יום ראשון, 19 באפריל 2015

סדנת צבעי מים

שמחה לספר לכם על סדנת צבעי המים החדשה שלי, שתתקיים ביום שני 11/5 בסטודיו יפה בתל אביב, במרחק חמש דקות הליכה מעזריאלי.


צבעי מים הם כיף גדול. אני מרגישה שמחה של ממש, כשאני לוקחת לעצמי שעה שלווה עם פלטת צבעים, מים, וכמה מכחולים, וצוללת לתוך עולם של יופי וצבע, קצב וריכוז, שכולו שלי, ואותו אני מעבירה אל הדף. שלוליות וכתמים של צבעים רוויים וחזקים שמתייבשים תוך שניות ומפתיעים בתוצאות שלהם בכל פעם מחדש,  משחקים של רטוב על יבש ויבש על רטוב, , אפקטים מיוחדים, שקיפויות נעימות... מזדהים?

העניין הוא שרבים וטובים חוששים מצבעי המים, סבורים שלא קל איתם, שזה רק לבעלי ניסיון וכו'... לכן, אני מציעה ל-כ-ו-ל-ם לבוא לסדנה של שלוש שעות, להנות, אבל ממש - מהיצירתיות, הצבעוניות והאוירה הנעימה, ללמוד את הבסיס של עבודה עם צבעי מים, להתנסות בסוגים ומותגים שונים, דפים מיוחדים, וסוגי מכחולים מגוונים, ולעמוד על ההבדלים בינהם, ובעיקר - לראות כמה שזה כיף, להפסיק לחשוש, ולהתמכר לצבעוניות ולשמחת החיים שביצירה. כמובן שאחר כך, בבית, תוכלו להמשיך לבד, עם כל הידע שצברתם בסדנה.

בסדנה נתנסה בכל מה שהזכרתי, נלמד טכניקות שונות וטריקים מדליקים, נכין איורים, כרטיסים, ותמונות קטנות, ונתנסה גם בשילוב צבעי המים עם חומרי וכלי יצירה נוספים שמתאימים להם מאוד.

מן  הסדנה תצאו עם איורים וכרטיסים יפים מעשה ידיכם, עם חיוך גדול, ועם חשק עז להמשיך את הכיף גם בבית.
סדנת צבעי המים תתקיים ביום שני 11/5, בין עשר לאחת, ליד מרכז עזריאלי בתל אביב, ומחירה 350 ש"ח כולל חומרים, כיבוד ומתנה.
עדכון: סדנת צבעי המים בתאריך 11/5 מלאה. נפתחה ההרשמה לסדנת שישי ב- 29/5 בין תשע וחצי לשתים עשרה וחצי.

להרשמה ותשלום ב paypal (מיידי, מאובטח וקל ) לחצו על הכפתור :




או שניתן כמובן לפנות אלי באימייל: irisfgl@gmail.com

נתראה בסדנה, עכשיו הולכת לשרבט לי קצת בצבעי מים :)

יום רביעי, 8 באפריל 2015

declutter - המילה האהובה עלי

declutter. אחת המילים האהובות עלי. משמעותה: עשיית סדר ומיגור העומס וכל מה שמיותר או מגובב. פעם אהבתי את המילה מרחוק, ומזה כמה שנים, אני מצליחה גם ליישם טיפין-טיפין, אך הדרך עוד ארוכה...


התמונה מכאן

על הטלויזיה ויתרתי די מזמן - לא אוהבת את הפנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר. נכון שיש גם תוכניות טובות, אך הזפזופ האינסופי, תוכניות הריאליטי הרדודות, והפרסומות הסקסיסטיות והמטופשות להחריד, גרמו לי להפסיק. זה מעניין... ככל שנחשפים אל התכנים האלה לעיתים רחוקות יותר, כך הם יותר צורמים ואיומים - כשרואים אותם כל יום מפתחים סוג של אפאטיות, ומזה בדיוק רציתי להמנע. מעדיפה להפריד את המוץ מן התבן ולראות תכניות נבחרות באינטרנט. כמובן שכל הספאם באימייל או בתיבה בכניסה לבניין מוצא את מקומו בסל האשפה האמיתי או הוירטואלי, גם דואר שאינו מוגדר רשמית כספאם, אך אני יודעת שאין בו  שום דבר מעניין או משמעותי מעבר לעוד מסר שיווקי וחד צדדי. בכלל, כל מה שהוא חד צדדי צריך להכנס לארגז ה- declutter, ישר למסירה,  אתם לא חושבים?  בעיקר יחסים, וביחוד בעידן הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים, עידן שמקרב בין אנשים שהם זרים גמורים ומרחיק בין הקרובים ביותר, כי יש בינינו מסכים והודעות ווטסאפ.

מה עוד? אני משתדלת להמנע כמה שאפשר מאתרים צהובים, רכילותיים או רדודים, גם כאלה שנחשבו פעם לחוד החנית של האינטרנט הישראלי אך שינו את פניהם, כנראה משקולים כלכליים,  מ"חברי" פייסבוק עם מסרים שמשאירים טעם מבאס במקרה הרע או מסרים נרקסיסטיים במקרה הרע פחות, הפסקתי לבקר בבלוגים שחוזרים על עצמם, לא מחדשים או מביאים משהו אותנטי מעצמם, התנתקתי מקבוצות פייסבוק שהאוירה בהן לא טובה או מהווה מעמסה. אבל אל תטעו, זה לא שפתאום ביצעתי את כל הפעולות האלה במין שוונג של התלהבות חסרת מעצורים, כל פעולה ופעולה לקחה זמן ואומץ. מדובר בתהליך מתמשך, שהחלק הכי חשוב בו, ממש כמו שנאמר בתמונה שמוצגת בפתיחת הפוסט  - לוותר על שכבר "לא" כדי לאפשר למקום שמה שממש-ממש "כן". אני כן רואה תוכניות טלויזיה (באינטרנט) - אך רק את הטובות ביותר בעיני. אני כן משוגעת על בלוגים, פשוט קוראת רק את אלה שאני ממש מעריכה, וכו...

