פריז, מה היא מעלה בי?
גינה קטנה שבשוליה מתגלה פתאום ביתו של סופר מן המאה התשע עשרה, ולמעלה בעליית הגג חדר עבודה שהזמן כמו קפא בו. מוזיאון ד'ורסיי - ציור הענק של ולסקז, אוצרות הארט נובו, הרקדניות הצעירות בשיעור הבלט של דגה. מרכז פומפידו - עלייה במדרגות הנעות וציפייה מרוגשת להפתעות שבפנים, רחובות בגדה השמלית אפופים ניחוחות קרפ טרי, גני הטווילרי, הרוזטה בחזית קתדרלת נוטרדאם שמחסירה בי פעימה, עוגיות מקרון צבעוניות בשקית עדינה, חנויות ספרים מסוג אחר, ושוערות כמו בספרים.
לבחור ללכת לאיבוד בין רחובות קסומים. לגלות מאפיות, גלריות, חנויות עיצוב, שערים מסולסלים לגינות נסתרות. נשים קטנות על עקבים מחבקות כלבלבים מטופחים, צעירם מעודכנים גודשים את הרחובות, חנויות יוקרה, בתי קפה צופים אל הרחוב, וצרפתית מתנגנת מסביב. אני חולמת על פריז.
*קרדיטים לתמונות יינתנו בשעות הקרובות
קתרין דנב
לא היה מפריע לי בכלל אם מגדל אייפל היה חוסם לי את הנוף
אנוק איימה, הלא היא לולה, החולמת הנאיבית.
איזו עדינות
צילום של אנרי קרטיה ברסון
גודאר ואנה קארינה
הסרט האהוב עלי בעולם:
ג'ול וג'ים של פרנסואה טריפו
והשיר האהוב עלי בצרפתית:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אני מאוד מעריכה ואוהבת תגובות של קוראים. תודה לכם על ההשתתפות, האכפתיות, והמילים הטובות :)