פוסט על בלוג, קבוצת פייסבוק, ומפגש עליז

מכירים  את קבוצת הפייסבוק של הבלוג: Colourful Way Daily?
מדובר על מקום מפגש אינטרנטי, חמים וקהילתי של קוראי הבלוג וחובבי עיצוב ויצירה. 

הקבוצה מונה כבר יותר מ-1500 חברים, וההתנהלות  בה כל כך מקסימה, שאני פשוט מתרגשת ושמחה ממנה כל יום מחדש. זה מקום נפלא עבור כל החברים  לשאול שאלות ולקבל  שפע של תשובות רלבנטיות וידעניות, לשתף בפוסטים ובפרויקטים, להציע הצעות לשיתופי פעולה, ולחלוק השראה. מדי פעם  מתקיימות בקבוצה פעילויות מיוחדות  - ברשת ובעולם האמיתי. יוזמה נהדרת שתחזור בקרוב היא "תשע בכיכר" - מפגש אינטרנטי עם אישיות מרתקת ומעורררת השראה. בפעם הקודמת ארחנו את מיכל ואיוונה, צמד הנשים המוכשרות מאחורי פטיט גאטו, ובקרוב תתארח אורחת מיוחדת שחברי הקבוצה בקשו באופן מיוחד. 

לפני כחודש התגבשה חבורה מבנות הקבוצה שרצתה להפגש ולהכיר, ליצור קרקע פוריה לשתופי פעולה ובעיקר להעביר ערב נפלא ומלא השראה. 

ואכן כך היה. נפגשנו בסטודיו נקודות של מירב בן חיים. מדובר בחלל עליז, אינטימי וצבעוני להפליא בו מתארחות סדנאות שונות. 

השולחנות התמלאו אט אט בכיבוד שמעיד על כשרונן הגסטרונומי של האורחות (אייריש קרים ומוחיטו תוצרת בית, סלטים ומאפים מדהימים וקינוחים שתכף תראו בעצמכם...), ואילו השולחן שבקומת הגלריה התמלא בחומרי יצירה יחודיים שניתנו אחר כך כתרומה לאמיגוס - ארגון למען אמהות יחידניות. 

במהלך הערב ערכנו הכרות רשמית יותר ופחות (מינגלינג ארוך וכיפי על כוס יין, ואחריו סבב הכרות בו הצגנו את עצמנו ואת תחומי העיסוק שלנו). היו גם שלוש הרצאות קצרצרות ונהדרות על קיפול נייר, תרגילי מחשבה יצירתיים בעקבות ספרון ישן וקסום של קבוצת הדאדא (מומלץ ביותר) והכרות קצרה אך מרתקת עם עולם יחסי הציבור וטיפים לעבודה מולו.  

כבר במפגש, ומיד לאחריו, אם לשפוט לפי ההתרחשויות המהירות בעמוד הקבוצה בפייסבוק ומפידבקים שקבלתי - נוצרו שיתופי פעולה נהדרים ומגוונים, וגם הבלוג שלי, כפי ששמתם בוודאי לב, זכה בכותבת אורחת חדשה, והכל בזכות הפבלובות הקטנות והמושקעות שהיא הכינה לנו. 

אני רוצה להודות מקרב לב לסטודיו נקודות על הארוח החם, להדר רייזמן על הצלומים הנפלאים, 

ל-Dreams and Wishes על הקישוטים והכלים היפהפיים והצבעונים ולחנות ארטא בנחלת בנימין על המתנה שבחרתי לתת למשתתפות בסיום הארוע - מבחר ניירות אורז מיוחדים בעבודת יד, המשלבים פרחים, עלים ועוד. כמו כן תודה גדולה למרצות בארוע: ענבל אלעד, אודליה איש, וגלית גוטפריד.

ולפני שאתן לתמונות לדבר בעד עצמן - מזמינה גם אתכם להצטרף לקבוצה שלנו ולהנות מהשראה וקהילתיות מפרגנת על בסיס יומיומי.

