איפה הייתי ומה ציירתי

כל כך הרבה ציורים ציירתי בחודשים האחרונים, והציורים האלה גם הביאו לי הזדמנויות מרגשות, פגישות מעניינות, מסקנות חשובות וחלומות גדולים חדשים. אז לטובת קוראות הבלוג שאולי לא עוקבות בפייסבוק, חשבתי שכדאי לשתף גם כאן...

שבוע האופנה שהתקיים בספטמבר בבירות אופנה הגדולות - ניו יורק, לונדון, מילנו ופריז מילא אותי  בהשראה (כמו את כל מאיירי האופנה המקצועיים והחובבים ברחבי העולם) וסיפק חומרים מרגשים ובלתי פוסקים לציור, בכל שעות היום, למשך ארבעה שבועות.
את מרק ג׳ייקובס והמראות הבלתי נשכחים שלו לא היה קל לי לצייר, ניסיתי כמה וכמה פעמים, ובסוף זה הצליח :) הוא אפילו הגיב ב״לייק״.

 כשהתחלתי לצייר אופנה ברצינות לפני כשנתיים, החלום הגדול והפנטזיה היו להיות נוכחת בתצוגות שבוע האופנה בפריז ולצייר... 

מספר שבועות לפני שבוע האופנה האחרון בפריז (שהתקיים בשבוע האחרון של ספטמבר) החלטתי לנסות להגשים את החלום. ידעתי שזה יהיה קשה עד מאוד, כי אי אפשר לקנות הזמנה, ולא ידעתי אפילו לאן פונים כדי לבקש אחת מההזמנות הנדירות שמחולקות רק למשפיענים גדולים בתחום - דוגמניות על, קניינים גדולים של חנויות ענק, בלוגרים מובילים עם מאות אלפי או אולי מיליוני עוקבים, עורכי מגזינים בינ״ל וסלבס. אמנם נזכרתי מאוחר, וידעתי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי - אך החלטתי לקפוץ למים, ללמוד לאן פונים ואיך עושים את זה  - בשביל הפעמים הבאות, מתוך מחשבה שבינתיים אצבור ניסיון ואבנה תיק עבודות, ועם הרבה נחישות והתמדה בטח אצליח בשנה הבאה או לאחריה.

אקצר ואומר שקרה משהו מופלא, שבאופן לא צפוי לחלוטין מישהי מאוד בכירה בעולם האופנה עזרה לי להכנס לתצוגה של לא פחות מולנטינו! המאמץ והמחויבות מצידי היו גבוהים ביותר, אבל התמורה - מושלמת! עכשיו אני רק תוהה איך מקבלים עוד מהדבר הזה. אני רוצה להיות בפריז כל שבוע אופנה, בכל תצוגה מובילה :)

הנה איור שציירתי אחרי התצוגה של ולנטינו:

ואם כבר דוגמניות על - אירינה שייק בווג איטליה היתה ההשראה לאיור הבא

לוקח לי הרבה זמן לבחור את הצילומים שנותנים לי השראה. אני עוברת על המון מקורות עד שמשהו תופס לי את העין. אבל כשזה ״זה״ אני ניגשת למלאכת הציור בהתלהבות רבה. כך היה עם יוז׳י יממוטו. האמת היא שציירתי הרבה מאוד איורים לפני שבוע האופנה, ושלחתי כל אחד לבית אופנה מתאים, לקדם את הסיכויים לקבל הזמנה. זה לא עבד בינתייים, אלא אם מחשיבים מייל ״לא״ ממותג עם לוגו של בית אופנה גדול כהשג. אבל זה הוסיף לי הרבה ציורים יפים לתיק העבודות. וחוץ מזה, אחרי שנכנסתי לולנטינו - למי אכפת מה "לא עבד"?

זה איור של נטליה וודינובה, שאותה אני מאוד אוהבת לצייר. לשמחתי היא גם אוהבת את האיורים שלי  ומגיבה עליהם בחום :) השג יפה כשמדובר בדוגמנית על היסטרית, רבת  השגים ופעלים בתחומי הפילנתרופיה ואהובה במיוחד על כל מעצבי העל. מה שנחמד הוא שלפני כשנתיים וחצי, בטיול קודם שלי לפריז, ראיתי אותה ברחוב, בכניסה (שלה, לא שלי) לארוע של דיור, והיא הייתה כל כך יפה - מרחפת לה ממש, בהריון מתקדם (חמישי במספר)...  אז התחלתי לעקוב אחריה באינסטגרם. כך התחיל ה״רומן״ האמנותי שלי איתה. זה דווקא איור לתמונה עכשוית שלה.

