרינטים נוספים (וחלקם אפילו טריים מהשבוע, מסדרה חדשה נוספת שאני עובדת עליה) כאשר על סדרת כתמי הדיו יש הנחה של 20% עד סוף השבוע. 



לצפיה בפרינטים מהסדרה בחנות שלי לחצו כאן


יום שישי, 12 בנובמבר 2021

אייקונים אופנתיים על זמניים: לה סמוקינג של סן לורן בצילום של הלמוט ניוטון

 איב סן לורן חשף לראשונה את הטוקסידו הנשי בעיצובו בתצוגת סתיו חורף 1966 שנשאה את השם פופארט. הטוקסידו הנשי היא הצהרה חזקה ושנויה במחלוקת של נשיות - מיניות נשית שלא היתה מבוטאת בעור חשוף או בקפלי בד עדינים ונשפכים אלא בקוים נקיים וחתוכים היטב של ג׳קט ומכנסיים. 




לייזה מינלי, קתרין דנב, לולו דה לה פלאז, לורן בקאל וביאנקה ג׳אגר - איקוניות הסטיל של התקופה אימצו מעתה והלאה את הסמוקינג. 

את ג׳קט הטוקסידו הלבן לבשה ביאנקה ג׳אגר אפילו בחתונתה עם מיק ג׳אגר, וציוותתה לו חצאית לבנה שכיסתה על בטן של הריון. 



חליפת ״לה סמוקינג״ המקורית של סן לורן כללה מכנסיים בגזרה ישרה, חולצה לבנה, עניבת פרפר, חגורת סאטן רחבה, וג׳קט מחוייט. כל זאת יחד נועד לתת מענה נשי לחליפה הגברית ולטשטש את הגבולות המגדריים של הבגד.

פייר ברג׳ה, שהיה שותפו של  סן לורן בעסקים ובחיים אמר:


ומה מדגים אמירה זו ואת מעמדה של ״לה סמוקינג״ כסמל להעצמה מינית נשית, יותר מצילומו האייקוני של הלמוט ניוטון למגזין ווג בשנת 1975?

הלמוט ניוטון הפך את הסמוקינג לאייקוני אפילו יותר, בצילומו הבלתי נשכח לווג בשנת 1975. יכולתו להטעין את מי שצילם באנרגיה מינית, הגיעה לשיא עם החליפה האניגמטית והאנדרוגנית הזו. 



הצילום  מציג אישה אנדרוגנית העומדת ברחוב פריזאי צדדי, המואר באורות הרחוב. 47 שנים לאחר שצולם - הצילום שיקי ורלבנטי היום כמו אז. 

הצילומים נערכו באוירה אינטימית ברחוב קטן בשם  rue aubriot במארה, היכן שהלמוט ניוטון גר. השתתפו בו חמישה אנשים בלבד. ניוטון, העורכת, מעצב שיער ושתי דוגמניות - אחת מהן היא  ווייקבה שעבדה עימו לעיתים קרובות. היא  התבקשה לעמוד הפעם בפוזה  ״דנדית״ - כמו דמות ידועה מהאמנות הצרפתית במאה ה-19, שלפי בודלייר ״אין לו עיסוק או מקצוע מלבד אלגנטיות״. 

היה צורך לצלם בלילה, ולא נעשה כל שימוש בפלאש, רק באורות הרחוב. ניוטון משמכש כאן בתפקיד צלם פפראצי, תופס במצלמתו פבינת הרחוב שלו את הצילום ״כבדרך אגב״... דמות אנדרוגנית של אישה גברית ברחוב פריזאי בלילה. הסמוקינג נותן לה עוצמה. היא יציבה ובוטחת, אי נגישה, אוחזת בסיגריה - הכי גברי והכי נשי. 

ובכל זאת, למרות הרחוב המוכר ותנאי הצילום האהובים והדוגמני הקבועה, משהו מאוד יוצא דופן בצילום הזה של ניוטון. מנחשים מה? הדוגמנית לבושה...

ואכן, הוא צילם תמונה שניה, ובתמונה זו הסצנה זהה לחלוטין, אך נוספת לה גם הדוגמנית השניה, בערום מלא.  






אתם בוודאי מכירים את הציטוט הידוע של סן לורן על ההבדל שבין אופנה וסטייל, אך הנה הציטוט המלא, שמתחיל בדיוק בחליפת הלה סמוקינג  המפורסמת.




את הפוסט הזה כתבתי בעקבות פוסט וסטוריז שהעלתי באינסטגרם שלי, שבו עסקתי בימים האחרונים בחליפה הגברית כמקור השראה לאופנה נשית. שיתפתי שם גלריית תמונות רטרו משגעת של נשים שהפכו את החליפה לחלק מהותי במלתחה שלהן, ומזה צמח גם הפוסט הזה על הסמוקינג של סן לורן ועל הצילום האייקוני של הלמוט ניוטון. 

אני מזמינה אתכם לעקוב מקרוב אחרי האינסטגרם שלי, ולהנות מהרחבה של התכנים שבללוג גם באופן יומיומי, יש נושאים מרתקים על הפרק לשבועות הקרובים :) 

למעבר לאינסטגרם שלי לחצו כאן

סוף שבוע נהדר, איריס.