ברכות שנה טובה מפתיעות מבצק

התעורר אצלי חשק להכין ברכות שנה טובה, וניסיתי לחשוב על טכניקה מיוחדת וכיפית שאוכל לחלוק עם קוראי הבלוג. 

מבחינה סגנונית דווקא ידעתי מיד מה אני מחפשת, רציתי ברכות בסגנון הקלאסי של פעם - התמימות ומלאות הנצנצים והוורדים, כאלה שמכרו בילדותי בדוכנים קטנים ברחוב.

מכיוון שבדיוק הבאתי הביתה סט תבניות סיליקון משגעות של מרתה סטויוארט, בדוגמאות עלים ופרפרים שנראו לי מתאימות מבחינה סגנונית, חשבתי איך לעשות בהן שימוש. מכאן ועד הרעיון של שילוב בצק לילדים שמתייבש באויר תוך כמה שעות, הדרך היתה קצרה.

התחלתי בנסיונות - השימוש בבצק בתבניות היו חדש לחלוטין עבורי. עשיתי טעויות, גיליתי תגליות, וכעת אני שמחה לחלוק אתכם את כל הפרטים, כדי שתוכלו  גם אתם להכין ברכות כיפיות ומדליקות כאלה, אולי כבר בסוף השבוע הקרוב :)

התלבטתי האם להשתמש בבצק לבן בלבד או בצבעוני שאצבע לאחר מכן עם מכחול. 

בחרתי לעשות שימוש בבצק בגווני יסוד, שמהם אצור את כל הגוונים בהם אני מעוניינת 

(בתמונה ניתן לראות שישה גווני ירוק שיצרתי בקלות מצבעי הבסיס). 

הגוונים מתערבבים מצויין, ונחסכה ממני עבודה רבה נוספת ומלכלכת של צביעה. 

וכעת כמה מילים על שיטת העבודה הנכונה, לפי דעתי ומנסיוני (הטרי):

הביטו היטב בתמונה - ועשו את ההפך! 

האלמנטים יפים בצילום אך לא מתאימים לשמוש. את החומר יש להכניס

באופן מהודק ולא לעבור את גובה הצורה בתבנית, אלא אפילו להחסיר, אם אפשר.

החומר המיותר דורש הרבה ניקיון  ע"י גזירה, וחבל, כי אם לא עוברים את העומק

הרצוי, הצורה מתייבשת ומוכנה לשימוש באופן מושלם. ככל שהשכבה דקה יותר

זמן ההמתנה להוצאתה מהתבנית, על מנת לפנות מקום ליצירת

צורות נוספות - מתקצר. אני מניחה שזה תלוי בגודל הצורה, במותג של הבצק,

הטריות שלו, כמה זמן עמד מחוץ לקופסה, וכו', אך מהר מאוד לומדים "להרגיש זאת".

אני הרגשתי שחצי שעה הינה די והותר, אפשר לשלוף מהתבנית ולהניח לייבוש מלא

על נייר אפייה. ועוד מילת אזהרה - שני אלמנטים שאינם יבשים במאה אחוז

יידבקו וילכלכו לחלוטין האחד את השני, יש לשמור בינהם מרחק.

השליפה מהתבנית מתבצעת בקלות - ממתינים את פרק הזמן הנחוץ,מפשקים 

את תבנית הסליקון סביב האלמנט, ושולפים בעדינות עם קצות האצבעות. 

אם הוא נדבק ונאחז בתבנית, מניחים לו להתייבש עוד מעט, ואפילו מהדקים עוד

יותר לתבנית, על מנת לוודא שהצורה לא נהרסה. (הוא כנראה עדיין מעט רטוב, 

וההידוק מעצב אותו מחדש)

 