נוכחתי שלהמנע מלהכניס הביתה או לתודעה, עוד ועוד גיבוב של חפצים, מידע, רעיונות ולכלוך רעיוני היא הדרך היחידה להשאיר מקום גם לדברים טובים. טוב, האמת שעם הקטע של החפצים הפיזיים עוד לא באמת הגעתי להשגים מרשימים. צברתי כל הרבה בגדים, ספרים, וחומרי יצירה שאין לתאר. ודי קשה להשתלט על זה, בעיקר על חומרי היצירה.  מסרתי שקיות על גבי שקיות של בגדים שכבר לא בא לי לראות שוב ושוב מבלי ללבוש, או ששיכים לתקופות אחרות. מכרתי את שאריות הסחורה מהחנות שלי (ואני מודה לכן על ההענות המדהימה ועל המילים החמות, לפעמים אפילו דואגות או מצטערות. שימחתן את ליבי כי הרגשתי שנגעתי בכן, ואין שום סיבה להצטער או לדאוג, אני בסך הכל מפנה מקום לחדש, לרעיונות חדשים, פרויקטים חדשים ועוד). אני אפילו מארגנת ארגזים של חומרי יצירה אישיים שלי שאני כבר לא רוצה יותר, ואני מודה שהם האתגר הגדול ביותר, קשה לי עם המגוון האינסופי, כל בדל חומר צועק לי פרויקט שעוד לא עשיתי, ואיך אפשר להתרכז ככה? חייבת להתיישב ליצור משהו :)  השלב הבא הוא עשרות ספרים, וואי, כמה שזה כבד... מקווה מאוד לעבור דירה לקראת החופש הגדול, וממש לא רוצה להעביר ארגזים כבדים מנשוא עם ספרים שכבר לא מדברים אלי  (רובם לא ממש ספרי קריאה, יותר עיון, רוחניות, ניהול, יצירה, עיצוב ועוד). מה שמזכיר לי, נגמלתי מלהביט על מדף רבי המכר בסטימצקי (או בצומת ספרים, לא משנה) אחרי שהבנתי באיחור גדול שרק בגללם הספריה שלי באורח פלא הכפילה את נפחה אבל אני הפסקתי  לקרוא ספרים. צריך לברור, להתעמק, לבחור נכון. הספרים האלה היו כל כך לא לטעמי שכבר חשבתי לדאבוני שאני לא נהנית לקרוא). זה עבר!

גם ברעיונות הרבים לפרויקטים שיש לי בראש ובמגירה אני מנסה לעשות את פרוצדורת ה declutter -לבדוק מה צריך להשאר ומה צריך ללכת, יותר מדי רעש זה אף פעם לא טוב, אפרופו רעש - אפילו הפסקתי לשמוע מוסיקה בזמן העבודה, מסתבר שזה קצת מסיח אותי מהריכוז שלי (או-או, אולי זה הגיל?) בכל אופן,  אין שום דבר רע  בשקט.

אבל מה שהכי מרתק אותי לגלות ממש לאחרונה הוא שגם למילים אפשר לעשות declutter -אפילו התחלתי לנסות, ואני דברנית לא קטנה....
לא חייבים לדבר כל הזמן, לא חייבים לשגר מסרים בפייסבוק ללא הפסקה, והשוס הגדול, מי היה מאמין עלי ???לא חייבים לשכנע אנשים שתופסים אותנו בדרך כזו או אחרת שהם טועים, לא חייבים להיות צודקים בעיני כולם כל הזמן.

 יש הרבה כח בלשחרר, לשחחר חפצים, לשחרר מחויבוית, אפילו בלהפוך מ fomo ל jomo - מכירים את המונחים האלה? FOMO פרושו fear of missing out , בעוד JOMO פרושו joy of missing out. הכוונה היא לפחד שיש לאנשים בעידן רווי הרשתות החברתיות  מלפספס משהו בזמן שהם מנותקים מהרשת, לעומת תחושת האושר והשחרור של אחרים מהניתוק המכוון או הכפוי הזה וההבנה שמפספסים המון דברים שהם בעצם בעלי חשובות אפסית לחלוטין (נסו לפספס פיד פייסבוק יום שלם ולחזור אליו בהתרגשות רק כדי לגלות שלא פספסתם כלום!) אני אישית הפכתי מ fomo כבדה ל jomo נלהבת. עוד דבר  מעניין הוא שלראשונה, אחרי שנים של פעילות בפייסבוק, החלפתי את תמונת הפרופיל שלי מהלוגו של הבלוג לתמונה אמיתית. שנים נהניתי מהעובדה שמי שלא מכיר אותי באמת והוא חבר פייסבוק שלי אך לא חבר אמיתי בחיים לא מזהה ואתי, עד שיום בהיר אחד, ממש לפני פחות מחודש, הרגשתי שזה כבר לא נכון יותר . אין לי הסבר אחר, אבל זה מרגיש טבעי, ולא מפני שאני מנסה להעמיק את אחיזתי בפייסבוק, דווקא ההפך הוא הנכון.

אז עוד יש לי דרך ארוכה עם עבודת ה declutter, מאמינה שבהדרגה אמצא עוד ועוד מקומות בחיים שלי שיהנו מזה - מרחבים פיזיים, אישיים ובינאישיים, והכי טוב - אני מאמינה שמהמקומות האלה, כשכבר לא יהיו רווים ומלאים עד להתפקע, יגיעו רעיונות חדשים, קשרים רעננים, בית חדש (מכירים דירה משופצת באזור פרק הירקון עד כיכר המדינה?), ועוד דברים רבים וטובים. מאחלת לכם מכל הלב חג פסח ואביב שמח, מקווה שאתם נהנים, מטיילים ומתמוגגים כמוני מניחוחות פריחת האביב המשגעת, ומהרצון לשנות, להתחדש ולסדר.

