פרינטים מדליקים ונוסטלגיים

אני כל כך אוהבת פאטרנים, בעיקר כאלה המודפסים על גבי חומר אמיתי - נייר למשל...

כי פאטרנים דיגיטליים לא עושים לי את זה ממש.

ומה אני הכי אוהבת?

פאטרנים מודפסים ישנים, עם ניחוח רטרואי - נוסטלגי אמיתי, שממש גורמים לי להפליג בדמיוני לתקופות אחרות, לדמיין מסיבות חתונה בפיפטיז, ימי הולדת שובבים בסיקסטיז או בייבי שווארס של פעם, ואין  בעיניי ״צבעוני מדי״ או ״קיטשי״ כשמדובר בניירות עטיפה ישנים!

כמה שיותר ממיס - יותר טוב :)

ואיך נולד הפוסט הזה, שעמוס בדוגמאות ניירות העטיפה הישנים והאותנטיים, הכי יפים שמצאתי? הכל התחיל במסגרת החיפושים שלי אחרי ניירות מעניינים לעבודות הקולאג׳ שלי.

אני מתחילה לרוב בהשראה מהנייר עצמו, ואז מתיישבת ליצור. משם היצירה כבר מתפתחת... זו דרך העבודה שלי, ולכן תמיד מחפשת ניירות מיוחדים. מכיוון שכבר רכשתי את הניירות הכי יפהפיים ומיוחדים שמצאתי בחנויות בתל אביב, ועשיתי בהם שימוש יומיומי כמעט,  החלטתי לחקור קצת את תחום ניירות העטיפה הישנים הנמכרים באתר אטסי, כי רציתי להזמין כמה ניירות ליצירות חדשות. ושם, באתר הנפלא הזה,  בעצם מצאתי קצה חוט לעולם צבעוני, קסום ועשיר...

הגעתי להדפסים מופלאים על גבי ניירות עטיפה נושנים  - ניירות עטיפה קיטשיים, נוסטלגיים, חמודים, ססגוניים ונאיבים להפליא. משם כבר המשכתי גם לפינטרסט, שלקח אותי כמובן לסבוב מסביב לעולם ובמנהרת המן :)

שמרתי את התמונות והקישורים, כי ידעתי שיגיע יום ואני ארצה לחלוק אתכן את  ההשראה המתוקה הזו, שבוודאי גם לכן תרעיד משהו מתוק בלב.... והנה הוא הגיע, ודי במהרה :)

את כל התמונות רכזתי גם בתיקייה הזו בפינטרסט, ותוכלו לעקוב אחרי המקור, ואף לרכוש ניירות, איפה שהדבר אכן מתאפשר. תוכלו גם להגיע מכל תמונה לעוד שפע עצום של השראות, וההשראות האלה יכולות כמובן לבוא לידי ביטוי בהרבה דרכים, לא רק בעבודת קולאג׳. כל אלמנט מצוייר עדין, שילוב צבעים פסיכדלי, או דוגמה גאומטרית בתמונות האלה זועק ״השראה!״.

אז מה אתן אומרות?

גם לכן יש חולשה לניירות העטיפה האלה?

גם לכן הם מעלים גל נוסטלגיה והתרגשות? גם אתן מתמלאות השראה ורעיונות?

אשמח לקרוא על כך בתגובות.

ובינתיים - בואו לבקר במחלקת הנייר בחנות שלי :)

שבוע נפלא :) איריס

כמה לייקים שווה תמונה של טושים?

בחודשים אלה קורה משהו נפלא. אחרי שנים שכמעט ולא ציירתי, אני מציירת כל יום.
אני אוהבת לצייר וליצור תמונות עם חומרים שונים ומגוונים, וכל כמה ימים אני בוחרת בטכניקה אחרת. בוקר אחד אלה צבעי עפרון, למחרת - טושים מיוחדים, וביום אחר - אקריליק, קולאג׳  מניירות צבעונים או למשל מיקסד מדיה - ערבוב של כמה טכניקות וחומרים יחדיו.
הנה הצצה לכמה מהעבודות, חלקן גמורות, חלקן עדיין בתהליך, אבל האמת היא שאני לפעמים יותר אוהבת את העבודות במצבן הלא גמור, ולכן גם לא מסיימת אותן ממילא. אחרי שתסיימו להסתכל על התמונות, יש גם המלצה.

ציור לא גמור שעוד לא החלטתי אם כדאי להמשיך - מיקסד מדיה על נייר

דיוקן באקריליק על קנבס

איור אופנה מהיר בעפרון

מיקסד מדיה על קנבס

 ג׳לטוס (סוג של צבעי פסטל) על קנבס עגול

ג׳לטוס על משטח עץ 

קולאג׳ של ניירות ורישום עפרון

מיקסד מדיה - בעיקר אקריליק וג׳לטוס

ֿֿ

קולאג׳ עליז שהכנתי בסדנה/מסיבת יצירה של עומר מ Whitepepper Tlv

ֿואחרונה חביבה - הצצה לאוסף הטושים שלי.