   

תחנות ההשראה שלי

חנוכה הוא חג האור, ואור עבורי הוא גם השראה. 

הזמנתי חמישה מהבלוגים האהובים עלי לשתף פעולה לכבוד החג. אני שמחה להציג אותם בפניכם (את הקישורים לבלוגים תמצאו בסוף הפוסט)

בועז כהן - לונדון קולינג

שלי גרוס - המלבישה

חדוה קלינהנדלר- Rooms and words

אורית גידלי - ג'ינג'

דניה ויינר ודיאנה לינדר- מתכוניישן

הצגתי לכולם בקשה זהה- "כתבו על תחנות ההשראה בחייכם" ברוח המשפט "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן", ומתוך סקרנות גדולה ומתוך מטרה להפיץ את ההשראה הלאה -  אל קהל הקוראים שלי ושלהם.

אשמח לשמוע שנהנתם מהפרוייקט שלנו ושהוא אכן הפיץ אור של השראה גם עבורכם. מוזמנים להגיב עם רשימת תחנות השראה משלכם, ויהיה נהדר אם תעזרו לנו להפיץ את הפרוייקט גם לחברים. חג שמח!

תחנה 1:

סרטים צרפתיים בסינמטק

ז'ול וג'ים" הנפלא של פרנסואה טריפו"

אנה קרינה היפה ב"לחיות את חייה" של גודאר

אנוק איימה כ"לולה" של ג'אק דמי

אם אפשר לאהוב בניין, אז אהבתי מכל הלב את הסינמטק הישן של תל אביב, שעבר לאחרונה מתיחת פנים. מאז, לצערי, אני כבר לא מרגישה בו בבית. התיכון שלי, ערוני א', היה צמוד אליו, והיו שנים שביליתי באולם הקולנוע לא פחות מאשר בכיתה. גם קורס "מסע הקסם הקולנועי" שאבי רשם אותי אליו אז ביוזמה שהתגלתה כברוכה (הוא לא שאל אותי, אבל ממש טוב שכך) הפכה את הקולונוע ואותי לחברים טובים. 

באותן שנים הסינמטק הקרין יצירות מופת רבות מתולדות הקולנוע, ואני, שהייתי ונשארתי "סנובית של סרטים טובים", ששומרת את חווית הצפייה רק למסך הגדול כדי לא להרוס, נהניתי כל כך. 

אבל ההתאהבות האמיתית הגיעה עם הגל החדש הצרפתי ושיא הרומן - ז'ול וג'ים של טריפו שעד היום הם הסרט האהוב והבמאי האהוב עלי בהתאמה. האנושיות, העדינות והרגישות של טריפו כבשו אותי מהרגע הראשון ואף פעם לא אכזבו, ומן הסרט הזה יצאתי המומה מהיופי והחוזק שלו ומז'אן מורו הגדולה מהחיים. מאז צפיתי בו שוב ושוב, וגם במבחן הזמן, מול סרטים טובים ורבים, הוא אף פעם לא איבד את הבכורה.

תחנה 2:

לאונרד כהן

אני כל כך אוהבת ומעריכה את השירה שהאיש היקר הזה משורר. לאונרד כהן הוא אמן המילים המתגורר

במגדל השירים, והוא השראה ענקית, וביותר ממובן אחד:

את ההופעה שלו פה בישראל "נאלצתי" לראות מהשורות הראשונות, כי זה הכרטיס היחיד שהצלחתי להשיג, אך מעז יצא מתוק, כי זו היתה אחת ההשקעות הכי טובות שעשיתי.  היה חשמל באויר! חמישים אלף איש כאחד חיבקו את האיש האהוב הזה, שזרח  על הבמה, והעניק לנו את כל השפע שיכל בחזרה.

