אתן יודעות שבקבוצת הפייסבוק שלי - colourful way group אני מקיימת מרתון מדליק לגמרי בשם ״30 ימים של יצירה״? בכל יום אני מעלה עבור חברות הקבוצה תרגיל בנושא מעניין ויצירתי, ומי שרוצה יוצרת במהלך היום בהשראת התרגילומשתפת בקבוצה. המטרה היא להכניס יותר יצירתיות לחיי היום יום, לאפשר לנו ליצור בתנאים הקימיים - בבית, בשעות שנוחות לנו,עם הציוד שזמין לנו (גם הפשוט ביותר) אפילו על גבי שולחן האוכל - ל א צריך סטודיו מרווח, לא צריך חומרי יצירה יוצאי דופן - רק השראה, חשק ומסגרת תומכת.... התוצרים נהדרים ומעוררי השראה בזכות עצמם, ההשתתפות והפרגון מקסימים, והתרגילים - אני חושבת שגם סבבה לגמרי :)
הנה התרגיל היומי שלנו, מספר 17:
״טעות״
איזו מילה מלחיצה! גם אתכן?
כמה רגשות שליליים היא מציפה בנו – של פחד, בושה, תסכול, אשמה, ומי יודע מה עוד…
כמה מאמץ נעשה כדי לא לטעות, כדי לבחור נכון, כדי להצליח, לא לקלקל.
אך יש מחיר לפחד מהטעות, ואם נסתכל על זה בהקשר של יצירה – נגלה שהמחיר הוא לרוב הימנעות, הצטמצמות, נסיון לעקוף את המכשול הפוטנציאלי ככל יכולתנו, אפילו במחיר של השארות באזור הנוחות. אנחנו נבחר אולי ״ללכת על בטוח״, להמשיך לעבוד רק בטווח המוכר, ואם חס וחלילה טעינו – מיד נרגיש שנכשלנו! ואז לזרוק, להתחיל מהתחלה.
אבל לא היום, ולא בבית ספרנו! היום אנחנו לא נפחד לטעות, היום נזרום עם הטעויות, נזמן אותן, נחבק אותן, נגדיל ונעצים אותן, נהפוך אותן לכוכבות! נגיד להן תודה, כי הן יאפשרו לנו משהו חדש – טווח תנועה, יותר אויר לנשימה, תוצאות מפתיעות שאולי לא היו ביצירה שלנו עדיין. מוכנות למשהו חדש?
בואו נתחיל עם רשימה מפתיעה ומגניבה לחלוטין של המצאות שכולנו מכירים, שהגיעו אליהן לגמרי בטעות:
ועכשיו מבחן קצר: איך נוצרה היצירה היפה הזו? בטעות או בכוונה?
התשובה היא כמובן שבטעות. זה צילום מקרוב של שולחן ששימש לריסוס דקורטיבי, ואלה סימני הכוסות שעמדו עליו כסטנדים בשנות הצביעה הרבות
ולשאלה הבאה במבחננו – מה קרה לדף הזה? והאם זה היה בטעות או בכוונה? נכון שזה יפה כל כך שגם אתן רוצות לדעת איך עושים זאת?
ובכן, זו היתה טעות, וזה דף שהושאר במכנסי ג׳ינס לפני הכביסה…
כך שמשתי הדוגמאות האחרונות כבר אפשר ללמוד משהו על טעויות, או על מקריות – אם בוחרים לפקוח עיניים ולחפש את החלק היצירתי והיפה שבהן – מוצאים…
ובואו נבדוק כמה דרכים להגיב לטעויות במהלך היצירה עצמה – למשל עיגול שאינו מושלם, יכול בהחלט להוביל אותנו לחיפוש אחרי אמירה חדשה, אולי לחזק אותו, ולהפוך את הטעות לאמירה בקו חזק יותר ונועז. קו שאומר: ״אני בטוח בעצמי, זו לא טעות, זו הכרזה!״
ואם נתלש לנו במקרה חלק מן הדף, זה באמת לא נורא ואיום, אפשר ללכת עם זה עד הסוף – לקרוע עוד ועוד, אולי אפילו מדפים נוספים, ולהכריז ״אני דף קרוע???? אתם קרועים לגמרי שאתם חושבים ככה! אני הצהרה, אני אפקט, אני סיפור!״
ותפר שיוצא קצת לא ישר? בינננו, תמיד יהיה איזה קו שלא יעמוד בסטנדרטים… אז זהו, לא ניתן לו לקלקל לנו את מצב הרוח, נזרום איתו! כשאתם רואים המון תפרים עולים בגיבוב קז׳ואלי זה על זה, חפשו בהסטוריה שלהם קו תפירה ראשון שלא ממש עלה יפה 🙂
