יום שלישי, 21 בנובמבר 2017

אני סטודנטית בבית הספר של האינטרנט

אני סטודנטית בבית הספר של האינטרנט.
באמת! אני מנויה לכל כך הרבה אתרי לימודים וקורסים - שאני כבר מתעקשת עם עצמי לא להרשם לשום דבר חדש ולהשלים קודם את מה שיש.
רוצות המלצות? בבקשה ?אז קודם כל - יש את המנויים הזולים יחסית לאתרים המצוינים שמציעים המון קורסי בזק בתחומים מגוונים - כמו למשל Skillshare  ו- Creativebug. הראשון עוסק בכל תחום כמעט - אמנות, ביזנס, רשתות חברתיות ומה לא, והשני שם דגש בעיקר על קראפט ואמנות נטו. אני חייבת להודות שבסוג הזה של האתרים אני מבלה כעת רק לעיתים רחוקות (הערה לעצמי: הגיע הזמן להפסיק את המנוי למה שאני לא משתמשת בו יותר, גם אם הוא ממש ממש זול).


ואז יש גם את אתר Masterclass המושלם, שאני ממש מתפעלת ממנו - מהרעיון, מהמרצים, ומאיכות הביצוע ועומק התכנים. זהו אתר קורסים בו המומחים הגדולים ביותר בעולם מלמדים קורסים ארוכים בני כמה וכמה שיעורים בנושא ההתמחות שלהם. השעורים מועברים בפורמט של סרטוני וידאו ומטלות בית. נרשמתי בתחילה לקורס מחזאות של דיויד מאמט (אין לי שום שאיפה להיות מחזאית, אפילו לא לכתוב מחזה למגירה, אבל הרגשתי שיש לו הרבה השראה וכלים לתת, ואני כבר אדע לקחת את זה למקום שמתאים לי - ונהניתי ממה שהספקתי לצפות בינתיים. דרך אגב - אתן יודעות שהוא אבא של שושנה מ Gilrls?). אבל הסיבה העיקרית שנרשמתי דווקא לקורס שלו היא כי המאסטרים שמענינים אותי יותר מבחינה מקצעוית עדיין לא התחילו אז ללמד את הקורסים שלהם - ואני מדברת על דיאן פון פירסטנברג בקורס על אופנה, אנני לייבוביץ׳ בתחום הצילום ופרנק גרי בנושא עיצוב.


בינתיים כבר התחיל הקורס של דיאן פון פירסטנברג (כנראה שרק למי שהקדים להרשם מראש, כמוני, כי אני לא בטוחה שהוא כבר פתוח לקהל הרחב באתר) ואני מתמוגגת ממנה..... היא רהוטה, ענינית, יודעת כל ונדיבה מאוד בהנגשת הידע שלה. היא מלמדת קורס על הכנת קולקצית אופנה, אבל לא צריך להיות מעצב אופנה כדי להנות ממנו. אני לומדת ממנו המון על יצירה באופן כללי, על מוסר עבודה, על חשיבה גלובלית ומקומית, הגשה נכונה של פורטפוליו, מיתוג, מיקוד, חשיבה עיסקית ועוד... חשוב לציין כי זה לא קורס זול מאוד, כמו באתרים הקודמים. אבל גיליתי שלאחרונה השיקו מבצע מעולה, שבמחיר של שני קורסים יש בעצם גישה פתוחה לכל האתר למשך שנה. והכי מגניב שזה חל כבר על מה שרכשתי, אז יש לי גישה חופשית למשך כמעט שנה.

לאחרונה גם השתתפתי בקורס אינטרנטי של  הולי בקר מהבלוג Decor8 על תוכן אינטרנטי, ולמרות שקראתי, הקשבתי וצפיתי בכל התכנים שלו, לא הייתי התלמידה המשקיעה ביותר בכתה מבחינת שעורי בית ומטלות. אבל זה לא הקורס הראשון או אפילו השני שלה שאני משתתפת בו, העקרונות שלה כבר מוכרים לי. לא חושבת שהיא חידשה לי משהו משמעותי הפעם. נראה לי שאני מפסיקה איתה. עם זאת - למי שהיא עדיין מחדשת לה, אני בהחלט ממליצה!