יום חמישי, 19 במרץ 2015

בית הספר של האינטרנט - איך ללמוד המון קורסי לייפסטייל, עיצוב וביזנס מדליקים על גבי המחשב

האינטרנט שינה את חיינו - זה ברור. מי זוכר כבר  בקשות לשליחת פקסים (ומתי הפקס בכלל הצליח לעבוד, אני נכשלתי בשליחה לפחות חצי מהפעמים) - היום כבר אפשר לשלוח אימייל 24/7 עם אפס תקלות.
פעם גם היינו ממש זוכרים ה-כ-ל: פרטים, הקשרים, טקסטים. בעידן כמו שלנו - מה הטעם בכלל לזכור אותם כשהם במחי הקלדת שאלה בגוגל?
וכסף, מי הולך עדיין לבנק, כשאפשר לעשות הכל מהחשבון האישי באינטרנט, או אפילו דרך פייפאל? חלק מהשינויים טובים בעיניי, חלק פחות, אבל יש משהו נוסף שהאינטרנט הביא עימו...
יתרון נהדר נוסף של הטכנולוגיה הוא היכולת ללמוד ממומחים - אנשים מובילים בתחומם, בתנאים הנוחים של הבית, ובמחיר אפסי כמעט.
תחום הלמידה מרחוק, e-learning, e-courses וכל יתר השמות והווריאציות, הוא תחום מפותח מאוד באינטרנט. מומחים רבים מציעים גרסאות אונליין לשיעורים שלהם, ומאפשרים לימוד פרטי או קבוצתי בתנאים נוחים - הן פיזית והם כספית. נפלא בעיניי שהפרשי שעות או מרחק גאוגרפי  כבר לא מהווים מכשול, ואפשר ללמוד  אצל בלוגר בינלאומי מוביל,  או מומחית לשיבורי (צביעה יפנית - כל אחד והתחביבים שלו :). בשנים קודמות נרשמתי לכמה סדנאות אונליין אצל הבלוגרית הותיקה והנפלאה הולי בקר מ decor8 נהניתי מאוד! 
 עכשיו אני  אחלוק אתכם סוד שמור, כלומר - הוא היה  גלוי לגמרי באינטרנט, אבל אני נהניתי ממנו לגמרי בשקט, ועכשיו אני רוצה להמליץ לכפם עליו, אני תמיד מספרת לכם על דברים טובים, לא? :)


מכירים את Skillshare?
באתר המצוין  הזה תוכלו ללמוד ממאות מורים מוכשרים, שיעורים במגוון תחומים עצום ומרתק, במחיר דולרים בודדים בחודש עבור מגון הקורסים העצום כולו.



מרבית התכנים מוגשים ברמה גבוהה, מצולמים באופן יפהפה, ובקורסים בהם אני השתתפתי, המורים היו חמודים ומקצועיים ביותר וידעו על מה הם מדברים. זה מקור נהדר להשראה והרחבת הדעת, אני לא בטוחה שתצאו מומחים אחרי קורס אחד, אבל בהחלט תקחו איתכם כמה תובנות, רעיונות והשראות - וזה, בעיניי, די והותר. זו גם הזדמנות נהדר להציץ לעולמות תוכן שמעניינים אותנו, אך אנחנו לא בטוחים שהם מתאימים לנו - כתיבת קוד, או טיפוגרפיה , למשל - ולהתנסות בהם ללא סיכון או התחייבות.


רוב הקורסים גם כוללים פרוייקט, ומשתתפי הקורס מציגים אותו בפורום מיוחד ומקבלים פידבק - בהחלט הזדמנות נפלאה ללמוד, להתפתח וגם להציג את יכולותנו בפני אנשים שונים מחוץ למעגל הרגיל וגם ליצור הכרויות מקצועיות חדשות.

דוגמה יפה ומרתקת לפרוייקט של סטודנט בקורס. כדאי לעקוב אחרי תהליך הפיתוח המתועד  בקישור

ניתן לאתר את הקורסים המתאימים לנו במיוחד בכמה דרכים - ע"י שיטוט בקטגוריות, מבחירה על פי רשימת הקורסים ה"מתחממים",  וכמובן שלכל קורס יש ניקוד מדוייק שניתן לו ע"י המשתתפים - אינדיקציה די מדוייקת לפופלריות שלו, טיבו ואיכותו.


אז מה יש לנו שם?  רק על קצה-קצה הקרחון - פוטושופ למתחילים, שיעור ביצירתיות, איך לכתוב חוזה עבודה כפרילאנס, איך לספר סיפור באמצעים ויזואלים, צילום מזון (במסעדה),  בניית מותג באינסטגרם, צילום dslr לבלוגרים ועוד, ועוד, ועוד...

על מנת לצפות בתכני האתר יש צורך להרשם, אך נחמד לגלות שההרשמה אינה עולה כסף, ואפילו תוכלו להשתתף בחלק מהקורסים בחינם. עם זאת, שיעורים רבים דורשים מנוי בתשלום.  תשלום חודשי עולה  8-10$ (תלוי בסוג התשלום - חד פעמי או כמנוי לשנה ) ואז יש לכם גישה לא מוגבלת למאות קורסים ותכנים. שווה... מאוד!!

כאן תוכלו להרשם לאתר Skillshare - אני, כפי שהבנתם - ממליצה מאוד!
אני נהנית מהקורסים שכבר השתתפתי בהם, וגם מאלה שעדיין לא :) מפנטזת על שיעורי קליגרפיה, תכנות, צילום ועוד... מעניין אם יש קורס להכנת דים-סאם?  אני יכולה לאמר לכם שכמעט כל הקורסים שאכן השתתפתי בהם, כאלה שהנושא שלהם משך אותי באמת, ווידאתי שקבלו ציון מצוין עוד לפני שנרשמתי -  היו נהדרים. הנה שניים שאהבתי במיוחד -


An Online Skillshare Class by Marte Marie Forsberg

An Online Skillshare Class by Elizabeth Olwen
וזה הקורס הבא שאני מתכוונת להשתתף בו, לפני שאני נרשמת לקורס צילום "אמיתי".