ועוד נקודה - מאז ההופעה אני מעדיפה להקשיב לשיריו בגרסאות מבוגרות יותר. אתם מכירים הרבה אנשים שמשתבחים כמוהו עם השנים? ההופעה הזו הייתה עבורי חויה כמעט מיסטית, אבל את העולם הנפלא של לאונרד כהן הערצתי כבר שנים רבות לפניה...

תחנה 3:

איורי אופנה ישנים

את סרטון האנימציה הקצרצר הראשון שלי, בקורס באוניברסיטה לפני שנים, ביססתי על
סוזאן של לאונרד כהן. את ההשראה והדימויים המרכזיים מצאתי באיורי וינטאג'
מתחילת המאה העשרים, מספרים שהיו בבית:

עם השנים מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב לספרים האלה כאל מקור השראה אהוב במיוחד, וגם הרחבתי את האוסף. מפתיע שאחד הספרים הטובים זכה להקדמה של לא אחר מדיוויד הוקני, שבמקרה או שלא, נמצא ממש בהמשך הרשימה.

גם איורי אופנה מעשורים מאוחרים יותר השפיעו עלי ונתנו לי השראה רבה,  

כמו איוריו הנפלאים של Antonio Lopez משנות השישים. תודות לאיורים האלה יש לי מומחיות מיוחדת לשרבוט אותיות סריפיות בתוך כל צורה (לא צריכים תוכנת אילוסוטרייטור, אפשר פשוט לפנות אלי), ואני יכולה לצייר כל פרופיל נשי מכף רגל ועד ראש, כולל עקבים מפוארים וקוקו מתנפנף בלי להרים את העפרון מהדף :)

האיורים הללו גולשים בהדרגה לתחומי הפופארט עם ניצנים ראשונים של פסיכדליה, והנה אנחנו כבר בתחנת ההשראה הבאה:

תחנה 4:

אמנות פסיכדלית

יש לי ספר מרתק על שנות השישים שקניתי פעם בלונדון (האמת שבטעות)

והוא מלא בתמונות ששלהבו מאז את דמיוני. בתמונה אהובה במיוחד שסרקתי 

מהספר- לחם פסיכדלי, שאפילו בלונדון של שנות השישים לא היה מחזה נפוץ במיוחד

האיורים של Peter Max אהובים עלי באופן מיוחד, והם בעלי השפעה אדירה על הסגנון שלי באיור

וציור, בעיקר בזכות הצבעים הבוהקים, הקוים המתפתלים לכדי צורות שמתמזגות והנושאים

הנאיביים ברוח הסיקסטיז. מעניין לקרוא עליו, על פועלו ויצירותיו, הוא אייקון תרבותי ענק משנות

השישים ועדיין פעיל מאוד, מציג, יוצר, מתחזק עמוד פייסבוק, ואף נפגש עם מעריצים לעיתים קרובות

ועוד תמונה נפלאה מהספר שלי: 

ציור קיר על גבי חנות Apple בלונדון בשנות השישים (ולא, ממש לא אפל של האייפון, 

אבל גם אליהם נגיע פה בפוסט) בעיצוב קבוצת The Fool.

ומחנות Apple בבעלות הביטלס נעבור ישירות אל ארבעת המופלאים:

תחנה 5:

ביטלס

הביטלס מלווים אותי כמו עוד קול מוכר של בן משפחה קרוב, מהרגע ששמתי את צד א' של קסטת 

סרג'נט פפר החדשה שלי בווקמן שקנה לי סבא שלי באותו יום כמתנת בת מצווה.

ההתאהבות היתה מיידית וטוטאלית, והקסטה לא יצאה מהווקמן בשנה שלאחר מכן, אלא רק לצורך

החלפת צד כמובן. אחרי סרג'נט פפר הגיעו אייבי רואד, לט איט בי וכל היתר, ועד היום שעת הביטלס ב-88FM 

ביום שישי בין ארבע לחמש היא השעה המענגת ביותר בשבוע. 