ולפני כשבועיים נרשמתי לקורס אינטרנטי של יונית צוק, הלא היא הבלוגריסטית  בנושא בלוגינג למתקדמים.
ומדוע נרשמתי אליו בעצם? הרי אחרי כל כך הרבה שנים שאני כותבת את הבלוג שלי (גם אם תכיפות פרסום הפוסטים ירדה  מאוד עם הזמן) לא חשבתי שאני צריכה שמישהו ילמד אותי על בלוגנינג, אבל משהו בכל זאת שכנע אותי.... הרגשתי שיונית, שעוסקת בבלוגינג ובהוראה והפצה של המדיום הזה בארץ ואפילו בעולם, ועושה את זה בהתלהבות כל כך גדולה ובהצלחה כבר כמה שנים - תוכל לרענן ולתת זריקת השראה. כי אני בהחלט מרגשיה שהכיוון של הבלוג כבר לא ברור לי, לא כפי שהיה בשנים הראשונות לקיומו.


כיום קצב הפרסום לא אחיד, התדירות די נמוכה בהשוואה לפעם, התכנים אמנם תמיד קרובים לליבי אבל לא מגיעים מתוך כיוון ברור ומנוסח - וזה לא פלא, זה הרי משקף בסופו של דבר את החיפוש המקצועי והנדודים בין תחומים שאני עצמי עברתי בשנים האלה.


ולאחרונה אני שוב רוצה להכניס את הבלוג לשגרת החיים שלי, לכתוב בו ולהשקיע ברוב תשוקה ושמחה, אבל הכיוון הברור והמובן מאליו של פעם כבר לא מתאים פה, ולו רק בשבל העובדה הבסיסית אך קריטית שתחומי העניין שלי והרצון שלי לכתוב עליהם פשוט השתנו.

אבל ממש עכשיו, בשעור מס׳ 4 בקורס האינטרנטי של יונית, היתה עצה מצוינת: תקראו את עשרת הפוסטים האחרונים בבלוג ותזהו את הכיוון שהוא הולך אליו.
אז החלטתי לנסות!
אם הייתי קוראת רצף של 10 פוסטים מלפני 4 או 3 שנים - אני  יכולה לנחש בדיוק מה הכיוון שהייתי מאתרת - אבל דווקא כעת, כשאני כותבת רק מדי פעם, ולעיתים די רחוקות - אני לא בטוחה שהיית יכולה לנחש מבלי לקרוא הרבה פוסטים, מה באמת החוט המקשר.


אז הקשבתי ליונית, ונהגתי לפי עצתה -  קראתי את 10 הפוסטים האחרונים (יותר נכון 13, כי 3 היו קשורים לסדנאות ולמוצרים בחנות) ואני עכשיו מבינה את הכיוון שהבלוג מתקדם בו. וכמובן שהוא לא מפתיע, כי זו השתקפות מלאה של הכיוון שמענין אותי בחיים האישים והמקצועיים בשנה הזו:
שינוי, ועשייה מתוך תשוקה - שהם למעשה שני חלקים  שמתחברים לנושא-על אחד: האומץ לשנות כיוון לעבר מימוש עצמי, שנמצא רק  היכן שיש תשוקה חזקה.

ואתן יודעות, אני לומדת מעוד מקורות, לא רק מהאינטרנט. אני גם קוראת הרבה, וספרי השראה המדברים על תהליכי יצירה, מודעות עצמית והעזה ושינוי מרתקים אותי לא פחות. יש מצב שאני פותחת ספריית השאלה במרכז תל אביב, עקבו אחרי הפרסומים - כבר הצטברו אצלי כל כך הרבה ספרים :)

אחד מאלה שהשפיעו עלי ממש לאחרונה באופן חזק וחיובי מאוד (וכל זאת בשעה שאני עדיין קוראת אותו ) - הוא "היZמים החדשים". גם אליו הגעתי בעקבות המלצה בבלוג  של יונית.

מכירות את המשפט ״המורה מגיע כשהתלמיד מוכן״? זה מה שקרה, אבל בדיוק!
אני הייתי כל כך  מוכנה לספר שכזה, וכשהוא הגיע - הכל הסתדר במקום המתאים. הוא פשוט נתן לי רוח גבית מדהימה למה שידעתי וחשבתי לגבי עצמי, אבל לא היה לי כנראה את האומץ המלא להאמין שאני באמת יודעת. הם כאילו נתנו לי אישור חזק על כל הדרך שאני פועלת וחושבת, הזכירו לי עקרונות נפלאים שכבר שכחתי ליישם מזמן. ואני מלאה, בין היתר בזכותו, באנרגיה נפלאה של שינוי!


מהרגע שפתחתי את הספר - לא ייאמן כמה דברים כבר עשיתי  אחרת- כמה אומץ, שינוי, אסרטיביות, שלווה - ואני רק באמצע הספר! תודה יונית, ותודה רונן ושמחה המחברים.