An Online Skillshare Class by Brit + Co
מוזמנים לבקר באתר הקורסים Skillshare, ולמצוא את הקורסים שמתאימים לכם. הכי טוב - לגלות קורס בתחום חדש לגמרי, שתמיד אמרתם: "יום אחד אני ארצה ללמוד את זה", וללכת על זה. כמה כיף שכל הקורסים כבר כלולים במחיר? :) ונקודה חשובה, לסיום: אתם יכולים גם להפוך למורים באתר וללמד קורס משלכם. אם אתם מומחים בתחומכם, ויש לכם יכולות יפות מול מצלמת וידאו, הנה הפרויקט הבא! פוטנציאל הצפיות בקורס מוצלח הוא עצום, וזה בהחלט כיוון מעניין לבעלי יכולות ההדרכה שבינינו!

יום שלישי, 10 במרץ 2015

שעוני מטבח

כלי מטבח - הן כאלה המשמשים לבישול ואפיה, והן כלים להגשה - הם תחום שמאז ומתמיד משך את תשומת לבי, וכשנוסף להם גם קסם הוינטאג' - ההתרגשות מרקיעה שחקים. רק הרשו לי להבהיר דבר אחד - אני אוהבת להסתכל על וינטאג', אך ממש (!) לא לאכול ממנו, לכן דווקא בפוסט הזה, בו אני מתמקדת ברעיונות משגעים ויצירתיים לשעוני קיר (ורצוי לקירות המטבח) העשויים כלי מטבח ישנים, הוינטאג' מתאים לי כמו כפפה ליד! יש אינספור רעיונות מצוינים ליצירת שעוני קיר בקלי קלות, וכמגוון כלי הבישול, האפיה, ההגשה, החיתוך, והסכו"ם  - כך גם מגוון הרעיונות. הנה כמה שאהובים עלי ביותר - הם קלים לביצוע, נראים מצוין, פשוטים במהותם  ומעלים חיוך או פרץ נוסטלגיה.. עוד לא החלטתי איזה מהרעיונות אנסה להכין בעצמי - יש כאן רבים כל כך שמוצאים חן בעיני... ואתם, רצים כבר למטבח לאתר מכסה או תבנית ישנים?

מכסה סיר הופך לשעון בקלות מקסימלית - אפילו החור כבר מוכן, רק להבריג החוצה את הידית ולהחליפה במנגנון השעון והמחוגים. ואם המכסה עשוי אמייל מצויר - החגיגה כפולה, או אולי תעדיפו לצייר לבד, או לרסס בשבלונה?


תבנית יפהפיה הופכת לשעון מיוחד לא פחות. אפשר כמובן לצבוע את התבנית בצבע מתאים או לרסס בספריי. 


קופסאות תה מפח תמיד עושות לי חשק לקנות עוד ועוד מהן, הן פשוט כל כך יפות... הבעיה היא שבסופו של דבר אני מעדיפה לרוב לשתות עוד כוס קפה, ולא תה... בכל אופן, הנה רעיון שמצדיק את הקופסאות שכבר קניתי... ואולי עוד אחת חדשה ודי ? :)


אחד הרעיונות היפהפיים והאהובים עלי ביותר בפוסט (למרות שעוד לא סגורה על הברגים האדומים... התחלתי מ"לא"  ועכשיו אני כבר מחבבת פלוס). הגרפיקה התלת מימדית של התבנית פשוט הורסת בעיני, והכיוון הוינטאג'י-אמריקאי כובש אותי לגמרי, כמו שתראו ברוב הדוגמאות שבחרתי להביא בפוסט הזה. 



ניסיתי כל כך לאתר את המקור של התמונה הזו, אבל לא הצלחתי, לכן, באופן יוצא דופן, אני מביאה קישור לפינטרסט, כי פשוט חבל לי לוותר עליה. רעיון מקסים וקל (גם פה החור למנגנון המחוגים מוכן)  - והמסננת הישנה משתלבת כך כך יפה במטבח כפרי או רומנטי - באופן טבעי ממש, כמו מוכנה לשימוש.


כמה פשוט ויפה. קרש חיתוך בסיסי שהפך לשעון



 משלנו! מזהים את ראשי הכיריים הללו? סטודיו Junktion הפך אותם לשעון קיר מוצלח ומקורי!




וגם זה נראה די ישראלי, מזכיר לי אישית טיולים שנתיים בבית הספר. כמה חמוד ושונה יכול להראות השעון הזה על מדף במטבח? כדאי לבקר בחנות האטסי הזו, הוא מכין שעונים מקוריים מחפצים שגרתיים, אך מפתיעים. אהבתי בעיקר את פח הזבל הענק וסלסלת הלחם העשויה מפלסטיק :)


 חובבי הוינטאג' והנוסטלגיה יהנו בוודאי גם מהטאץ' המיוחד והמקסים
ששעון - קומקום שכזה יכול להעניק למטבח שלהם


אחד משעוני ה- diy האהובים עלי ביותר: השילוב של המחבת, הצבע המהפנט, והדיטיילס התקופתיים פשוט נפלא בעיני. 



שלושה יתרונות לאובייקט אחד: עציץ נוי, שעון מטבח, ומיחדוש (upcycle) של משפך קרמיקה ישן - מה רע? 
הולך כמובן מצוין עם כל כלי קרמיקה תלת מימדי - עציץ, קומקום או אגרטל



בטוחה שנתקלתם כבר ברעיון היפה הזה לא פעם, ומרתק בעיני שכל בחירה של צלחת תביא לתוצאה שונה לחלוטין. היה כמובן מבחר דוגמאות עצום באינטרנט, אך אני אהבתי מאוד את העדינות של הרישום הזהוב, שקצת הרחיק את השעון ממחוזות המטבח, לעבר כיוון אלגנטי יותר 



ועוד צלחת - הפעם מעץ. דרך אגב, צלחות העץ שוב אופנתיות מאוד העונה, וניתן למצוא אותן ברוב הרשתות לעיצוב הבית בארץ ובאתרים מחו"ל.אני ראיתי החודש מבחר נאה בחנות גולף. 



  תבנית אפיה, שונה לגמרי מזו בתחילת הפוסט. שימו לב כמה הדיטיילס החרוטים (במקור) על פני התבנית, תורמים ליופי ומקוריות השעון  - ולוקחים גם אותו, כמו פריטים רבים אחרים פה בפוסט, לכיוון של השראות הפיפטיז והאמריקנה.



