לחנות

יום רביעי, 8 באפריל 2015

declutter - המילה האהובה עלי

declutter. אחת המילים האהובות עלי. משמעותה: עשיית סדר ומיגור העומס וכל מה שמיותר או מגובב. פעם אהבתי את המילה מרחוק, ומזה כמה שנים, אני מצליחה גם ליישם טיפין-טיפין, אך הדרך עוד ארוכה...


התמונה מכאן

על הטלויזיה ויתרתי די מזמן - לא אוהבת את הפנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר. נכון שיש גם תוכניות טובות, אך הזפזופ האינסופי, תוכניות הריאליטי הרדודות, והפרסומות הסקסיסטיות והמטופשות להחריד, גרמו לי להפסיק. זה מעניין... ככל שנחשפים אל התכנים האלה לעיתים רחוקות יותר, כך הם יותר צורמים ואיומים - כשרואים אותם כל יום מפתחים סוג של אפאטיות, ומזה בדיוק רציתי להמנע. מעדיפה להפריד את המוץ מן התבן ולראות תכניות נבחרות באינטרנט. כמובן שכל הספאם באימייל או בתיבה בכניסה לבניין מוצא את מקומו בסל האשפה האמיתי או הוירטואלי, גם דואר שאינו מוגדר רשמית כספאם, אך אני יודעת שאין בו  שום דבר מעניין או משמעותי מעבר לעוד מסר שיווקי וחד צדדי. בכלל, כל מה שהוא חד צדדי צריך להכנס לארגז ה- declutter, ישר למסירה,  אתם לא חושבים?  בעיקר יחסים, וביחוד בעידן הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים, עידן שמקרב בין אנשים שהם זרים גמורים ומרחיק בין הקרובים ביותר, כי יש בינינו מסכים והודעות ווטסאפ.

מה עוד? אני משתדלת להמנע כמה שאפשר מאתרים צהובים, רכילותיים או רדודים, גם כאלה שנחשבו פעם לחוד החנית של האינטרנט הישראלי אך שינו את פניהם, כנראה משקולים כלכליים,  מ"חברי" פייסבוק עם מסרים שמשאירים טעם מבאס במקרה הרע או מסרים נרקסיסטיים במקרה הרע פחות, הפסקתי לבקר בבלוגים שחוזרים על עצמם, לא מחדשים או מביאים משהו אותנטי מעצמם, התנתקתי מקבוצות פייסבוק שהאוירה בהן לא טובה או מהווה מעמסה. אבל אל תטעו, זה לא שפתאום ביצעתי את כל הפעולות האלה במין שוונג של התלהבות חסרת מעצורים, כל פעולה ופעולה לקחה זמן ואומץ. מדובר בתהליך מתמשך, שהחלק הכי חשוב בו, ממש כמו שנאמר בתמונה שמוצגת בפתיחת הפוסט  - לוותר על שכבר "לא" כדי לאפשר למקום שמה שממש-ממש "כן". אני כן רואה תוכניות טלויזיה (באינטרנט) - אך רק את הטובות ביותר בעיני. אני כן משוגעת על בלוגים, פשוט קוראת רק את אלה שאני ממש מעריכה, וכו...

נוכחתי שלהמנע מלהכניס הביתה או לתודעה, עוד ועוד גיבוב של חפצים, מידע, רעיונות ולכלוך רעיוני היא הדרך היחידה להשאיר מקום גם לדברים טובים. טוב, האמת שעם הקטע של החפצים הפיזיים עוד לא באמת הגעתי להשגים מרשימים. צברתי כל הרבה בגדים, ספרים, וחומרי יצירה שאין לתאר. ודי קשה להשתלט על זה, בעיקר על חומרי היצירה.  מסרתי שקיות על גבי שקיות של בגדים שכבר לא בא לי לראות שוב ושוב מבלי ללבוש, או ששיכים לתקופות אחרות. מכרתי את שאריות הסחורה מהחנות שלי (ואני מודה לכן על ההענות המדהימה ועל המילים החמות, לפעמים אפילו דואגות או מצטערות. שימחתן את ליבי כי הרגשתי שנגעתי בכן, ואין שום סיבה להצטער או לדאוג, אני בסך הכל מפנה מקום לחדש, לרעיונות חדשים, פרויקטים חדשים ועוד). אני אפילו מארגנת ארגזים של חומרי יצירה אישיים שלי שאני כבר לא רוצה יותר, ואני מודה שהם האתגר הגדול ביותר, קשה לי עם המגוון האינסופי, כל בדל חומר צועק לי פרויקט שעוד לא עשיתי, ואיך אפשר להתרכז ככה? חייבת להתיישב ליצור משהו :)  השלב הבא הוא עשרות ספרים, וואי, כמה שזה כבד... מקווה מאוד לעבור דירה לקראת החופש הגדול, וממש לא רוצה להעביר ארגזים כבדים מנשוא עם ספרים שכבר לא מדברים אלי  (רובם לא ממש ספרי קריאה, יותר עיון, רוחניות, ניהול, יצירה, עיצוב ועוד). מה שמזכיר לי, נגמלתי מלהביט על מדף רבי המכר בסטימצקי (או בצומת ספרים, לא משנה) אחרי שהבנתי באיחור גדול שרק בגללם הספריה שלי באורח פלא הכפילה את נפחה אבל אני הפסקתי  לקרוא ספרים. צריך לברור, להתעמק, לבחור נכון. הספרים האלה היו כל כך לא לטעמי שכבר חשבתי לדאבוני שאני לא נהנית לקרוא). זה עבר!