יש לי רגשות מעורבים כלפי התמונה הזו. היא זכתה להמווון לייקים באופן יחסי לכל תמונה אחרת שהעליתי בפייסבוק, בוודאי הרבה יותר משזכו הציורים שלי מהחודשים האחרונים.

מצד אחד אני אוהבת את הטושים שלי, ואפילו אם זה נראה אולי כמו אוסף קצת מוגזם, אני יודעת שאני משתמשת בכולם, ןהם גם שונים בתכליתם זה מזה. עם זאת, מוזר לי שרכישה אינטנסיבית של חומרי יצירה וסידורם באופן פוטוגני זוכים ליותר לייקים מיצירה מקורית, אבל היי, זה בסדר, ככה זה בחיים, ובממלכת פייסבוק על אחת כמה וכמה:) 

אני קוראת את הספר ״קסם גדול״ של אליזבת גילברט. כן, אותה סופרת שכתבה את ״לאכול, להתפלל, לאהוב.״ לא אהבתי בכלל את הספר ההוא, אבל הספר הנוכחי, שעוסק בקסם של היצירה והחיים היצירתיים, חכם ומבדר. היא נוגעת בעצבים החשופים של כל יוצר או של כל מי שכל כך רוצה לחיות חיים יצירתיים אבל מפחד נורא (יש כל כך הרבה סיבות, מסתבר), ויודעת להוליך את הקורא כך שיתחבר לצד הקסום, המיסטי, החזק, המיטיב, של היצירה ויתגבר על החששות. היא נוגעת בכל אספקט של פחד ומאידך גם בכל אספקט של קסם יצירתי - מה שהופך את הספר למעורר מוטיבציה גם אצל מי שיוצר כבר שנים רבות, וגם אצל מי שרק עושה את צעדיו הראשונים, ואפילו מי שרוצה כל כך להתחיל אבל קופא מפחד. וחשוב להבהיר שחיים יצירתיים הם לא רק כאלה בהם אנו יוצרים אמנות על סוגיה, כך היא מסבירה, אלא של כל מי שרוצה לעשות את הדברים שהוא באמת אוהב ומשמחים אותו.  

אז אם לחבר עכשיו את תמונת הטושים שלי ואת הספר של גילברט - אשתמש דווקא בציטוט של ורדה רזיאל ז׳קונט, מתוך כתבה שלה ב״הארץ״ על הספר.  היא מתארת את נושא הספר כך:״היא מדגישה שוב ושוב שלא כל העולם חייב להעריץ את פרי רוחנו. המסר העיקרי בספרה הוא לא לקחת את עצמנו כל כך ברצינות. היא בעיקר מעודדת את קוראיה להתגבר על הפחד מן הכישלון ליצור״.

אז כן, זה בסדר שבפייסבוק אוהבים את הטושים שלי יותר מאשר את הציורים שלי, החיים של מי שמצייר וחושף את העבודו,]ת שלו גם ככה מלאי חוסר בטחון לגביי החשיפה והתגובות, ולקח לי אולי עשרים שנה להעיז להראות את הציורים שלי או לצייר שוב בכלל. אז אם אני אחכה רק לאישרים חיצוניים ואספור לייקים - אני אקפא על שמריי, וזה יהיה יותר גרוע מכל הלייקים שלא קבלתי אי פעם בכל הרשתות החברתיות גם יחד :)

אני יוצרת ונהנית, ובטוחה שיש מי שאוהב, ובטוחה שיש מי שלא, והכל ממש בסדר, כי אני מציירת בשבילי בראש ובראשונה!  רוב הציורים שלי ממילא לא מקבלים בפייסבוק אפילו התייחסות של יותר מלייקים בודדים. אני משוכנעת שזה לא קשור לאיכות שלהם (:

דרך אגב, באינסטגרם המצב הפוך לגמרי, ואני ממש ממליצה למי שרוצה חיזוק חיובי לעבודות שלו, לפנות דווקא לערוץ הזה, של אנשים מכל העולם שמחפשים תמונות לפי תחומי עניין משותפים. (תצטרכו כמובן לתייג את התמונות שלכם)

אז תודה שהתענינתם בציורים ובהמלצות שלי.  אולי תחליטו לקרוא את הספר (יש אותו בעברית בחנויות, ובאנגלית גם בגרסת הקינדל באמזון). ואני ממש אשמח אם תעקבו אחרי חשבון האינסטגרם שלי ותראו באופן יומיומי את תהליך היצירה שלי, פשוט כי אני יודעת שאתם מהמפרגנים :) 

ואם אתם רוצים לרכוש כמה מחומרי היצירה והאמנותש אני יותר אוהבת, תוכלו למצוא אותם בחנות שלי.