שעונים  בהשראת אטום או starburst היו פופלריים מאוד בשנות החמישים, בארה"ב בעיקר, ולי הם מזכירים אוירת דיינר, שאהובה עלי מאוד. הנה גרסה ביתית (במיוחד למי שהיו לו עד היום מיליון מיקסרים), עם קריצה והומור, ועם מחווה לתקופה ההיא. יפהפה, לא?



ולסיום - דוכן משגע ביריד, שבאמת עושה חשק לפתוח את ארון הכלים הישנים  (אולי אפילו אצל אמא או סבתא)  או לפשוט על דוכן בשוק יד שניה ססגוני, ולהכין שעוני-מטבח בפס יצור של ממש :)

יום שבת, 21 בפברואר 2015

Fixing a hole

יש נושא אחד שמרתק אותי, ולאחרונה, יותר מתמיד -  תשוקה! תשוקה לדבר, תשוקה למשהו שמעניין אותך כל כך, שמושך אותך, שאת רוצה לבלות במחיצתו ולהנות ממנו עוד ועוד, תשוקה למשהו שמעסיק אותך כל כך, עד שלפעמים את שוכחת שיש גם דברים אחרים, חשובים לא פחות.

תמיד חשבתי שהביטלס הם אהבה גדולה שלי, וזה נכון - אדירה ממש! אבל בעודי יושבת וכותבת טיוטה אחרי טיוטה (שלא צלחו) לפרויקט הביטלס שיזמה מיכל בן ארי מנור (בסוף הפוסט תמצאו את כל הקישורים לבלוגים המשתתפים), ובעודי עסוקה, ללא כל קשר, באותן מחשבות על תשוקה ובלוגינג שמציפות אותי לאחרונה, הבנתי... אכתוב על תשוקה! הרי במה התבטאה מן ההתחלה המשיכה האדירה שלי לביטלס? מתשוקה לשמוע אותם עוד ועוד ולהכיר אותם יותר ויותר, מלשיר לעצמי בחדר שלי את כל הרפרטואר שהכרתי, מלהכיר כל מילה ומילה, תקליט אחרי תקליט, ואף פעם לא להתעייף מהם.

זו היתה התשוקה לצלילהם, כשהתגנבתי בשעות הערב לחדרו של אחי, כשלא היה בבית, מניחה תקליט אחד אחרי השני על הפטיפון, ומתמכרת לשירים חדשים ולא מוכרים שריגשו אותי כל כך. את הרגע ששמעתי את צלילי הפתיחה של Michelle לא אשכח לעולם, ניגנתי אותו שוב ושוב כמכורה.

זו היתה תשוקה שהניעה אותי לא לוותר, ולנסות שוב, כשהלכתי בכתה ז' לחנות תקליטים בלונדון מיניסטור כי הייתי מוכנה כבר לעבור ל"אייבי רואד" אחרי שנה שחרשתי על סרג'נט פפר, ורק עליו. הייתי בדרך לחוג ממש ליד, וקפצתי כדי לשאול אם יש להם את הקסטה למכירה, אמרו לי שלא. כעבור כמה שעות, בדרכי חזרה, לא מוכנה לוותר על הקסטה בה אני חושקת כל כך, החלטתי לנסות שוב, אולי לא טרחו לחפש כראוי. והיא היתה שם. אושר עילאי ותשוקה חדשה לשירים היפים בעולם, ושנה שלמה שקסטה חדשה לא יוצאת מהטייפ, רק אל הווקמן ובחזרה.


וכשאח שלי חזר מלונדון באותה שנה עם הספר The art of the beatles,  היתה זו תשוקה שגרמה לי לדפדף בין דפיו המבריקים מאות פעמים, להתרגש ולבלוע בעיני ובליבי עוד ועוד מהאמנות הפסיכדלית שנעשתה בהשראת הרביעיה שאני, וכנראה כל אמן בספר, כל כך אוהבים. יש משהו באהבה הזו לביטלס, שמעורר תשוקה לחלוק אותה עם עוד "משוגעים לדבר", כמו בפרויקט שלנו למשל :)

אני זוכרת כל שיר אהוב של הביטלס כמכלול הרגעים בהם שמעתי אותו, צרוף של מאות אפיזודות, מקומות, רגעים, אנשים, ריגושים. הביטלס ארוגים בנימי נפשי, ואני לא מגזימה. כשאני שומעת אותם, אני שומעת קול של בן משפחה, הם מוכרים לי כאילו הם חלק ממני.

וכשקראתי לבלוג שלי colourful way זה היה מתשוקה, תשוקה כפולה ומכופלת.  
רציתי לרכז את הההשראות שלי במקום נוח וזמין (פינטרסט עוד לא היה אז) והחלטתי בהחלטה ספונטנית לפתוח בלוג. נגשתי לאתר Blogger, ושם נשאלתי לשם הבלוג. מכיוון שזה היה רעיון שצץ רק אז, לא היה לי שם מן מן המוכן, אבל התשוקה להוציא את הבלוג לפועל באותו הרגע היתה גדולה, והייתי חייבת, אם כך, להחליט על שם באופן מיידי. ידעתי בוודאות ומעל לכל ספק - אם אני כותבת בלוג של השראה, השם שלו חייב להיות קשור לביטלס, זו כמעט בגידה אם לא! עברתי בראשי במהירות על רשימת שירים, ו... בינגו! יש לי שם - Colourful way. את השם לקחתי מתוך השיר Fixing a hole - השיר החמישי באלבום הראשון שאי פעם קניתי של הביטלס, בתחילת הרומן ממש - סרג'נט פפר כמובן.


ועל מה מדבר השיר? על לעשות את מה שאוהבים, מתוך אמונה שאנחנו יודעים מה נכון לנו, ותוך התעלמות מהאנשים סביבנו שלא מבינים את מעשינו. הנה השורה הספציפית ממנה לקוח שם הבלוג:
"I'm painting the room in the colourful way, and when my mind is wandering, there I will go ..."

