אני גאה ושמחה להשתתף בפרוייקט סוכות של חבורת באבלז - נבחרת בלוגריות לייפסטייל משובחות.
במסגרת הפרוייקט אנחנו מארחות ומתארחות האחת אצל השנייה, ברוח חג הסוכות. השנה אני רק מארחת, והאורחת המכובדת שלי היא מעצבת הפנים רונית כפיר - שהיא גם בלוגרית מעולה שאני מעריכה כל כך כבר זמן רב ולא מפספסת אף פעם שום פוסט מחכים ומלא סטייל שלה. אז שיהיה לכולכם חג סוכות שמח, ועכשיו - רונית:
חבורת הבאבלז איפשרה לי להתארח בבלוג הנהדר של איריס, אותו אני קוראת תמיד ברגשות מעורבים של התפעלות וקנאה: היא תמיד דקה אחת לפני בטרנדים, ואף לא מילימטר אחד מהטעם שלי. אז בהזדמנות חגיגית זו, אני גם מתארחת וגם קצת מארחת אתכם בפוסט משלי.
מאפיין מרכזי של הסוכה הוא הסכך – עד היום חשבתי שחובה לראות דרך הסכך כוכבים – מתברר שזה דווקא לא כל כך עקרוני, אבל מה שמייחד סוכה, מלבד שהיא ארעית, הוא הכיסוי שלה – במקום התקרה היציבה והמגינה אליה אנחנו רגילים – כיסוי מן הטבע, שפחות חוצץ ביננו לבינו.
כשלקוחות שלי נלחצים מבחירת רצפה ("זה לא יהיה דומיננטי מידי?") אני מרגיעה אותם שזו רק פאה אחת משש של הקוביה שעוטפת אותנו: לרוב עינינו נשואות אל הקירות, הרהיטים שעל הרצפה, החלונות שממול. הרצפה יכולה להיות "רק" רקע. לעומתה, פאה שיכולה להיות דומיננטית ביותר ולרוב נזנחת לשיממון לבן – היא התקרה.
מבחינה פונקציונלית התקרה בדרך כלל נושאת תאורה ולפעמים אוורור.במקומות ציבוריים יש לה חשיבות רבה כפונקציה בידודית – עבור יצירת אקוסטיקה נעימה. בחללים ציבוריים, יותר מאשר פרטיים, רווח טיפול מיוחד בתקרה: בעוד חלל של מסעדה יכול להיות עומס רב של שולחנות וכסאות, התקרה היא לרוב הפאה היחידה אותה אפשר לעצב באופן אחיד, ולכן דומיננטי:
כיוון זרימת החלל מודגש בלובי של הילטון פאטאיה, תאלינד, על ידי "זימים" עשויים בד שמקשטים את התקרה. גם בשל הנקיון הצורני והצבעוני של שאר החלל, העין מתמקדת במשחק על התקרה ונמשכת איתו. משרד האדריכלים Department of Architecture כיוון תנועת הנכנסים אל הלובי, שבקומה ה-17, אל החלונות ואל נוף הים הנשקף מהם. מיזוג האוויר שיוצא מהתקרה, גורם לתקרה לנוע, והופך צלע אחת של הקוביה לרכה ומשתנה.
גם חללים אחרים במלון ממשיכים לנצל את הרושם שעושה תקרה מיוחדת, כמו המסדרונות במלון והמסעדה.
כאן מרגישים איך תקרה נמוכה הופכת חלל גדול לאינטימי:
למעשה, התקרה היא החלק הפשוט ביותר לשחק בו עם תנועה וחומרים רכים: כמו הקירות היא מגדירה את החלל אבל בשונה מהם (ומהרצפה) אנחנו לא נוגעים בה. לכן אפשר לשחק בתקרה גם בחומרים וגם במשטחים וזוויות שהם "לראותם בלבד".סלון עיצוב שיער שעיר במיוחד בציריך לקח את הדוגמא הזאת לקיצוניות פשוטה מאד:
האדריכלית קלודיה מייר עיצבה את תקרת סלון השיער הזה כמו.. שיער. המוני חוטים לבנים דקים יורדים מהתקרה בשורות שמזכירות שיער גזוז, והשאר? רצפה לבנה, קירות שחורים וקיר מראה, עם כמה גדעי עץ בתור שולחנות. האפקט פשוט ומרשים ביותר.