ובעודי משכתבת ועורכת לקראת פרסום את הפוסט זה, שכתבתי כסקיצה בשבת בלילה, ואני מפרסמת רק עכשיו, יש לי כבר תוספת חדשה ומסעירה:) אותי היא באמת מאוד מרגשת. זו סיומת מעולה לפוסט שכזה!
בקרוב אשתתף במכירה של האיורים שלי, שאותה אני עורכת עוד שתי נשים מקסימות, בתל אביב. אני אמכור הדפסות איכותיות של האיורים שלי, לראשונה, ואני מאוד מתרגשת.
את כל הפרטים על המכירה, תאריכים, מחירים, ומה עוד תוכלו למצוא שם - אכתוב בקרוב מאוד. גם על הדרך המופלאה שדבר בה הוביל לדבר באופן מרגש ומפתיע מאוד אספר בפוסט...


אז לסיכום - הלכתי לאינטרנט לחפש השראה, והנה אני שוב באינטרנט, כותבת על זה בבלוג שלי ומעבירה את ההמלצות למקורות ההשראה המצוינים גם הלאה, אליכן.

ובזה בעצם מתמקד הבלוג שלי כעת, מזה זמן מה ובטח עוד הרבה קדימה - בנשים שפועלות עמוק מתוך התשוקה ליצור, לחיות חיים מעוררי השראה שבהם הן עושות את מה שהן הכי אוהבות הכי בעולם, ובחיפוש המרתק והלא מתפשר למציאת הדבר הזה שלהן.

אני אכתוב על נשים ויוזמות שמעוררות בנו את התשוקה ליצור, להיות אמיתיות, להתחבר לרצונות שלנו - בנשים שעוזרות ללמד, לאחד, לחבר, בנשים עם עוצמה, שמאמינות בדרך שלהן, שהדרך שלהן היא התשוקה שלהן. אתן יודעות מה - אולי לא רק נשים. אנשים. נחכה ונראה :)


תודה למאיירת ג׳רלדין סיי על התמונת הנפלאות, שהרשתה לי ברוב נדיבותה לפרסם בפוסט ואף כתבה לי מילים יפות וחמות בתשובה לבקשתי. הנה הפורטפוליו המלא שלה.


SaveSaveSaveSave

יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

על עכברים וציירים

במשך כעשר שנים - בין גיל עשרים ואחת לשלושים וקצת (עכשיו אני בת 41) הייתי דבוקה למחשב - בעיקר לפוטושופ.

בלימודי העיצוב בממכון הטכנולוגי התאהבתי מעל הראש במחשבים ותוכנות גרפיות והחלטתי להפוך את זה למקצוע. אז הפכתי למעצבת אינטרנט - בהתחלה בעיקר בפלאש (שרק התחיל אז), ואחר כך בעיקר אתרים של ממש.

עבדתי בשנים ההן בכמה משרות נחמדות יותר והרבה יותר, ואפילו הייתי ראש צוות עיצוב בחברת אינטרנט שעשתה אקזיט, מי היה יכול לנחש את זה אז? :)


ובשעות הפנאי, בעיקר בין עבודה לעבודה בתקופה שהייתי דווקא מעצבת עצמאית (הייתה גם אפיזודה כזו) אהבתי מאוד גם לאייר לעצמי איורים במחשב. הייתי אפילו די טובה בזה. אבל חשבתי אז (כמה מוזר להזכר בזה וכמה אני חושבת אחרת כיום... ) שאהבה לחוד ועבודה לחוד, ואם אני אהפוך את האהבה לאיור למקצוע, אני אאבד את התשוקה לדבר הזה שאני כל כך אוהבתי לעשות. 

אז לא הפכתי את זה למקצוע, ובכל זאת הפסקתי לעשות את זה אחרי כמה זמן, ואפילו על  ה״מקצוע״ שנקרא עיצוב אתרים או עיצוב גרפי ויתרתי לחלוטין וללא שום געגוע כבר מזמן. 

אבל כפי שאתם בטח שמים לב, בעיקר אם אתם עוקבים אחרי עמודי הפייסבוק והאינסטגרם שלי - לאיור חזרתי דווקא, ובגדול - אבל בלי מחשב.
 כבר יותר משנה שאני מציירת בתשוקה ואהבה גדולה כמעט כל יום - בטושים, עפרונות, צבעי מים, אקריליק, ניירות צבעוניים ומה לא? רק לא איור דיגטלי. לא נוגעת במחשב כשמדובר באמנות שלי!
ולמה? כי בשנים ההן, הרגשתי שאני יודעת ליצור איורים מדויקים, מסוגננים, לעיתים יפים מאוד, צבעוניים -  אבל חסרי ״אופי״. לא הרגשתי שיש בהם משהו מעבר - אמירה, או עוצמה, משהו שהוא לא רק יפה ויזואלית.
חיכיתי וקיויתי ושאפתי שיום אחד זה יקרה -  שתהיה לי טביעת אצבע משלי בציורים ובאיורים שלי, שהם יהיו יותר  חיים, יותר הבעתיים, ולא רק ״יפים״... 