מעבר לאהבה ולהנאה הענקית שלי מהמוסיקה שלהם, אני רואה, שומעת ורואה הדהודים והשתקפויות שלהם בי ובעולם הסובב אותי, הם עוד פילטר דרכו אני מסננת את העולם. גם שם הבלוג שלי לא יכל להיות לקוח משום מקור השראה אחר, היה לי ברור שהוא צריך להיות ביטלסי לחלוטין.

תחנה 6:

דיויד הוקני

 אמן אנגלי ענק נוסף שהוא גם הצייר האהוב עלי. 

אני לא יודעת להסביר עד הסוף את מקור המשיכה שלי לציורים שלו, אני מניחה שזה נמצא בקו התפר בין היכולות הוירטואוזיות שלו לתאר את המציאות באופן ראליסטי ובין היכולת שלו להביע רגש לאובייקטים שהוא מצייר. גם בז'אנר החדש יחסית- ציוריו הדיגיטליים, אני צופה בהתפעמות מהשליטה הנפלאה שלו בכלי הציור וביכולת להעביר רגשות באמצעים מינימליסטיים יחסית ובתאורי טבע.

תחנה 7:

התערוכה הרטרוספקטיבית של מאטיס ב-Moma,

בשנת 1992 התמזל מזלי לבקר עם אימי בניו יורק, בדיוק כשב-Moma הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית ענקית עם עבודותיו של הנרי מאטיס. נכנסתי לתערוכה ויצאתי אחרת. הציור שלי (הייתי אז תלמידת מגמת אמנות בתיכון) השתנה ממש בן לילה והפך שטוח יותר, צבעוני ועיטורי יותר. התערוכה שטפה אותי במשך שעות באינטנסיביות של צבעים וכתמים ומאטיס הותיר עלי רושם שלא ימחה לעולם ומשיכה גדולה לציוריו.

תחנה 8:

צל הימים מאת בוריס ויאן

כל אחד מספר את הספור באמצעים שהטכניקה שבחר מעמידים לרשותו. מאטיס עושה זאת במכחול וצבע, טריפו עושה זאת באמצעות שחקנים ומצלמה, ובוריס ויאן עושה זאת עם מילים, אבל איזה עולם הוא יודע לבנות באמצעותן. עולם פנטסטי, ללא גבולות בין תחומים מוכרים, בו הרגשי מקבל לפתע גוף פיזי ומשחקי מילים הופכים למציאות. צל הימים הגמיש לי את השריר של מה שאפשרי ולא אפשרי, ובכמה דרכים ניתן לבטא כל דבר, ויותר מהכל - לימד אותי שגבולות אינם חייבים להיות איפה שאנחנו חושבים שהגיוני שיהיו, במיוחד ביצירה.

תחנה  9:

Etsy.com

לפני הרבה שנים, שש או אולי שבע, נהגתי לשבת עמוק לתוך הלילה מול Etsy ולחלום על היום בו גם אני אהיה אחת מהאנשים המוכשרים והרחוקים האלה, שיוצרים בכיף וסטייל,  כמו אלה מעברו השני של המסך. פנטזתי  על עבודה בה אעסוק ביפה, בכיפי ובכשרוני וכל זאת באמצעות עבודת יד, ולא עם פוטושופ - בן הלוויה הקבוע שלי... לאחר הלידה מצאתי זמן, חשק ובעיקר אומץ לעסוק באמנות, לעבוד עם חומרים אמיתיים ולא  דיגיטליים, ולחפש את הדרך החדשה שלי. אתר Etsy היה שם תמיד כמגדלור המסמן את הדרך ואך פעם לא אכזב. תמיד היווה מקור להשראה, ואף מקור לשמחה כשמכרתי שם כמה  ציורים ראשונים. הוא גם היה שם כשעברתי לצד השני, והתחלתי לכתוב את הפוסטים הראשונים שלי בבלוג, ועד היום הוא כלי עבודה חשוב ומקור השראה נפלא, ומעודכן ואחד ממיזמי האינטרנט המצוינים והאיכותיים שאני מכירה.