את מוצרי הקוסמטיקה של החברה האוסטרלית אייסופ (Aesop) טרם יצא לי לנסות, אבל את החנויות שלהם אני רואה בכל מקום, ומשתדלת להראות מידי פעם. הנה משחק דומה בתקרת חנות באוסטרליה. מכירים את חוטי הקוקוס איתם קושרים מתנות בעשור-שניים האחרונים? אותם חבלים משתלשלים מהתקרה בחנות הזאת:
גלחו את השערות האלו בתקרה ושימו במקומן תקרה לבנה ומה קיבלנו? חנות רגילה, לבנה ומסודרת. הסטודיו האוסטרלי March Studio אחראי להברקה הזאת, ובאתר שלהם תוכלו לראות עיצובים נוספים של חנויות ששווים הצצה. בכולם, אני מבטיחה לכם, התקרה מקבלת יחס מיוחד. את תקרת החנות באדלייד הם כיסו ב"ים" של לא פחות מ- 7560 תחתיות של בקבוקי זכוכית חומים (כמו אלו המכילים את התכשירים שלהם):
ואם כבר הגענו לקוסמטיקה, תראו את התקרה של הספא השוייצרי הזה:
יריעות משי מעטרות את הכניסה שמובילה אל החללים המוארים של הספא, שמשווק מוצרים של חברה יפנית, אלא מה. משרד Curiosity (מביקור בחללים שעיצבו תבינו למי מיועד הספא..) עיצב את החלל בעזרת שכבות של חומר רך וכמעט שקוף, שיוצר הסתרות עדינות, וחלוקות שלא מגיעות עד לרצפה אבל מכוונות את התנועה ומכתיבות את האוירה – נקי, טהור, עדין. גם כאן יש משחק של תאורה ממנה יורדות היריעות.
הצצה אחרונה אל שני בתי קפה, באחד משמשת התקרה כשטח תצוגה למצגות מתחלפות ובשני, כמעט "עשה זאת בעצמך":
בר משקאות בוינה שנקרא "if dogs run free" (שיר של בוב דילן) מתהדר בתקרה הגיאומטרית המגניבה הזאת, שהנושא שלה הוא האדם והטבע:
גם כאן החלל פשוט ומינימליסטי, והתקרה היא המרכז: צבעים וזוויות משתנות. ג'ורג'יו ס. לוברוט, חצי מצוות העיצוב טוען, ובצדק, שהתקרה היא חלל שבדרך כלל אינו מנוצל, ושימוש בו לשם תצוגה משתנה לא רק משנה את התחושה של המקום עצמו, אלא גם מייצר שיחה בנוגע לחלל בכלל.
לעומת התצוגה האמנותית בבר האוסטרי, התקרה בבית הקפה "אוריגו" בבוקרשט מורכבת בסך הכל מ-276 ספלי תה לבנים. כן, עשו זאת בעצמכם! כמה מעט צריך כשמשכפלים חפץ יומיומי פשוט, קצת מחוץ להקשר שלו:
כבר ראינו ספלי תה וקפה כגופי תאורה, אבל הריבוי שלהם פה, והתליה שלהם מהתקרה על רקע הקיר הכהה הופכת את המקום לבלתי נשכח, ואת המונח "קפה הפוך" לרלוונטי מתמיד.
ואם כבר משחקי מילים, למשרד העיצוב הרומני קוראים "למה ארקיטקטורה"’ שם תוכלו לראות עוד תמונות של המקום החמוד הזה.
כמו שראינו, תקרה יכולה להעצים תחושה של חלל: אם על ידי העצמת התנועה והזרימה של החלל מנקודה מסוימת אל אחרת, אם בהדגשה של תחושה על ידי צבע או חומר, ועל ידי משחקים בתאורה ויצירת תנועה.
חלק מהמאפיינים האלו, בהם נעשה שימוש בעיקר בחללים מסחריים (עם תקרות ותקציבים שאינם נמוכים..) יכולים לשמש אותנו גם בחללים פרטיים. בדירות שאני מעצבת יש הרבה צבע בקירות ובריהוט, וכשזה מגיע לתקרה אני לרוב שומרת על לבן שמרני, שגם מדגיש את הצבע בקירות. הלקוחות הישראלים לרוב חוששים שהחדר או הבית שלהם ייראה קטן. אצלי גודל פחות קובע, מה שחשוב בחלל לטעמי הוא נוחות ההתניידות והשימוש בו – אם החדר מרווח מספיק, והתקרה גבוהה מספיק, בהחלט יש מקום לשקול צביעה של התקרה. ראו את חדר התינוקות הזה, איזו השפעה יש לתקרה עליה הודבק טפט כהה של כוכבים:
בעליית הגג הצבע גם מדגיש את הזוויות של התקרה וגם יוצר רושם שאין כמעט צורך לחזק בפרטים או מקומות אחרים. תראו איזה מהפך זה חולל בחדר.
אם אתם עוקבים אחרי אתם יודעים שאני לא מתה על "חדרי נושא" כשזה מגיע לחדרי ילדים. זה דידקטי בעיני, מעייף ועמוס. גם בחדר הספציפי הזה לקחו את נושא האסטרונאוט קצת רחוק מידי לטעמי האישי, אבל הכוכבים, גם אילו היו רק צבע כחול כהה, עדיין משרים קסם על החדר. גם בחדר הזה נעשה שימוש מקסים בצורה גיאומטרית עם דוגמאות וסקלת צבעים מיוחדת:
את התהליך כולו תוכלו לראות כאן, ואל תשכחו! אם זה חדר בו בעיקר שוכבים במיטה, זכרו לבדוק איך רואה את זה הדייר מהזווית שלו!
עוד תמונות השראה לעיצוב מגוון של תקרות תוכלו לראות בלוח הפינטרסט שלי.
אל תשכחו להרים את הראש למעלה, לנשום עמוק ולתת לדמיון להשתולל!
תזכורת: בכל יום יתארחו בלוגריות נוספות בבלוגים שווים אחרים. שווה לעקוב אחר העמוד של באבלז!