גם ברעיונות הרבים לפרויקטים שיש לי בראש ובמגירה אני מנסה לעשות את פרוצדורת ה declutter -לבדוק מה צריך להשאר ומה צריך ללכת, יותר מדי רעש זה אף פעם לא טוב, אפרופו רעש - אפילו הפסקתי לשמוע מוסיקה בזמן העבודה, מסתבר שזה קצת מסיח אותי מהריכוז שלי (או-או, אולי זה הגיל?) בכל אופן,  אין שום דבר רע  בשקט.

אבל מה שהכי מרתק אותי לגלות ממש לאחרונה הוא שגם למילים אפשר לעשות declutter -אפילו התחלתי לנסות, ואני דברנית לא קטנה....
לא חייבים לדבר כל הזמן, לא חייבים לשגר מסרים בפייסבוק ללא הפסקה, והשוס הגדול, מי היה מאמין עלי ???לא חייבים לשכנע אנשים שתופסים אותנו בדרך כזו או אחרת שהם טועים, לא חייבים להיות צודקים בעיני כולם כל הזמן.

 יש הרבה כח בלשחרר, לשחחר חפצים, לשחרר מחויבוית, אפילו בלהפוך מ fomo ל jomo - מכירים את המונחים האלה? FOMO פרושו fear of missing out , בעוד JOMO פרושו joy of missing out. הכוונה היא לפחד שיש לאנשים בעידן רווי הרשתות החברתיות  מלפספס משהו בזמן שהם מנותקים מהרשת, לעומת תחושת האושר והשחרור של אחרים מהניתוק המכוון או הכפוי הזה וההבנה שמפספסים המון דברים שהם בעצם בעלי חשובות אפסית לחלוטין (נסו לפספס פיד פייסבוק יום שלם ולחזור אליו בהתרגשות רק כדי לגלות שלא פספסתם כלום!) אני אישית הפכתי מ fomo כבדה ל jomo נלהבת. עוד דבר  מעניין הוא שלראשונה, אחרי שנים של פעילות בפייסבוק, החלפתי את תמונת הפרופיל שלי מהלוגו של הבלוג לתמונה אמיתית. שנים נהניתי מהעובדה שמי שלא מכיר אותי באמת והוא חבר פייסבוק שלי אך לא חבר אמיתי בחיים לא מזהה ואתי, עד שיום בהיר אחד, ממש לפני פחות מחודש, הרגשתי שזה כבר לא נכון יותר . אין לי הסבר אחר, אבל זה מרגיש טבעי, ולא מפני שאני מנסה להעמיק את אחיזתי בפייסבוק, דווקא ההפך הוא הנכון.

אז עוד יש לי דרך ארוכה עם עבודת ה declutter, מאמינה שבהדרגה אמצא עוד ועוד מקומות בחיים שלי שיהנו מזה - מרחבים פיזיים, אישיים ובינאישיים, והכי טוב - אני מאמינה שמהמקומות האלה, כשכבר לא יהיו רווים ומלאים עד להתפקע, יגיעו רעיונות חדשים, קשרים רעננים, בית חדש (מכירים דירה משופצת באזור פרק הירקון עד כיכר המדינה?), ועוד דברים רבים וטובים. מאחלת לכם מכל הלב חג פסח ואביב שמח, מקווה שאתם נהנים, מטיילים ומתמוגגים כמוני מניחוחות פריחת האביב המשגעת, ומהרצון לשנות, להתחדש ולסדר.

3 תגובות:

  1. אני דווקא חייבת ספרים לדירה שאני מעצבת..לא ממש משנה איזה (רק לא בישול!)..אז אם זה יעזור לך במשימה-אני כאן..
    וכמה שהפוסט הזה מדבר אלי..אגרנית שכמוני..מנסה לפנות ורוכשת מחדש..חחח..יש לנו הרבה במשותף:)

    השבמחק
  2. נהניתי לקרוא. חייבת להודות שכך גם אני מרגישה לאחרונה ולקראת פסח העברתי והוצאתי מן הבית המון חפצים עם סנטימנטים שלא האמנתי שאשחרר... שורה תחתונה- זה באמת מפנה מקום בלב ועושה הרגשה של התחדשות. תודה :)

    השבמחק
  3. אני תמיד קוראת באיחור... הפעם הוא משמעותי
    אבל אולי ישמח אותך לדעת שאת הפוסטים שלך אני אף פעם לא מוחקת מהתיבה ומשאירה לקרוא אותם בעיון יום אחד שאתפנה. אני אף פעם לא מתאכזבת. הם לגמרי בקטגוריה של "אלו שממש כן..."
    ולפוסט הנכחי התחברתי כל כך!
    תודה


    השבמחק

אני מאוד מעריכה ואוהבת תגובות של קוראים. תודה לכם על ההשתתפות, האכפתיות, והמילים הטובות :)