תחנה 10:

לחבר את הנקודות

את ההרצאה של סטיב ג'ובס אני יודעת שאתם כבר מכירים, אך יש אלמנט אחד מתוכה שאני
רוצה לחלוק כאן. ג'ובס קרא לזה connecting the dots.
רק במבט לאחור אנחנו יכולים לדעת איך הנקודות שאספנו - כל תחומי העניין, ההשראות והכישורים,
מתחברות ביחד לשלם אחד משמעותי. אי אפשר לתכנן את זה מראש, רק כשמסתכלים אחורה.

הנה החלק הרלבנטי מהנאום, את הנאום המלא תוכלו למצוא כאן

אלה היו 10 תחנות ההשראה שלי, שמחה שבקרתם בהם איתי. אני מזמינה אתכם לבקר גם
בתחנות ההשראה של הבלוגרים האהובים עלי שהם עצמם השראה גדולה :)

בועז כהן - לונדון קולינג
שלי גרוס - המלבישה
חדוה קלינהנדלר- Rooms and words
'אורית גידלי - ג'ינג
דניה ויינר ודיאנה לינדר - מתכוניישן

כמו תקליט ישן

הכל התחיל במיזם Kickstarter מדליק שגיליתי לפני כמה חודשים. לשמחתי הוא הוכתר כהצלחה וגייס את הסכום המבוקש, ואני מקווה שבקרוב אוכל לעטר את כוורות איקאה שלנו בפריטים נבחרים מאוסף התקליטים השוכב כאבן שאין לה הופכין.

ומה אתכם? יש לכם אוסף תקליטים נוסטלגי? ונכון שגם לכם אין פטיפון? ולא כואב הלב למסור את האוסף האהוב והחבוט לזרים גמורים? קבצתי עבורנו את הרעיונות הכי מדליקים כדי להפיח רוח חיים חדשה בתקליטים הישנים: חלקם  מציגים את התקליט או עטיפתו כפריט דקורטיבי, חלקם ממש משנים את צורתו וחלקם מעניקים לו הזדמנות חדשה להשמיע את צליליו

זוכרים את הפוסט על חברות שרוכבות על גל ההצלחה של איקאה ומעצבות מוצרים

משלימים לרהיטים הפופולריים ביותר? ובכן, הנה אחד האהובים עלי: Rekordit

הפרוייקט היפה של שיין קיני מניו יורק, מציע פתרון כפול - לכוורות אקספדיט הסנדטרטיות של 

איקאה, ולעטיפות האלבומים היקרות שלנו.

מדובר על יחידות בהרכבה עצמית (ממש כמו איקאה :) ) המתאימות לתאים הפנימיים של 

הכוורת, ובתוכן ניתן להשחיל את עטיפות התקליטים. 

לשמחתי הרבה הפרוייקט מומן, ואני מקווה שניתן יהיה להנות מהמוצר כבר בקרוב. 

 עוד דרך יפה ופשוטה להציג אלבומים אהובים או יפים במיוחד-

מסגרת לאלבומים מ-Urban outfitters

העדר הפטיפון, ואוסף התקליטים הנותר בבדידות מזהרת ממלא במוטיבציה לא רק את אותי, מסתבר.

גם המעצב הגרפי הבריטי Simon Elvins  כנראה סבל מבעיה דומה, מה שייתכן והניע

אותו לעצב פטיפון מנייר, אשר פועל ממש כפטיפון לכל דבר. על מנת למלא את החדר בצלילים

קסומים כל מה שצריך הוא לסובב את הידית. המכשיר מתפקד כמגבר ולא נדרש כל ציוד נוסף. 

 Paul Cocksedge עושה שימוש בתקליטים ישנים לעיצוב רמקול הפועל בתאום 

מושלם עם טלפון חכם. צורתו של הרמקול הזה גם היא אינה דורשת

 חיווט או ציוד נוסף. 