וכמה נכון בחרתי, ההחלטה הספונטנית התגלתה כאינטואיטיבית להפליא - "דרך צבעונית" - איזו דרך זו היתה, שהובילה למקומות מרתקים ומיוחדים, וצבעונית? בהחלט. צבע היה ההשראה הגדולה שלי ביותר בבלוג ובכל מה שבא בעקבותיו, ואחד הדברים שמעוררים בי עד היום התרגשות גדולה ורצון ליצור בעצמי.

אבל אתם יודעים? לשיר יש גם צדדים נוספים, ואם בתחילה, כשבחרתי שם לבלוג, התייחסתי בעיקר לחופש, להקשבה לעצמי, לבחירת הדרך היחודית כהשראה לשם הבלוג, ולצבעוניות כהשראה יצירתית במסע היפהפה הזה, היום אני יודעת שגם להמשך השיר יש נוכחות חזקה וזיקה גדולה לדרך שעברתי.

הנה משפט שלמדתי לראות כמה הוא נכון, והוא ממש כמו נר לרגליי, בכל הפעילות הענפה של הבלוג ושל כל מה שמלווה אותו:
"And it really doesn't matter if I'm wrong I'm right - Where I belong I'm right, Where I belong"

יש כל כך הרבה כיוונים, ואנשים, ופרויקטים, ולקוחות, וקהל, והצעות שפוגשים בדרך, ומאוד עזר לי כבר מהתחלה להבין את גבולות הדרך שלי ולא לסטות ממנה, לא ליצור קיצורי דרך, לסרב להצעות שלא עניינו אותי או נראו לי מתאימות, ולא להמשיך לאורך זמן בפעילויות שלא התאימו לי או נעמו לי. השתדלתי להמצא במרחבים פיזיים וגם וירטואליים (בלוג וכל הסובב אותו מספקים הרבה שעות של אינטראקציות וירטואליות)  שבהם חשתי טבעית להיות מי שאני, אלה המקומות שנכון להיות בהם בעיניי, אלה המקומות שמאמינים בהם ביכולות שלנו, וסומכים עלינו, ומכבדים את הדרכים שלנו, ולא מנסים לשנות אותנו.

ונחזור לתשוקה.
אני חייבת להודות, בצער מהול במידה של ריגוש מפני החדש, שעם השנים, תשוקה מתעמעמת, ולפעמים לא קל להבחין בכך. לוקח זמן לשים לב שהתשוקה אולי קצת דהתה, ולהבין מה עושים עם הריק שצץ בעקבותיה, כי תשוקה, יש לה נטייה למלא כל כך חזק כל מקום פנוי, עד שלא נשאר מקום לדברים אחרים.
הביטלס לדוגמא - במשך כמה שנים טובות, מהרגע שגיליתי אותם ואילך, הקשבתי רק להם, בתשוקה בלתי פוסקת, עוד אלבום, ועוד תקליט, ועוד קסטה, ועוד עותק לא מוכר, ועוד ספרים. לא הייתי פנויה להכיר בכלל מוזיקה אחרת, וזה אולי חבל... (השלמתי מאז קצת, אל דאגה :) ).

וגם הבלוג, הבלוג האהוב שלי, הייתי כל כך עסוקה בו ובכל הפעילויות שצמחו והסתעפו ממנו ודרשו טיפוח תמידי - (סדנאות, עמודי פייסבוק, חנות, מוצרים, סדנאות, ארועים, אתר Lovestreet, שתופי פעולה, ומה לא...) עד שלא שמתי של שאולי כבר אין פה כל כך הרבה תשוקה כמו פעם, ויותר מזה, הייתי עסוקה בכל זה כל כך, עד שלפעמים "שכחתי" קצת מתחומים אחרים, מתחביבים אחרים, מדברים אחרים שיכלו למלא בתשוקה. להיות בלוגר זה לעיתים קרובות כמו להרכיב משקפיים דרכם רואים את העולם, וכל מה שלא נכנס בעדשות המשקפיים האלה, ולא מתאים לבלוג (או לשלל העיסוקים המלווים אותו) לא זוכה לתשומת לב מספקת.

נכחתי לפני כמה ימים בכנס על אושר, עושר ובלוגים של יונית צוק. היא דברה על תשוקה כמנוע לבלוג, ועל כך שהבלוג, כאשר נכתב מתוך תשוקה לנושא כלשהוא, יכול לפתוח לנו דלתות ולזמן לנו הזדמנויות שלא היינו חולמים עליהן. אתם יודעים משהו? ישבתי שם, בלוגרית די ותיקה, ופתאום קינאתי, קנאתי בהן, באותן בלוגריות מתחילות או אפילו בלוגריות מתחילות לעתיד, כי הן מוצפות תשוקה לנושא כלשהו, מסתכלות על עולם הבלוגים בעיניים נוצצות ורוצות לפתוח דלתות ולהגיע למקומות שהן חולמות עליהם, לעשות שינוי מקצועי ולהיות עסוקות מעל הראש באותם הנושאים הממלאים אותן תשוקה. אלה לא חייבים להיות חלומות גדולים, רק החלומות שלהן.  ואני רוצה עוד פעם! אני רוצה להתחיל מהתחלה! הגשמתי לעצמי את מה שרציתי שיצמח מהבלוג: הגעתי לקהל גדול, מקסים ומפרגן, אני מנהלת קבוצת יוצרות נפלאה בפייסבוק, ואתר נוסף של בלוגריות, יש לי חנות אינטרנט חמודה, סדנאות, ארועים, ואני עובדת על ליין מוצרי נייר ליצירה משלי - זה לא היה קל!  עסקתי בתשוקה שלי כמעט 24/7 במשך שנים,  אבל אני מרגישה שהגיע הזמן לעשות בכל זה סדר, לוותר על מה שלא צבוע יותר בצבעים העזים של התשוקה, ולהשאר עם מה שכן, וכמובן - התפנות לתשוקה חדשה, אולי היא תהיה דומה למה שאני עושה, אולי רק על יד, אולי שונה לגמרי, אולי היא תכלול בלוג, ואולי לא, אולי כל זה יקרה באותו הבלוג שאתם קוראים עכשיו ורק יבוא לידי בטוי בנושאים חדשים, ואולי יקח זמן עד שהשנוי יקרה. אולי כבר מחר? אני לא יודעת... כמה מלחיץ, כמה משמח! 

