חנוכה הוא חג האור, ואור עבורי הוא גם השראה.
הזמנתי חמישה מהבלוגים האהובים עלי לשתף פעולה לכבוד החג. אני שמחה להציג אותם בפניכם (את הקישורים לבלוגים תמצאו בסוף הפוסט)
בועז כהן - לונדון קולינג
שלי גרוס - המלבישה
חדוה קלינהנדלר- Rooms and words
אורית גידלי - ג'ינג'
דניה ויינר ודיאנה לינדר- מתכוניישן
הצגתי לכולם בקשה זהה- "כתבו על תחנות ההשראה בחייכם" ברוח המשפט "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן", ומתוך סקרנות גדולה ומתוך מטרה להפיץ את ההשראה הלאה - אל קהל הקוראים שלי ושלהם.
אשמח לשמוע שנהנתם מהפרוייקט שלנו ושהוא אכן הפיץ אור של השראה גם עבורכם. מוזמנים להגיב עם רשימת תחנות השראה משלכם, ויהיה נהדר אם תעזרו לנו להפיץ את הפרוייקט גם לחברים. חג שמח!
תחנה 1:
סרטים צרפתיים בסינמטק
ז'ול וג'ים" הנפלא של פרנסואה טריפו"
אנה קרינה היפה ב"לחיות את חייה" של גודאר
אנוק איימה כ"לולה" של ג'אק דמי
אם אפשר לאהוב בניין, אז אהבתי מכל הלב את הסינמטק הישן של תל אביב, שעבר לאחרונה מתיחת פנים. מאז, לצערי, אני כבר לא מרגישה בו בבית. התיכון שלי, ערוני א', היה צמוד אליו, והיו שנים שביליתי באולם הקולנוע לא פחות מאשר בכיתה. גם קורס "מסע הקסם הקולנועי" שאבי רשם אותי אליו אז ביוזמה שהתגלתה כברוכה (הוא לא שאל אותי, אבל ממש טוב שכך) הפכה את הקולונוע ואותי לחברים טובים.
באותן שנים הסינמטק הקרין יצירות מופת רבות מתולדות הקולנוע, ואני, שהייתי ונשארתי "סנובית של סרטים טובים", ששומרת את חווית הצפייה רק למסך הגדול כדי לא להרוס, נהניתי כל כך.
אבל ההתאהבות האמיתית הגיעה עם הגל החדש הצרפתי ושיא הרומן - ז'ול וג'ים של טריפו שעד היום הם הסרט האהוב והבמאי האהוב עלי בהתאמה. האנושיות, העדינות והרגישות של טריפו כבשו אותי מהרגע הראשון ואף פעם לא אכזבו, ומן הסרט הזה יצאתי המומה מהיופי והחוזק שלו ומז'אן מורו הגדולה מהחיים. מאז צפיתי בו שוב ושוב, וגם במבחן הזמן, מול סרטים טובים ורבים, הוא אף פעם לא איבד את הבכורה.
תחנה 2:
לאונרד כהן
אני כל כך אוהבת ומעריכה את השירה שהאיש היקר הזה משורר.
לאונרד כהן הוא אמן המילים המתגורר
את ההופעה שלו פה בישראל "נאלצתי" לראות מהשורות הראשונות, כי זה הכרטיס היחיד שהצלחתי להשיג, אך מעז יצא מתוק, כי זו היתה אחת ההשקעות הכי טובות שעשיתי. היה חשמל באויר! חמישים אלף איש כאחד חיבקו את האיש האהוב הזה, שזרח על הבמה, והעניק לנו את כל השפע שיכל בחזרה.
ועוד נקודה - מאז ההופעה אני מעדיפה להקשיב לשיריו בגרסאות מבוגרות יותר. אתם מכירים הרבה אנשים שמשתבחים כמוהו עם השנים? ההופעה הזו הייתה עבורי חויה כמעט מיסטית, אבל את העולם הנפלא של לאונרד כהן הערצתי כבר שנים רבות לפניה...
תחנה 3:
איורי אופנה ישנים
את סרטון האנימציה הקצרצר הראשון שלי, בקורס באוניברסיטה לפני שנים, ביססתי על
סוזאן של לאונרד כהן. את ההשראה והדימויים המרכזיים מצאתי באיורי וינטאג'
מתחילת המאה העשרים, מספרים שהיו בבית:
עם השנים מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב לספרים האלה כאל מקור השראה אהוב במיוחד, וגם הרחבתי את האוסף. מפתיע ש
אחד הספרים הטובים זכה להקדמה של לא אחר מ
דיוויד הוקני, שבמקרה או שלא, נמצא ממש בהמשך הרשימה.
גם איורי אופנה מעשורים מאוחרים יותר השפיעו עלי ונתנו לי השראה רבה,
כמו איוריו הנפלאים של
Antonio Lopez משנות השישים. תודות לאיורים האלה יש לי מומחיות מיוחדת לשרבוט
אותיות סריפיות בתוך כל צורה (לא צריכים תוכנת אילוסוטרייטור, אפשר פשוט לפנות אלי), ואני יכולה לצייר כל פרופיל נשי מכף רגל ועד ראש, כולל עקבים מפוארים וקוקו מתנפנף בלי להרים את העפרון מהדף :)
האיורים הללו גולשים בהדרגה לתחומי הפופארט עם ניצנים ראשונים של פסיכדליה, והנה אנחנו כבר בתחנת ההשראה הבאה:
תחנה 4:
אמנות פסיכדלית
יש לי
ספר מרתק על שנות השישים שקניתי פעם בלונדון (האמת שבטעות)
והוא מלא בתמונות ששלהבו מאז את דמיוני. בתמונה אהובה במיוחד שסרקתי
מהספר- לחם פסיכדלי, שאפילו בלונדון של שנות השישים לא היה מחזה נפוץ במיוחד
האיורים של
Peter Max אהובים עלי באופן מיוחד, והם בעלי השפעה אדירה על הסגנון שלי באיור
וציור, בעיקר בזכות הצבעים הבוהקים, הקוים המתפתלים לכדי צורות שמתמזגות והנושאים
הנאיביים ברוח הסיקסטיז. מעניין לקרוא עליו, על פועלו ויצירותיו, הוא אייקון תרבותי ענק משנות
השישים ועדיין פעיל מאוד, מציג, יוצר, מתחזק עמוד פייסבוק, ואף נפגש עם מעריצים לעיתים קרובות
ועוד תמונה נפלאה מהספר שלי:
ציור קיר על גבי חנות
Apple בלונדון בשנות השישים (ולא, ממש לא אפל של האייפון,
אבל גם אליהם נגיע פה בפוסט) בעיצוב קבוצת
The Fool.