וזו דרך האזנה לתקליטים אשר לוקחת את כל השאר בהליכה, יותר נכון ברכיבה. מה דעתם 

להפוך את האופניים שלכם לפטיפון? רעיון מסקרן ולא פשוט בכלל, מוזמנים לקרוא עוד כאן

השאלה שעניינה אותי ביותר לכל אורך העבודה על הפוסט - מתי ימציאו כבר אפליקציה

שהופכת את האייפון לפטיפון? אז בבקשה...

סרטון מרתק על חשיבה קריאטיבית

 

 המשקפיים של Vinylize שונים מכל זוג משקפיים אחר שראיתם (תרתי משמע) אי פעם.
המסגרות של משקפי השמש ומשקפי הראייה שלהם עשויות מתקליטי ויניל אמיתים ששודרגו
(בהעדר מילה מתאימה אחרת לתרגום המילה upcycle) ועוצבו ברוב טעם ומקצועיות.

המבחר מדליק ועכשווי, והידיעה ממה עשוי הזוג היושב לנו על קצה החוטם כשלעצמה 

מספיקה כדי להרגיש סופר-קוליים

הדרכה פשוטה וקלה לשולחן צד העשוי תקליט ומתקן עציצים. קצת דירת-סטודנטים שיק, 

אבל, היי! לדירות סטודנטים יש גם קסם, ואם כבר נוסטלגיה, אז עד הסוף...

   

ונסיים במתוק, והפעם - מתוק שאני אוהבת במיוחד:

מכירים את Petit Gateau הנפלאות?  מיכל ואיוונה מעצבות וממתיקות בכשרון שאין שני לו

שולחנות מתוקים יפהפיים ומקוריים. על השולחן הזה (צילום: פיליפ מטראי) בסגנון מסיבת סיקסטיז,
אני משוגעת באופן מיוחד. כדאי לבקר גם בבלוג של Amy Atlas ולראות את הפוסט המלא שלהן
שמתארח אצלה. את החלקים למעמד התקליטים ניתן לרכוש מ Buba

ולמי שלא רוצה להתאמץ, הנה הפתרון הקל והזמין יותר - ניתן פשוט להניח את התקליט על פמוט.

 כדאי להשתמש בפמוטים בגבהים שונים על מנת ליצור משחק וענין על השולחן. 

פבלובה בביס - פוסט אורח מתוק של עומר שטיינמץ הסקל

מי שצפה בסרט ג'רי מקגוויר זוכר בוודאי את המשפט "You had me at hello".
וכמוהו, עומר שטיינמץ הסקל "עשתה לי את זה" כבר באימייל הראשון. התכוננו למפגש קבוצתי ראשון של קבוצת הפייסבוק שלי, ועומר, שעדיין לא הכרתי באופן אישי, כתבה לי שתכין פבלובות. כן, ממש מובן מאליו - יש מי שקונה יין, כלומר אני, ויש מי שקוסם פבלובות בשעות הפנאי. עניתי שאשמח להכיר אותה ואת הפבלובות (לא בטוחה אם בסדר הזה).
בערב המפגש (עליו אספר לכם בפוסט חגיגי בקרוב, ותוכלו להנות מעוד כיבודים מעלפים ומושקעים של חברות רבות בקבוצה הנהדרת הזו) פסעה עומר פנימה ובידה מגש קומות עמוס פבלובלות בוהקות. שתי שניות של סדר מאחורי הקלעים, והנה הן נוטפות וניל ופירות יער - האושר בהתגלמותו.
למחרת המפגש טלפנתי לעומר ובקשתי שתשתף אותנו במתכון ובאופן ההכנה. לא לעיתים קרובות אני מזמינה אנשים אחרים לכתוב פוסט אורח בבלוג שלי, אבל לגבי עומר ידעתי שני דברים: שאתם תהנו כל כך מהפבלובות המושלמות שלה (שהיא מבטיחה שהן ממש קלות להכנה), ושאני יכולה לסמוך עליה לגמרי. לא הוספתי שום פרטים או בקשות נוספות, רציתי פוסט שהוא "עומר". מזכירה לכם - She had me at hello:)
וכמה מילים כדי שבכל זאת תכירו אותה יותר - עומר החייכנית היא אשת אשכולות רבת פעלים - בת
32, מתגוררת בלב תל אביב, נשואה טרייה שעומדת לפני ירח דבש מפנק בארה"ב ומקסיקו, שהספיקה כבר להיות דיילת, בעלת קייטרינג למנות בגודל ביס, ועיסוקה הנוכחי - מנהלת לקוחות בחברת סטארט אפ. מעל הכל היא אוהבת עיצוב וסטייל וגם מאוד מוכשרת בכך, כפי שתיווכחו מיד.
עכשיו אני מפנה את הבמה לעומר ולפבלובות, ורוצה גם לכתוב תודה גדולה לעפר קידר על הצילומים הנהדרים.

