יום שני, 16 ביוני 2014

עולם קטן

לפני כמה שבועות נתקלתי בתמונה של מיניאטורה, היא משכה אותי להתבונן בה עוד ועוד. הרגשתי שהיא מספרת לי סיפור. היא הזכירה לי  בובות מיניאטוריות לבניית מודלים שהיו לנו בבית בילדותי. לא ידעתי אז מה לעשות איתן, והן גם היו שמורות היטב בקופסאות שקופות וקטנות, אך בכל זאת הן הקסימו אותי והותירו בי רושם עז.


תמונת המיניאטורה המסקרנת והכובשת, בתוספת זכרון הילדות המתוק של הבובות הזעירות, גרמו לי לחקור קצת יותר לעומק את שעומד מאחורי התמונה. במהרה הגעתי לעמוד מלא בפסלים מינאטורים נוספים - כל אחד שונה, מיוחד,  ומספר סיפור מרגש אחר.

הופתעתי לגלות שאני מכירה את מי שעומד מאחורי היצירות הכובשות והליריות הללו. ומדוע אני צריכה להיות מופתעת? כי את תומר אני מכירה  כאיש של מילים, זה מקצועו, והפתיע אותי מאוד לגלות את העיסוק הנוסף והמרגש שלו.

תומר רוזנמן, בן 36, נשוי+3, מתגורר ביפו. בוגר בית הספר לקלונוע וטלוויזיה סם שפיגל (מגמת תסריטאות) ולימודי קופירייטינג בבית הספר של תרצה גרנות ז"ל (מכללת ACC). קופירייטר בפרסום למל כהן ותסריטאי עצמאי (מעורב ירושלמי, פעם בחיים ועוד), מעביר סדנאות כתיבה וכותב שירה - כמו שכתבתי - איש של מילים! 

אל המיניאטורות הגיע תומר בלילות הארוכים והעייפים שלאחר הולדת התאומים שלו. 


מבצע להצלת ספרים



חומרי הגלם בהם הוא משתמש, הם אותם חומרים המשמשים חובבי רכבות לבניית מודלים של נופים. רובם מגיעים בצורת אבקות, ספוגים או גרגרים . הוא מזמין אותם ממבחר חנויות ברחבי העולם. 
את האובייקטים שמשמשים כבסיס, הוא מוצא בשוק הפשפשים (מראות, מקטרות וכו') או בטיולים בטבע - על שפת הים או ביערות, שם הוא מאתר אבנים מיוחדות שמייצרות רושם של הר או צוק מיניאטוריים.

את החומרים הוא מעמיד בקומפוזיציה ש'הולכת' יחד עם הנתונים של האובייקט ומייצרת סצנה זעירה, 
כמעט כל העבודות הן דימויי נוף, פראי או מבויית. פיסה של טבע עצום, שאפשר להחזיק בכף יד אחת.

אני שואלת את תומר על שמות היצירות, כי אני מתפעלת ומתרגשת מהיכולת של כל יצירה לגעת בלב, ובמיוחד אחרי התבוננות שניה, לאחר שקראתי כבר את שם היצירה. תומר עונה ששם היצירה מבחינתו הוא אמצעי מחולל של סיפור. כלומר, שמות שונים לאותה עבודה, יכולים לייצר סיפורים שונים לגמרי. בשבילו, טקסט הוא אמצעי להתחבר רגשית לדברים. 


מבט פנימה.


כמה יפים הספורים הקטנים-גדולים שתומר יוצר במו ידיו, עם בובות קטנות מהאינטרנט, סלעים ואבנים מהטבע, ומילים מהלב. בספורים שהוא מספר אני מזהה הרבה אינטימיות, הקפאה והנצחה של רגעים אנושיים, יומיומיים ומהורהרים. אני מרגישה שבכל סצנה יש מעבר  למובן מאליו, הדהוד של משהו גדול יותר - בין אם זה הסבוב הנצחי של מנקה המקטרות על אופניו, והשאלות שהוא מעורר בנו, ובין אם מדובר בדייט רומנטי ואינטימי בו אנו צופים ממבט על, בטבילה מטהרת ומשחררת, או "קיצור דרך" משום מקום לשום מקום. היצירות של תומר אנושיות, מלאות אהבה ושמחת חיים, ובו זמנית גם מהורהרות  ומאתגרות.