 שיהיה שבוע נפלא, איריס

SaveSave
SaveSave

never lose your sense of wonder

אני משתפת פה פוסט שפרסמתי בעבר במסגרת קורס האינטרנט ״30 ימים של יצירה״.  אני מאמינה שהוא נוגע כמעט לכל אחת מאתנו, ומקווה שיעשה לכן טוב :)

התמונה מכאן

רבות מאתנו צועדות כל יום במסלול שחוזר על עצמו: יוצאות מן הבית, הולכות לאוטו, ומשם לבית ספר/גן/עבודה, סידורים ושוב הביתה, והחזרתיות, ההרגל, השגרה, הסחות הדעת – גורמים לנו למידת מה של התעלמות. אנחנו רואות את הדרך, אבל לאו דווקא מתבוננות בה. אנחנו שמות לב מתי הרמזור מתחלף לירוק, אבל לא תמיד מבחינות בפריחה נהדרת בחצר הסמוכה…. מתי בפעם האחרונה עצרתן כדי להתבונן ב-א-מ-ת על הדרך שאתן פוסעות בה מדי יום? מתי התכופפתן כדי להרים עלה יפהפה? עצרתן מול פרט יוצא דופן בשער הכניסה, מול אריחים מיוחדים בכניסה לבית, פרח מרהיב בגדר החיה, מדבקה מעניינת על אוטו? האם זה בגלל שאתן ממהרות? חולמניות? עסוקות? כך או כך, זה בסדר גמור🙂 לא צריך להשתנות!

אבל היום, לפחות היום, אני מזמינה אתכן להקדיש חמש דקות, כדי להתבונן סביבכן באמת, לשאוף את הפלאות שמסביב, את האור הבהיר, העננים היפהפים, הפרחים הצבעוניים, ללכת לאחורי הבניין, להביט קצת על הדשא מסביב ולחפש הפתעות, להרים את העיניים ולחפש חלונות מיוחדים, כלב שובה לב שעובר ברחוב… תכשיט מעניין שעונדת אישה מולכן.

אתן מכירות את התופעה שכאשר אישה בהריון פתאום נראה לה שגם כל הנשים מסביבה בהריון? פשוט קודם היא לא נהגה להבחין כי זה לא היה רלבנטי עבורה? אותו הדבר גם כאן – ככל שמתרגלים להתבונן, רואים הרבה יותר קסם ויופי בכל מקום.

הרי מעבר לפינה, תמיד מחכה לנו הפתעה - הזמנה לראות את הדברים בעיניים רעננות, מלאות פליאה והומור, ולקלוט את הפוטנציאל. תמונה מכאן

 שווה להתכופף כדי לראות את הזוית היפה או המעניינת של הדברים. תמונה מכאן

—————————————————————————————————————————

הנה כמה תמונות שצלמתי תוך כדי הליכה, בילוי או שיטוט, פשוט כי שמתי לב אליהם, ורציתי לשמר את הזכרון.

זוית יפהיה של ככר הבימה:

פרח שהצבעוניות שלו ריגשה אותי וצורתו מושלמת:

פרט מפתיע על שער כניסה:

מנורה מגניבה שגיליתי באמצע מסיבת יום הולדת:

מרימה את העיניים ורואה חלון חלומי, איך לא אצלם?

זוית יפה להפליא של הבריכה בככר רבין:

קרני השמש, בנוסף לסטנדים היפהפיים, גרמו לי להרגיש לרגע בפריז, למרות שהייתי  במרחק חמש דקות מהבית.

משתכשכת בבריכת המלון ופתאום קולטת כמה הכל צבעוני ויפה פה…

היום, אני מזמינה אתכן לעצור, לשים לב, להתבונן, להשתכר ולהתבשם מהיופי והקסם שמסביבכן, לצלם עם העיניים ועם הראש ועם הלב, ואם תרצו גם לשלוף את מצלמת הטלפון ולתעד – מה טוב. את התמונות שווה לכן לשמור, כי הסיכויים רבים שהן יהוו בסיס מלא השראה לפרויקטים עתידיים, וכמובן שאפשר גם להעלות לאינסטגרם או לפייסבוק, ולתייג אותי, או לצרף קישור לפוסט הזה. 

שיהיה יום מלא פלא, איריס :)

מוזמנות תמיד לבקר בחנות היצירה והיצירותיות שלי ולבדוק מה חדש :)

————————————————————————————————————————-