ומחנות Apple בבעלות הביטלס נעבור ישירות אל ארבעת המופלאים:
תחנה 5:
ביטלס
הביטלס מלווים אותי כמו עוד קול מוכר של בן משפחה קרוב, מהרגע ששמתי את צד א' של קסטת
סרג'נט פפר החדשה שלי בווקמן שקנה לי סבא שלי באותו יום כמתנת בת מצווה.
ההתאהבות היתה מיידית וטוטאלית, והקסטה לא יצאה מהווקמן בשנה שלאחר מכן, אלא רק לצורך
החלפת צד כמובן. אחרי סרג'נט פפר הגיעו אייבי רואד, לט איט בי וכל היתר, ועד היום שעת הביטלס ב-88FM
ביום שישי בין ארבע לחמש היא השעה המענגת ביותר בשבוע.
מעבר לאהבה ולהנאה הענקית שלי מהמוסיקה שלהם, אני רואה, שומעת ורואה הדהודים והשתקפויות שלהם בי ובעולם הסובב אותי, הם עוד פילטר דרכו אני מסננת את העולם. גם
שם הבלוג שלי לא יכל להיות לקוח משום מקור השראה אחר, היה לי ברור שהוא צריך להיות ביטלסי לחלוטין.
תחנה 6:
דיויד הוקני
אני לא יודעת להסביר עד הסוף את מקור המשיכה שלי לציורים שלו, אני מניחה שזה נמצא בקו התפר בין היכולות הוירטואוזיות שלו לתאר את המציאות באופן ראליסטי ובין היכולת שלו להביע רגש לאובייקטים שהוא מצייר. גם בז'אנר החדש יחסית- ציוריו הדיגיטליים, אני צופה בהתפעמות מהשליטה הנפלאה שלו בכלי הציור וביכולת להעביר רגשות באמצעים מינימליסטיים יחסית ובתאורי טבע.
תחנה 7:
התערוכה הרטרוספקטיבית של מאטיס ב-Moma,
בשנת 1992 התמזל מזלי לבקר עם אימי בניו יורק, בדיוק כשב-Moma הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית ענקית עם עבודותיו של הנרי מאטיס. נכנסתי לתערוכה ויצאתי אחרת. הציור שלי (הייתי אז תלמידת מגמת אמנות בתיכון) השתנה ממש בן לילה והפך שטוח יותר, צבעוני ועיטורי יותר. התערוכה שטפה אותי במשך שעות באינטנסיביות של צבעים וכתמים ומאטיס הותיר עלי רושם שלא ימחה לעולם ומשיכה גדולה לציוריו.
תחנה 8:
צל הימים מאת בוריס ויאן
כל אחד מספר את הספור באמצעים שהטכניקה שבחר מעמידים לרשותו. מאטיס עושה זאת במכחול וצבע, טריפו עושה זאת באמצעות שחקנים ומצלמה, ובוריס ויאן עושה זאת עם מילים, אבל איזה עולם הוא יודע לבנות באמצעותן. עולם פנטסטי, ללא גבולות בין תחומים מוכרים, בו הרגשי מקבל לפתע גוף פיזי ומשחקי מילים הופכים למציאות. צל הימים הגמיש לי את השריר של מה שאפשרי ולא אפשרי, ובכמה דרכים ניתן לבטא כל דבר, ויותר מהכל - לימד אותי שגבולות אינם חייבים להיות איפה שאנחנו חושבים שהגיוני שיהיו, במיוחד ביצירה.
לפני הרבה שנים, שש או אולי שבע, נהגתי לשבת עמוק לתוך הלילה מול
Etsy ולחלום על היום בו גם אני אהיה אחת מהאנשים המוכשרים והרחוקים האלה, שיוצרים בכיף וסטייל, כמו אלה מעברו השני של המסך. פנטזתי על עבודה בה אעסוק ביפה, בכיפי ובכשרוני וכל זאת באמצעות עבודת יד, ולא עם פוטושופ - בן הלוויה הקבוע שלי... לאחר הלידה מצאתי זמן, חשק ובעיקר אומץ לעסוק באמנות, לעבוד עם חומרים אמיתיים ולא דיגיטליים, ולחפש את הדרך החדשה שלי. אתר
Etsy היה שם תמיד כמגדלור המסמן את הדרך ואך פעם לא אכזב. תמיד היווה מקור להשראה, ואף מקור לשמחה כשמכרתי שם כמה ציורים ראשונים. הוא גם היה שם כשעברתי לצד השני, והתחלתי לכתוב את הפוסטים הראשונים שלי בבלוג, ועד היום הוא כלי עבודה חשוב ומקור השראה נפלא, ומעודכן ואחד ממיזמי האינטרנט המצוינים והאיכותיים שאני מכירה.
.jpg)