במהלך העבודה גיליתי טכניקה נהדרת לגיוון האלמנטים המוכנים - החתמה עם 

כריות דיו צבעוניות של חותמות. בצק שחור+מעט דיו זהב, לדוגמה, ייתן מראה עתיק 

ומיושן, שלא מזכיר כלל את החומר המקורי שמשמש כמשחק לילדים

התלבטתי רבות כיצד לשלב טקסט בברכות ופתאום עלה בדעתי שאולי אני יכולה

לייצר אותיות בעצמי, מבצק כמובן. יש לי הרבה שבלונות של אותיות,

מהסדנאות שלי, וחשבתי לעצמי - למה לא לנסות?! גם פה התנסיתי רבות עד שהגעתי 

למסקנות הבאות: אם רוצים לייצר אותיות תלת מימד מבצק, יש להצמיד כדורון בצק 

קטן מתחת לאות הרצויה, לוודא שהחומר נלחץ לתוך האות בשלמותה (אם 

נהפוך את השבלונה, החומר ימלא את האות ויגע בקו ישר במשטח השולחן), 

ושנוצר גב גדול המכסה שטח נרחב מאחורי האות (כמו בתמונה). רצוי שהשכבה

האחורית תהיה דקה יחסית, ליבוש מהיר ככל הניתן.

את האותיות יש לחלץ מהשבלונה רק לאחר 12 שעות לפחות, אחרת הן לא

יצאו בשלמותן. כשמתנסים בעבודה עם הבצק לומדים די מהר להרגיש מתי הוא רטוב,

לח, יבש או יבש לחלוטין (שזו הדרגה הנחוצה כשמדובר בעבודה עם שבלונה, בניגוד

לעבודה עם תבנית סיליקון) ואז מגעו כספוג או גומי חסר לחות.

ואם כבר ספוג או גומי, אולי נכין חותמות? 

את הבצק לחותמת נשים מעל האותיות ולא מתחת, והפעם נשאיר דווקא כמות חומר

רבה, בצורה שתאפשר לאחר מכן לאחוז בה בצורה נוחה ויציבה להחתמה. הייבוש יקח

במקרה זה זמן רב יותר כמובן, לפחות 24 שעות, ובכל מקרה יש לנסות להוציא בעדינות

ולראות אם האותיות יוצאות בשלמותן. 

 

הנה האותיות המוכנות, גזורות לצורת ריבוע.

החומר היבש נוח מאוד לגזירה.

הנה דוגמה נוספת לאותיות מוחתמות בזהב, ואפילו עם טאץ' נוסף של טוש מטאלי.

 על הרקע השחור של הבצק הוספתי גם מעט נצנצים.

את ההדבקה של האלמנטים לעצמם וגם לדף אפשר לעשות עם דבק פלסטי לבן או 

שקוף, רצוי כזה המיועד אפילו לילדים (אני לא עובדת עם דבק חזק או כזה שלא מומלץ 

לשמוש עם ילדים, גם אם אני עובדת לבד)

בדוגמה הזו עשיתי שימוש בכרית דיו קטנה ותכולה. נגעתי קלות בפרח הצהוב 

וגם השתמשתי בה על מנת ליצור טקסט על גבי הנייר. הטכניקה קלה ביותר: 

מדביקים מדבקות טקסט פשוטות שיש בכל חנות יצירה, מחתימים את הכרית 

באופן חופשי מעליהן, ומוציאים אותן בזהירות. היכן שהיו ישמר צבעו המקורי 

של הדף. אם אתם תוהים מהיכן תבנית הסיליקון הזו - התשובה מפתיעה - 

מחנות כלי בישול ואפייה!  אני חושבת שהיא משמשת במקור לעיצוב בבצק 

סוכר. מכיוון שהצורות בה גדולות בהרבה מאלה של התבניות של מרתה 

סטיוארט, היה צורך להמתין זמן רב יותר עד שחילצתי את האלמנטים מהתבנית. 

בדיוק כפי שכתבתי קודם, תנאי העבודה משפיעים על הטכניקה, ויש ללמוד 

"להרגיש" את החומר.

לדפי הרקע השתמשתי בין היתר בדפים מחבילות מוכנות של דפי סקראפ יפהפיים שהיו

ברשותי, וגם בדפים שונים בעלי טקסטורות מעניינות. אני ממליצה לעבוד עם דפים בעובי

בריסטול לפחות, על מנת שיחזיקו את האלמנטים (שאמנם הינם די קלי משקל ואוורירים) ולא

יתקפלו או יתקמטו. 

אם יש לכם שאלות, הערות או כל תגובה - אתם מוזמנים לכתוב כאן בבלוג, 

או בקבוצת הפייסבוק הכיפית והיצירתית שלנו, אתם יודעים שבלוגרים משוגעים על זה...

שיהיה חג שמח :)