ואסיים את הפוסט במילות הסיום של fixing a hole:
"I'm taking the time for a number of things that weren't important yesterday, and I still go"
בימים אלה אני מוכנה לחפש ולמצוא את התשוקה הבאה שלי, וייתכן מאוד גם שהקדשתי את עצמי יותר מדי לעניין אחד, על חשבון הרבה דברים טובים אחרים. אז כמאמר השיר -  אני לוקחת את הזמן (גם) לדברים אחרים, שאולי לא היו חשובים מספיק אתמול, אבל כן חשובים לי היום. תודה ביטלס, על הכל :)

מוזמנים לבקר בבלוגים של אוהבות הביטלס המוכשרות המשתתפות בפרויקט שיזמה מיכל בן ארי מנור, מהבלוג רואה עולם

תמר ליבס מ- Tamari & Me

מיכל בן משה מ- רגעים קטנים

אסנת ברק מ- אורות ורזים

טל נחמן טיראן מ- הקראפטריה

אידית גרשוני טירולר מ- חוג הקוטב הצפוני

לובה שרגא מ- fashion-tails

יום חמישי, 22 בינואר 2015

מסע הקסם המסתורי

כבר כתבתי מעט כאן בבלוג על  המעבר ההדרגתי שעשיתי בין חייי המקצועיים כראש צוות עיצוב גרפי בחברת אינטרנט בינ"ל לבין כל מה שאני עושה כיום.
שלב מאוד חשוב ומכונן בתהליך, שכמעט לא בא לידי בטוי בבלוג, החל לפני כשש שנים - תקופה בה נשארתי שנתיים בבית עם הילדה לאחר הלידה ו"גיליתי מחדש" את עולם היצירה והאמנות. אני לא מתכוונת ל craft או diy קלאסיים - כגון תפירה או שיפוץ של פריטים שונים, את זה דווקא עשיתי הרבה בתקופת ההריון. אני מתכוונת לתשוקה המתפרצת והבלתי נדלית שלי לצבעים, לחומרים, לשילובים ולהתנסויות בהם- ממש מעין נחשול אדיר ונפלא ששבר את כל החסמים היצירתיים שהיו לי בתקופה שקדמה לכך, ושהייתי די חסרת אונים מולם. אני הרי כל כך אוהבת לצייר, אין דבר שגורם לי רוגע ושקט גדולים יותר, אבל הרבה שנים זה פשוט לא יצא... בלוק מוחלט!. אני חושבת שפשוט הייתי מונעת מהתוצאה, חשבתי על המטרה, על מה אמור לצאת בסוף, וזה שיתק, כי באמת שלא היה לי מושג או כיוון, ובטח שלא היתה לי השראה. כלומר, היא הייתה שם ברקע, ליד... כל מה שאחרים יוצרים ועושים, האינטרנט, הטרנדים. אבל זה לא מספיק - זה לא היה אצלי בראש או בלב, ובלי השראה - שהיא הדלק, היה לי קשה להתקדם. 



ואז, אחרי הלידה,  פתאום מצאתי את עצמי עם השראה מחודשת. בכל רגע שהילדה ישנה, אצתי רצתי למרפסת העבודה (על משקל חדר עבודה)  - למעבדת היצירה שלי, בה התחלתי לעשות הכל הפוך! פתאום המחשבה על התוצאה לא הניעה את היצירה - עניינו אותי יותר התהליך, הרכיבים.  לא היה לי מושג מה אני עושה ולאן זה מוביל, רק היה לי בטחון שזו הדרך היחידה שיכולה להוביל אותי לשם ואני ממש זוכרת אומרת את זה לעצמי שוב ושוב, נפעמת מתחושת הידיעה והבטחון ומוצפת אושר. לשם שינוי לא עניין אותי המוצר- עניינו אותי השאריות. אם גזרתי או חיררתי בפאנץ' - הנגטיב שנזרק מאחור היה המרתק בעיני, המקומות בהם צבע עלה על צבע במקרה, הסקיצות, העטיפות, אתם מבינים? מה קורה כשחומר פוגש משטח שלא למענו הוא נועד? מה קורה כשמוסיפים שכבה אחרי שכבה? זו היתה מעבדה של יצירתיות ואני הייתי מכורה!


מצאתי את ה- zone שלי! מכירים את ה -zone? זה מקום נפלא, הוא נמצא ממש בתוכנו :) כשאנחנו מחוברים לגמרי לעצמנו, עושים בדיוק את מה שטוב לנו, הראש נקי, הכל שקט ורגוע, חיוך על הפנים, והזמן טס, או עומד מלכת - לא ברור בדיוק... להיות ב- zone בעיניי זה לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. שלמות. זה מה שיצירה עושה לי וזה מה שחשתי במשך חלקים גדולים מהזמן שיצרתי במעבדת ההשראה והיצירתיות שלי . ברור שלא תמיד הצלחתי להגיע לתוצאות שהשביעו את רצוני, לפעמים נהייה בלאגן גדול ודביק, לפעמים מוסיפים פרט אחד מיותר, והכל מתקלקל. אבל הרגעים האלה, שהלב יודע מה אנחנו צריכים לעשות, כל החושים חדים -  הצבעים, הצורות, החומרים, הסיפור, מתחברים ומיתרגמים מהלב אל הקנבס - אלה רגעים של אושר, גאווה וסיפוק גדולים. 



עברו כמה וכמה שנים מאז, אני עושה את זה פחות ופחות, הקדשתי את 4 השנים האחרונות לבלוג, לסדנאות, ארועים, חנות, קהילה אינטרנטית ועוד, כי האמת היא שכבר נזקקתי פחות לסוג היצירה הזה  -  זה פשוט היה שלב חיוני כל כך בהתפתחות שלי, תקופה מאוד ארוכה ואינטנסיבית שפתחה אותי לחלוטין מבחינה יצירתית והובילה אותי לחלקים אחרים של המסע. והנה עכשיו אני חוזרת אליה שוב לאחר כמה שנים, הן כיוצרת ו"מדענית" נלהבת במעבדת ההשראה והיצירה של עצמי והן כמנחת סדנאות.