מזמינה אתכם להציץ על מבחר מהיצירות, וההמלצה שלי: להתבונן על יצירה, ורק לאחר מכן לקרוא את שמה ולהתבונן שוב. מקווה ומאמינה שתתרגשו מהן כמוני:)


הטבילה

מדהים איך בתוך כף קטנת מימדים מצליח תומר ליצור פיסה מהעולם האמיתי, הן מבחינת מידת
הריאליזם - קצף המים, השיחים הנדמים כאמיתיים וכד', והן מבחינת התחושה - פינה קסומה ונעלמת
מן העין בה ניתן לחוש שלווה ורוגע, להתרענן ולהיות ביחד ולבד. 


הסיבוב הקבוע של מנקה המקטרות

אחת בעבודות האהובות עלי. הרוכב מסתובב לושמח וטוב לב, במסלול קבוע ואינסופי.האם המקטרת
היא הנושא והוא רק המנקה, או שאולי הוא הנושא, והמקטרת היא רק מצע?. משחק מתעתע בין מילים
 ופיזיות, בין אשליה לאמת ובין נקודות מבט. ומגריט בטח היה אומר - זו אינה מקטרת;)





דרך קיצור

יצירה מסקרנת. הרבה שאלות, מעט תשובות. טבע ואנשים, הכל חי ועם זאת דומם.
הם בתנועה, אך היא הוקפאה. מאיפה הם הגיעו, לאן הם הולכים, מי הם? הם לא זזים לשום מקום, למרות הדינמיות ה שבתנוחה שלהם. זה רגע שהוקפא, אבל הגודל והמצע של היצירה מזמין אותנו
לספק  את התנועה, מזמין להרים בקלות, לקרב אל העיניים, לנסות לזרז אותם, שימשיכו בדרכם....




אופטימיות זעירה
 הקפאה של רגע רומנטי בחלל ובזמן. 



Piece of earth 




אחד האהובים עלי -כל כך מתאים לשבוע הספר :)
מרחבי הדמיון, המשחק והשעשוע שמספקים לנו הספרים.



אישה עם מראה

מעניין למה התכוון תומר בעבודה הזו, מנקודת מבטי האישית המיניאטורה הזו יכולה להוות אילוסטרציה
 מרתקת לכתבה או דיון על דימוי גוף נשי ואהבה וקבלה עצמית.
עבודה כל כך חזקה, ועם זאת עדינ , נשית וקטנת מימדים שעושה וואו.




המקום בו נגמרות המילים (מתוך סדרת השבורים)

אפשר לרכוש את המיניאטורות במחירים שנעים בין 120-280 ₪ ישירות מתומר
בטלפון: 052-8341675 או בדוא"ל,  
עבודות חדשות מתעדכנות בעמוד הפייסבוק

13 תגובות:

  1. זה פשוט מטריף. מיניאטורות עושות לי את זה!

    השבמחק
  2. איזה יופי. עושה חשק להתקטן.
    הצעד הבא - אנימציה שלהם.

    השבמחק
  3. איריס, תודה על הפוסט המקסים, הנדיב והמפרגן. עשית לי חשק להמשיך.  

    השבמחק
  4. הדברים מקסימים! בתור מבוגרת שמשחקת עם סידור בתי בובות מודרניים, נהניתי מכל תמונה!
    נעמי
    www.neo-mini.blogspot.com

    השבמחק
  5. פשוט מקסים. אני מאוד אוהבת מיניאטורות :)

    השבמחק
  6. מקסים. עושה חשק להתבונן כל הזמן ולחכות שהדמויות יתחילו לזוז.

    השבמחק
  7. פשוט קסם. כמה יופי ופשטות.

    השבמחק
  8. שוב אני רואה כמה אנחנו אוהבות את אותם דברים :) מתרגשת מהמיניאטורות, במיוחד בתור תכשיטים!

    השבמחק
  9. תומר התאהבתי.
    כמה יופי!!
    בהצלחה בהמשך ונ.ב. שיתפתי בדף העיסקי שלי למען יראו כמה שיותר...

    השבמחק
  10. קטן אך גדול! אהבתי מאוד, זה יוצר מצב דל התבוננות ממוקדת מתאים לעיניים וללב!

    השבמחק
  11. אפשר לדעת מאילו אתרים הוא מזמין את החומרים והבובות?

    השבמחק
    תשובות
    1. אפשר לפנות אליו בפייסבוק ולשאול אותו

      מחק

אני מאוד מעריכה ואוהבת תגובות של קוראים. תודה לכם על ההשתתפות, האכפתיות, והמילים הטובות :)

פרק חדש בפודקאסט , אורחת: עדי הלמן

  לפני שנתיים וחצי איירתי את Adi Helman ביום החמישי בפרויקט הלוק היומי. בשבוע שעבר נפגשנו להקליט פרק של שעה בפודקאסט שלי ומצאנו את עצמנו בש...