פבלובות בביס
אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אומרים גם שדברים טובים באים בחבילות קטנות.
אולי בחיי היומיום אלו קלישאות, כי למי באמת יש זמן מיותר להתעכב על הפיצ'פקס, אבל כשזה מגיע לאוכל, אין כמו פינגר פוד. אוכל קטן ואסתטי, שגם אם קרה והעזנו לקחת מנה אחת יותר מידי, רגשות האשם לא ירימו ראש.
אפשר להכין ארוחה שלמה ממנות קטנות וגם לצאת שבעים ממנה, אבל כולנו יודעים שבסופו של דבר ידברו רק על כמה מושקע היה הקינוח.
ה"פבלובה בביס" קלילה להכנה ויותר מהכל היא שילוב מנצח של קינוח מושחת ומצפון נקי.

מה צריך?
תנור, מיקסר (מיקסר ידני או מטרפה גם יעשו את העבודה), תבנית, נייר אפיה, שקית זילוף ופיה עגולה (מי שפוחד משקיות זילוף יוכל להסתדר גם עם כף).

למרנג
חלבונים מ- 4 ביצים גדולות (120 גרם)
כוס סוכר דק דק - (200 גר').  יש מעולה של סוגת, אבל גם סוכר רגיל זה בסדר
1 כפית חומץ או מיץ לימון
½ כף קורנפלור

לקרם הוניל
1 קופסת שמנת מתוקה (250 מ״ל)
3 כפות אבקת סוכר
½ כפית תמצית וניל (אפשר להחליף במחית וניל אם רוצים להרשים באמת)

לרוטב פירות היער
חצי קופסת פירות יער קפואים מהסופר
½ כוס סוכר
6 כפות מים
1 כפית מיץ לימון. אוהבי החמצמצות המתוקה יכולים להוסיף יותר מכפית.

ההכנה: קודם כל מחממים את התנור ל-125 מעלות. תמיד תמיד תמיד מתחילים בתנור. עדיף שהוא יחכה מאשר הבלילה או הקצף. אחר כך מתחילים באמת.

במיקסר עם וו בלון, מקציפים רק את החלבונים במהירות בינונית- גבוהה עד שמתקבלת מעין קציפה רכה ואוורירית. אם אין לכם מיקסר, ניתן להשתמש גם במיקסר ידני או במטרפה.
קחו בחשבון שהתהליך ידני ולכן יקח עוד כמה דקות עד לקבלת המרקם הרצוי.
מתחילים להוסיף לאט את הסוכר הדק דק. ככל שתוסיפו את הסוכר לאט יותר, כך תקבלו מרנג במרקם חלק יותר. ממשיכים להקציף עד שנוצר קצף יציב ומבריק.