העבודה היפה מכאן
לפעמים האצבעות דביקות מן העבודה, משאירות כתם, או מקלפות שכבה מהדף. לפעמים חתיכת נייר דבק שנשארה על משטח העבודה גורמת נזק קטן. טוב לדעת שאפשר להפוך את הטעות ליתרון, ממש כמו שגילו בפוסט זה
ואפשר גם להביט על הכתם/הקרע/חוסר השלמות, ולגלות משהו שלא היינו חושבים עליו לעולם, אילולא הוא היה שם ממש עכשיו… ואז לזרום איתו, לתת כיוון חדש ליצירה, הרי נוכחנו כבר בשיעור הראשון של הקורס שיצירה יכולה וצריכה להיות מגרש המשחקים הפרטים שלנו
דוגמה מעניינת ביותר לנושא הזה אפשר למצוא בתרבות היפנית. הנה פוסט שהקדתי לנושא המרתק הנקרא kintsugi – והכוונה היא לאמנות המוקדשת לחיבור חלקי כלים שבורים, והדבקת והבלטת מקום החיבור בזהב, כלומר, לא רק שלא מנסים להסתיר את חוסר המושלמות, ממש גאים בה!
.
וכשמתחילים להתרגל שטעות זה בסדר, וגם קרע או כתם זה אולי אפילו מעניין, מפסיקים לחפש את המושלם, וכבר בנקודת ההתחלה בוחרים חומרים שהם לא לגמרי ״מהונדסים״, ״יצוגיים״, ו״מדוקדקים״, ומעדיפים דווקא את העניין, השוני, חוסר האיזון, ההפתעה, והחיספוס שהם מביאים איתם. הרבה יותר דומה לחיים, והיצירה, כך לפחות נראה לי, מבקשת לספר משהו על החיים…
התמונה מכאן
התרגיל שלנו היום הוא לא לפחד מהטעות! לנסות ללכת לכיוון חדש של חומר או טכניקה שאנחנו לא מאוד מנוסות או בטוחות בשליטה שלנו בהם, ולאפשר לדברים לקרות. לשים לב מתי אנחנו כבר קצת פחות בשליטה, ולבדוק כיצד אנחנו מגיבות לזה, לנסות למתוח את מנעד התגובות שלנו לחוסר השליטה, לקבל בשמחה את התוצאות על גבי הנייר או כל חומר שבחרנו – לספוג אותן, להכיל אותן, ואז להחליט מה אנחנו עושות איתן.
אני יודעת שזה לא קל, אבל זה מרגש, ומעניין, ואנחנו פה כולנו ביחד בקבוצה, כדי לתמוך ולעודד 🙂
בהצלחה!
ולסיום הפוסט, אני רוצה לחלוק שורה מהשיר Anthem של לאונרד כהן, שאני אוהבת במיוחד-
״There is a crack in everything, that’s how the light gets in״ –
האור החודר דרך הסדק, הוא המאיר את העבודה, צריך גם חוסר מושלמות וטעויות, כדי להתבונן על הדברים ולראות אותם באופן אחר, מואר, מחוץ להרגלים, לתבניות ולאזור הנוחות שלנו, שמובילים אותנו תמיד לאותם מקומות ואותם מראות.
מחכה לראות את הטעויות השמחות שלכן, נפגש בקבוצה, איריס.
***רוצה להיות מעודכנת על כל פוסט חדש בבלוג, הטבה מיוחדת בחנות, מוצרים חדשים או ניוזלטר מלא בהשראה? הרשמי לרשימת התפוצה ותקבלי את המידע שמעניין אותך ישירות לאימייל שלך :) ***
***רוצה להיות מעודכנת על כל פוסט חדש בבלוג, הטבה מיוחדת בחנות, מוצרים חדשים או ניוזלטר מלא בהשראה? הרשמי לרשימת התפוצה ותקבלי את המידע שמעניין אותך ישירות לאימייל שלך :) ***
כתבת נהדר, איריס. טעויות הן בהחלט שער להרפתקאות מעניינות. תודה לאלא שלרוב הטעויות ניתן להתייחס כאל "נסיון" או התנסות ולמנף אותן להשראה. חלק מהטעויות שלנו, למרבה הצער, הן לפעמים פשוט כשלונות וגם עם זה צריך להתמודד.
השבמחק