אז אלה היו האיורים שלי - חתיכים וסתומים :)
ובגלל שהם נעשו במחשב בשנים ההן, חששתי שאם אאייר שוב במחשב ולא ביד, או אפילו רק אעזר בו, ישתלט על הציורים שלי חוסר האופי ההוא, הקיפאון המסוים, כמו פעם. 

כי לשמחתי הרבה, בשנה - שנה וחצי האחרונות, כשאני מציירת אני מרגישה את ההפך הגמור! אני חשה את העוצמה יוצאת ממני ותופסת את מקומה, אני מרגישה הזדהות וחיבור מוחלטים בין הציור וביני, אני מרגישה שהיפה כבר לא מהווה שיקול, אני לא חוששת לנסות, ״לכער״, להביע, לאמור אמירה, להראות מה אני חושבת ואוהבת באמצעות הציורים שלי. ולכן נרתעתי מלשלב בחזרה את הדיגיטל באיורים שלי, וחששתי מלהשתמש שוב במחשב שאני מכירה כל כך טוב, ולאבד בכך שוב את הזהות של הציורים שלי, את החיבור אליהם, ואת ההבעה שיש בהם.  לא רציתי להקנות להם שוב מימד חלול, שהתחבר אצלי לעבודה דיגיטלית. 



ואז, בשבוע שעבר חלה תפנית. כבר שנים שיש לי וואקום (עכבר בצורת עט, לאיור במחשב), למרות שכבר הבנתם שאין לי ממש שימוש בו בשנה וחצי האחרונות. אבל התחשק לי, באופן שהפתיע אותי, לנסות אתהעיפרון החדש של apple שעובד עם האייפד פרו שלהם. ומה ההבדל בעצם? אם נדלג על ההשוואה בין אייפד למחשב (פיהוק) ההבדל הגדול בין העיפרון של apple לעט וואקום הוא שבאחרון הייתי מציירת על משטח שמונח על השולחן בעודי רואה את ההתרחשות של הציור על המסך, ואילו עם האייפד והעיפרון של אפל אני מציירת ישירות על המסך, ממש כמו עיפרון וניר אמיתיים. וזה הבדל ענק! יש לאייפד גם תוכנת ציור נהדרת (בתשלום)  בשם Procreate שאני מתוודעת יותר ליכולותיה ויכולותיי באמצעותה מדי יום ואת כל האיורים בפוסט הזה ציירתי בה. 



וקורה בעצם משהו מדהים - השלם גדול מסך חלקיו. הציורים שלי הלכו קדימה ולא אחורה!

 כל חששותיי נגוזו. מסתבר שציור עם צבעים וניירות אמיתיים לעומת ציור במחשב  זה שונה מאוד אמנם, אבל את הרגש, הסגנון, ההבעה, האמירה - אני לוקחת איתי לכל מדיום - דיגיטלי או פיזי.  הרגש שכבר קיים בעבודותיי - נשאר, העוצמה קיימת גם במעבר לדיגיטל, ואפילו יש אנרגיה חדשה בזמן הציור במחשב  - מרוכזת ומהירה מאוד, שאני מאוד מאוד אוהבת. לא יכולה להפסיק לצייר (טוב, מה חדש בזה? :) )...



 בטח בקרוב אתגעגע לניירות ולצבעים האמיתיים, ואחזור אליהם בשמחה, אבל האפשרות לעבוד גם מחוץ לבית, לצייר בבית קפה כאילו אני מול שולחן העבודה שלי העמוס צבעים  וחומרים - היא לא פחות ממושלמת. אני נהנית כל כך ומרוצה שאפשרתי לעצמי את כלי העבודה מאפשר החוויות הזה. ומה אתם חושבים על כל זה ועל הציורים החדשים שלי?



אני אוהבת את עמוד האינסטגרם שלי ומטפחת אותו באהבה רבה - בואו לבקר :)



פרק חדש בפודקאסט , אורחת: עדי הלמן

  לפני שנתיים וחצי איירתי את Adi Helman ביום החמישי בפרויקט הלוק היומי. בשבוע שעבר נפגשנו להקליט פרק של שעה בפודקאסט שלי ומצאנו את עצמנו בש...