בשלב זה עוצרים, לוקחים מעט קצף בין שתי האצבעות ובודקים שגרגירי הסוכר כמעט ולא מורגשים.
נא לא להגזים, אין צורך בפרפקציוניזם. מורידים את מהירות ההקצפה ומסיפים את החומץ (או מיץ הלימון) ואת הקורנפלור ומקציפים עד לערבוב סופי של כל החומרים.

מכניסים את הקצף לשקית הזילוף (אחרי שהכנסנו את הפיה וחתכנו את קצה שקית הזילוף) עד לגובה של כשני שליש השקית ויוצרים את בסיס הפבלובה על ידי יצירת שבלול לבן בגודל של בערך 5 סנטימטרים.

על מנת ליצור את קונכיית הפבלובה, מתחילים לעלות למעלה עם הקצף בצורת ספירלה עד לגובה של שלוש אצבעות.

אם אין לכם שקית זילוף, צרו עם כף מעין "שליכטה" ובתוכה גומחה קטנה, חשוב לזכור שבגומחה הזו ישב קרם הוניל ולכן וודאו שה"קירות" גבוהים מספיק.

מכניסים את המרנג לתנור לאפייה של כשעה או עד שצידו החיצוני מתקשה. בדרך כלל, כבר אחרי 50 דקות המרנג קשה מבחוץ ונימוח מבפנים- זה הכיוון.
טיפ: איך יודעים שהמרנג מוכן? צבע המרנג הפך ממבריק למט וכשמנסים להפריד אותו מנייר האפיה הוא מתנתק בקלות. חשוב לזכור שכל תנור מתנהג אחרת ולכן לא רק הזמן חשוב כאן, אלא גם המרקם עצמו.
מכבים את התנור, פותחים פתחון קטן ומשאירים את המגש בפנים עד לצינון מוחלט.
את המרנג אפשר להכין עד יומיים לפני ההגשה ולשמור בקופסא אטומה בטמפ' החדר.

הכנת הרוטב:
מכניסים את כל המרכיבים לסיר בינוני (גם מחבת עם דפנות גבוהות תהיה טובה כאן), מביאים לרתיחה
ומנמיכים את האש. מבשלים עוד 15 דקות להצטמצמות הנוזלים ומורידים מהאש לצינון.

הכנת קרם הוניל:
במיקסר, עם וו הבלון, מקציפים את השמנת המתוקה, אבקת הסוכר ותמצית/ מחית הוניל עד שהקצפת יציבה.
יש לשים לב שלא מקציפים יותר מידי, כי אז הקצפת נשברת וחבל.
למי שיש מיקסר ידני או מטרפה- אותה הפעולה, רק שגם שרירי הידיים מתעצבים ולא רק הקצפת

ההגשה:
כאן הדעות חלוקות- להגיש את המנה מורכבת מראש או לתת לאנשים להחליט לבד כמה רוטב פירות יער?
בכל מקרה, מזליפים את קרם הוניל לתוך קונכיות המרנג באמצעות כפית קטנה או עם שקית סנדוויץ' עמידה, שחתכנו לה את הצ'ופצ'יק.
מוסיפים, או שלא, את רוטב פירות היער וזהו. החטא מוכן. בתיאבון!

תודה גדולה לעומר שטיינמץ הסקל על שתוף הפעולה הכיפי ועל הפוסט הנהדר ולעפר קידר על הצילומים
היפים.

במבי - לקט עיצובים מתוקים וטרנדיים בהשראתו

במבי - אפשר לא לחבב את היצור החום והקטן, עם העיניים הגדולות והתמימות? החורף הזה, אפילו יותר מתמיד, הוא מככב בכל מקום  - על בגדים, כלי בית, תכשיטים ועוד. הנה לקט של עיצובים מתוקים להפליא בהשראת ובכיכוב העופר הקטן.

מימין לשמאל בסדר יורד:

מנורת לילה

ספל עם זנב

ציפית

מתלה במבי

הדרכה לשמלה

שעון מעץ 

אוברול לתינוק

במבי סרוג 

במבי מקרמיקה

ספל מודפס