ועוד ציור של נטליה וודינובה, שמחליפה בגדי מעצבים כמה פעמים ביום, בהתאם ללו״ז הסופר עמוס שלה (היא משתפת בסטורי באינסטגרם לטובת הסקרנים) ועושה את זה בסטייל מדהים. יש לה גרדרובה פשוט מושלמת, בנוסף ללוק נדיר.

וכאן נטליה המקסימה מעלה תמונה שלנו לאינסטגרם וכותבת שאני המאיירת החביבה עליה. תתארו לכן עכשיו את התמונה הבאה - אני יושבת בבית קפה בפריז, מרחפת על עננים של אושר אחרי התצוגה, רואה המון עוקבים חדשים שמגיעים לאינסטגרם שלי ופאתום קולטת את מה שנטליה וודינובה העלתה בסטורי שלה. שמחה גדולה!

אני חושבת שאפשר למצוא מאפייניים משותפים לכל האיורים שלי. אני אוהבת לצייר נשים עוצמתיות. אלה האימג׳ים שמעוררים בי השראה. הסטיילינג של מיו מיו מהתצוגה האחרונה ממש תפס אותי... השילב בין קשיחות ועדינות, עכשווי ונוסלטלגי...

ואם כבר נוסטלגי - גם רטרו הוא מקור השראה מופלא. הנה שמלות וינטג׳ של בית האופנה Lanvin

וסנדלים חדשים לגמרי של פראדה המופלאה, שכשראיתי אותם ישר חשבתי פיפטיז, מרוצי מכוניות ודיינרים... אז התאמתי רצפה משובצת בשחור ולבן, כי איך אפשר אחרת בדיינר?

אני מציירת הרבה ביד - בטושים, עפרונות וצבעי מים בעיקר, אבל רוב העבודות מהחודשיים האחרונים נעשו דווקא דיגיטלית - באייפד פרו, בתוכנת procreate.  טכניקה נוספת שאני אוהבת היא קולאג׳ שילוב של ניירות מדוגמים מיוחדים שאני אוספת, ובעיקר סרטי בד - מהם יש לי אוסף גדול ומקסים.

לפעמים אני אוהבת יותר להתחיל ציורים מאשר לסיים, ומתפתה להשאיר אותם לא גמורים. זו לא עצלנות, אני פשוט מרגישה שיש ציורים שהתנופה הראשונית בהם כל כך חזקה ומדוייקת, שאם הציור מתארך - אולי האימפקט ייעלם. לכן אני נוטה להפסיק ברגע שאני מרגישה שהעוצמה של תנופת הציור המקורית נגמרה, ועכשיו זה כבר יותר ״עבודה״. זה מוריד מהעוצמה והרגש בציור. וגם החברות בפייסבוק כותבות לי לעיתים קרובות ״תשאירי את זה ככה״ :)

והנה דווקא ציור שסיימתי. עד הפרט האחרון! זה קשור להחלום הבא שלי. אחרי שבוע האופנה, כשנוכחתי שאפשר להגשים חלומות גדולים עם המון  תשוקה, העזה ועבודה קשה, אני מתכווננת לחלום הבא - איורים שלי בווג איטליה. 

אז הנה איור שהכנתי בהשראת תמונה מהגיליון החדש. לשמתחתי הדוגמנית, המנהל הקריאטיבי ועורך ווג איטליה עשו כבר לייק... התחלה טובה, אבל הדרך עוד ארוכה :)

לסיום אני רוצה לצרף טקסט שכתבתי בפייסבוק אחרי שחזרתי מהחויה של שבוע האופנה בפריז, ונוכחתי שריגש ועורר השראה אצל הקוראות, אז אשמח לשתף גם אתכן:

אחרי החויה של שבוע האופנה בפריז והגשמת החלום להיות בתצוגה (ועוד של ולנטינו 😍) הנה כמה מחשבות: 

חלומות, גדולים ופנטסטיים ככל שיראו לנו- שווה להגיד בקול, אפילו לעצמנו, לבן משפחה, לחברה טובה. ועוד כמה פעמים. זה מביך בפעם הראשונה אבל זה חשוב כדי להתגבר על זה ולהתחיל להיות נחושים. 