 ליין הסדנאות שלי בחורף זה הוא הרבה יותר אמנותי, יותר נוגע בחומרים, יותר מקפיד על תהליכים ולא רק על תוצאות מול משתתפות הסדנה. כן, אני טיפוס מאוד דידקטי כשאני רוצה (כלומר כשאני לא מנסה להשקיט את זה). אני מזמינה אתכם לסדנת canvas art בה תתנסו איתי בכל מה שספרתי עליו כאן - בהנאה, בשחרור, בשמחה שביצירה לא שיפוטית, מתוך הדרך ולא המטרה, מתוך אינטואיציה, עם שלל טכניקות, חומרים וכלים. ואל חשש - גם יוצאים עם תוצרים נפלאים. זוהי חויה נהדרת שייתכן ובהמשך גם ארחיב לסדנה בת כמה מפגשים. הסדנה הקרובה תתקיים במרכז תל אביב בסטודיו מדליק ליד עזריאלי ב 23/2 בין עשר לאחת. מחיר הסדנה 350 ש"ח. ההרשמה באימייל: irisfgl@gmail.com אשמח לראות אתכן בסדנה ולהנות יחדיו משלוש שעות של קסם ואושר יצירתיים:)


ג'לי פלייט היא טכניקה מיוחדת ומסעירה שהתוודעתי אליה לאחרונה והוספתי ל"ארגז הכלים" שלי (תרתי משמע) נתנסה בעבודה עם משטחי הג'לי, לצד המון חומרים אחרים, בסדנה הקרובה. התמונה מכאן.


אסיים בציטוט שגיליתי רק השבוע של אחד מהאמנים האהובים עלי:
"An artist is an explorer. He should begin by seeking himself, seeing himself act. Then, not restraining itself. And above all, not being easily satisfied." -Henri Matisse



יום שלישי, 20 בינואר 2015

מציירת הסיפורים

הכירו את Phoebe Wahl - אמנית ומאיירת צעירה, שבעבודותיה עוסקת בעיקר בחיים בחיק הטבע, חיי משפחה, נשיות ואמהות, אה, כן - כמובן שלא מזיק אף פעם להתמקד גם בפיות ויצורים קסומים.
היא סיימה את לימודי האמנות בבית הספר לעיצוב של רוד איילנד ממש לא מזמן, ובידיה תואר באיור. כעת היא חיה ועובדת בפורטלנד שבאורגון.




פיבי מתארת את ילדותה במדינת וושינגטון כילדות חופשיה בחיק הטבע, ונותנת לחוויות הילדות הללו את רוב הקרדיט להשראות שלה ולמוסר העבודה הגבוה.





לחיי משפחה תפקיד חשוב באמנותה של פיבי - תוכלו למצוא בין עבודותיה תמונות, איורים ופסלים העוסקים בלידה, הנקה, ואם ותינוק, כמו גם של זוגות אוהבים ורגעים משפחתיים מחיי היום יום בבית ומחוצה לו. היא אפילו מציירת פרוטרטים משפחתיים על פי דרישה ואתם מוזמנים לקרוא את הפוסט של הבלוגרית המוכשרת שזכתה שפיבי תצייר את משפחתה.























לעבודותיה של פיבי הגעתי בעקבות ההתענינות שלי בפאטרנס, ולמרות שהיא בעצם מאיירת, רבים מאיוריה נראים כבסיס נהדר לפאטרן, כאילו יכלו להיות משופכלים עוד ועוד. איזו דוגמה נהדרת זו יכולה להיות על טקסטיל למשל? דמיינו מצעים, מפה או וילון עשויים מהפאטרן הבא...





גם הפרטים הקטנים המרכיבים את האיורים העשירים הם פאטרנים בזכות עצמם. מעיל הטלאים למשל, או הענפים השונים, פרוות הינשוף... אפשר להביט לעומק הציור ולגלות עוד ועוד פאטרנים. 





פיבי מעיזה לגעת בעבודתה בנושאים שרוב המאיירים אולי לא היו מעזים - ההנאה מהגוף, חגיגית הנשיות, לידה והנקה. הדמויות הנשיות באיוריה אינן בעלות מידות של דוגמנית, אלא אמיתיות, בעלות מבנה גוף ממוצע וריאליסטי יותר.







ראיתם פעם בובה כזו? היא חלק מסדרה שלמה, כאשר הבובה האחרונה בסדרה אוחזת את התינוק. נפלא, לא?






היא עובדת בטכניקות מגוונות. צבעי מים, קולאג', פיסול בבד - אלה רק חלק מהן. אני אוהבת במיוחד את הקולאג'ים העשויים מניירות צבועים ומצוירים ואת הפסלים הרכים











הביטו על מד הגובה שובה הלב הזה - דמיינו את ההרגשה שבלהתבגר ולגדול לצד היצורים הקסומים הללו, ומה יכול להיות סימלי יותר? הרי פיבי באמת גדלה בטבע - חולמת על פיות, רודפת אחרי חיות קטנות, וכעת היא משמחת בזכרונותיה ובכשרונה ילדים אחרים - שגדלים באוירה הקסומה שהיא מאיירת עבורם










באתר הבית שלה כותבת פיבי את המילים הבאות: 
"היא מבלה את זמנה באיור העולמות הדמיוניים שיצרה בילדותה באמצעות ציור, פיסול, תפירה או סיפור סיפורים. אתם יכולים למצוא אותה בכל מקום בו יש כריות, ספרי ילדים וספל תה"





אני מזמינה אתכם למזוג בנחת ספל תה, ללחוץ על כפתור ה Play בוידאו בתחתית הפוסט, ולצאת לטיול נעים ל Phoebe's land









מוצרים מומלצים מהחנות שלי - Colourful way