פוסט אורח ראשון של נטעלי ידין רגוניס, או : עוגת דבש ושינויים

מזמן לא ארחתי  פוסט אורח כאן בבלוג, אז היום יש לי הפתעה בשבילכם - אורחת מוכשרת ויקרה עם טקסט מהלב ועוגה שתעשה לכם יופי של שנה חדשה.
חכו, זה אפילו הולך ומשתפר, כי נטעלי ידין רגוניס היא לא רק אורחת לפוסט אחד, היא גם החברה החדשה בצוות
"החברים של Colourful Way" - כותבות אורחות קבועות שיבקרו לעיתים קרובות כאן בבלוג. 

סיפור ההתאהבות שלי בנטעלי הוא ארוך, התוודעתי לכשרון שלה לראשונה כשזכתה בתחרות חרוזי הגהוץ כאן בבלוג, עם צנצנת מכחולים יפהפיה שעיצבה לבנותיה. כמה מקסים לעצב לילדות צנצנת מכחולים? לא נעים להודות, אבל אני משתמשת בכוסות חד פעמיות או מקסימום בספל קרמיקה.

כן, כזו היא נטעלי. התחלתי לעקוב אחר התמונות והטקסטים שלה בפייסבוק והוקסמתי. חשתי בחמימות של בית, של אמא, ביצירתיות וכשרון גדולים, בעדינות ונעימות, כל זאת לצד יכולת מקסימה לספר סיפור אישי שהווה ועבר שזורים בו יחד באופן מרגש, גם אם לפעמים ברמיזה קטנה.

כשהקמתי את אתר הבלוגריות Love Street הצעתי לנטעלי להתחיל לכתוב שם בלוג ולשמחתי היא נענתה מייד. הפוסטים שלה כבשו אותי ואת הקהל כל פעם מחדש, תכף תראו בעצמכם למה אני מתכוונת. אז הרשו לי לפנות את במת הבלוג שלי לכמה רגעים, וקבלו את המילים, הקסם, וגם מתכון משובח אחד כמובן, של נטעלי ידין רגוניס:

----------------------------------------------------------------------------------------------

כבר הרבה שנים שראש השנה מהווה אבן דרך חשובה בדרך הפתלתלה של מסע חיי.
כל התקוות, החלומות והשאיפות שלי מתנקזים לערב אחד חגיגי במיוחד בו אני עורכת חשבון נפש, מציבה לעצמי מטרות ויעדים ומקווה שאצליח לעמוד בהם בגבורה ובהצלחה.

מנוע הסילון הפנימי שלי בשילוב עם קצב החיים המטורף דחפו אותי קדימה. להתקדם, ללמוד, לשנות, ללדת, להשיג, ולהתפתח... אבל, בזמן האחרון וכחלק מההכנות המנטאליות שלי לקראת החג הקרב ובא החלטתי החלטה אמיצה. החלטתי להפסיק לרגע את המרוץ ולהקשיב ללב ולנפש שלי. הקשבה עמוקה ונטולת פילטרים. הקשבה כנה ונוקבת, כזו שנשמעת כמו אסימון שנופל ונראית בדיוק כמו החתיכה החסרה בפאזל של חיי. וכשהקשבתי, הבנתי. במרתון החיים האינטנסיבי והאין סופי שלי, המהמורות בכביש הן אלו ששאבו ממני אנרגיות והשאירו לי פחות מדי זמן, כח וחשק ליהנות מהנוף, לתת ספרינטים בעליות ולפרגן לעצמי על ההישגים. התברר לי שחלוקת הקשב שלי לעצמי היתה הפוכה. במקום ליהנות מה"יש" השקעתי אנרגיות ב"אין". במקום לעצור ולהתמוגג מההישגים חשבתי איך להתקדם ולהשיג עוד. אז זהו. שלא עוד.

דבש, הכל דבש. זו המנטרה החדשה שלי.

אני בוחרת לעצור לרגע ולנשום עמוק. אני מרשה לעצמי, לשם שינוי ולראשונה בחיי, לשבת על ספסל בצד הדרך ולהסתכל סביבי. אני פוקדת על עצמי לראות, להעריך וליהנות מכל מה שיש לי ולשחרר ולהשלים עם מה שאין. אני מאמינה שדווקא מתוך המקום הרגוע והשלם הזה, לאט לאט ה"אין" יתחיל להתמלא. האם אמונתי צודקת? ימים יגידו.

ואחרי כל הדרמתיות נוטפת הדבש הזו, איך אפשר לסיים בלי איזה מתכון מנצח לעוגת דבש נהדרת ועסיסית. אז קבלו בבקשה את מלכת ראש השנה הבלתי מעורערת, כוכבת שולחן החג שלי וחביבת הקהל (והמשפחה המורחבת):

עוגת דבש אופטימית וחגיגית

אז מה צריך? (מתאים ל- 3 תבניות אינגליש)

1 כוס סוכר, 3.5 כוסות קמח תופח, 4 ביצים, 1 כוס שמן, 1 כוס דבש, 1 קופסא רסק תפוחים לא ממותק, 1 כפית קינמון טחון, 1 כפית ציפורן טחון, 1 כפית אבקת סודה לשתייה.

ומה עושים?

מחממים תנור מראש ל 180 מעלות. מערבבים את כל המרכיבים יחד עד לקבלת תערובת חלקה ללא גושים. משמנים תבנית אפיה ויוצקים לתוכה את התערובת, עד לגובה 2/3 מגובה התבנית. אופים כ - 40 דקות עד שהעוגה מזהיבה וקיסם שננעץ במרכזה יוצא יבש.

זו עוגה בחושה קלילה ומרשימה שטעמה משתבח עוד יותר ביום שאחרי האפייה. הפעם בחרתי לאפות אותה בתבנית קוגלהוף ולקשט אותה בזיגוג סוכר (200 גר' אבקת סוכר מעורבבת עם 3 כפות מים חמימים), כך היא אפילו מרשימה עוד יותר. תכינו אותה, תתענגו על המחמאות ותזכרו שדבש. הכל דבש.

בברכת חג שמח ושנה מתוקה וחיובית,

נטעלי