לא משנה כמה אנחנו ביישנים, מנומסים והולכים אחורה בלא הראשון או ההתעלמות הראשונה. אני גם כזו. אבל כשממש רוצים, אפשר להעיז עוד פעם.בנימוס. לפעמים זה עובד. 

רגש וכנות. רק כשממממממממש רציתי, וניתבתי את כל הרגש והכנות לפניות שלי- משהו זז בצד השני. חוץ מזה כלום.

עבודה קשה. זה ברור, לא? לילות בלי הרבה שינה, לשים בצד כל דבר אחר, להספיק עוד כמה מיילים, עוד כמה ציורים, להזכיר לעצמי שמקצוענים עובדים כשיש דדליין ולא הולכים לישון.מצד שני לזכור לאזן, אחרת זה מתיש. 

לגלות שיש אי שם אנשים טובי לב. אבל ממש. שיעזרו. מעל ומעבר. להתרגש מהדבר הזה יותר מהכל בעצם ולרצות לזכור תמיד גם להיות כזו איפה שאפשר. זה היה חזק!

להבין שזה לא הולך להיות קל יותר, אלא רק יותר תובעני וקשה אם אני רוצה להמשיך במסלול הזה של איור אופנה וההתענינות במה שקןרה בבתי האופנה הגדולים- שזה באמת הדבר שאני הכי אוהבת לעשות, ועדיין לרצות את זה.

מדהים איך המון צרופי מקרים ודברים שונים התחברו יחד כדי שאני אוכל להיות בתצוגה הזו - המון אנקדוטות, הישגים קטנים ואכזבות שהפכתי לכלים שיקדמו אותי. יצאתי מגדרי כדי להיות מחוברת רגשית באופן החזק ביותר לכל שלב בעבודה על הגשמת החלום, והייתי ערה לכל ניואנס קטן בדרך וזה עזר מאוד.

הרבה עזרה, עידוד, השקעה, הכלה ויעוץ מצד הקרובים לי- משפחה, חברות וקהילת פייסבןק יקרה היתה נחוצה. המון. תודה לכולם מכל הלב.

תמיד אהבתי את המשפט ״ההזדמנות רוקדת עם מי שכבר נמצא על רחבת הריקודים״. כשראיתי שיש מצב שאולי אקבל הזמנה לתצוגה לתצןגה כזו או אחרת הבנו שאנחנו חייבים להגמיש את תכנית הטיול המשפחתי שלנו לפי לוח הזמנים של שבוע האופנה של פריז. בשלב היתה רק הבטחה כללית שאחרי זה הפכה לאי אפשר, דרך אגב, אבל ידעתי שבלי לעשות את הצעד ולהתחייב ולהיות שם זה בטח לא יצליח. אז הלכתי על זה בכל הכח ובאמונה שלמה וידעתי שבמקרה הכי גרוע כביכול מקסימום תהיה חופשה כיפית בפריז האהובה, והמשכתי לעשות כל מאמץ גם משם.

ולסיום- כל זה לא היה קורה אם אבא שלי לא היה מביא לי כשהייתי נערה ספר של איורי אופנה ישנים של ווג. זה כל כך מצא חן בעיניי ועיינתי וציירתי בהשראתו שנים רבות ❤️ והתוצאות של זה ניכרות בכל איור שלי.

מצרפת עוד השג מרגש - שלי גרוס המקסימה כתבה עלי בשבועון לאשה. זה הביא הרבה פרגון משמח, ואני מודה לה על כך מאוד ולכל מי שפרגנה ושימחה אותי. אין לתאר כמה משמח זה להגשים את עצמיולעסוק במשהו שבאמת היה אהוב עלי ביותר כל החיים, אבל לא החצנתי או שיתפתי בו עד לאחרונה. לקבל על איורי האופנה שלי פידבק חיובי ממכרים וזרים, לקבל עדוד, תמיכה, פרגון והתענינות - זו ההרגשה הכי טובה בעולם. להאמין בעצמי בזכות זה שמאמינים בי ולהעיז לנסות לכבוש פסגות - זה החלום האמיתי ואושר צרוף. תודה רבה לכל אחת ואחת על העידוד, הבעת העניין והמילים החמות!

אשמח אם תבקרו בפורטפוליו שלי וגם בעמוד האינסטגרם, אליו אני מעלה תמונות חדשות מדי יום.