מסע הקסם המסתורי

כבר כתבתי מעט כאן בבלוג על  המעבר ההדרגתי שעשיתי בין חייי המקצועיים כראש צוות עיצוב גרפי בחברת אינטרנט בינ"ל לבין כל מה שאני עושה כיום.

שלב מאוד חשוב ומכונן בתהליך, שכמעט לא בא לידי בטוי בבלוג, החל לפני כשש שנים - תקופה בה נשארתי שנתיים בבית עם הילדה לאחר הלידה ו"גיליתי מחדש" את עולם היצירה והאמנות. אני לא מתכוונת ל craft או diy קלאסיים - כגון תפירה או שיפוץ של פריטים שונים, את זה דווקא עשיתי הרבה בתקופת ההריון. אני מתכוונת לתשוקה המתפרצת והבלתי נדלית שלי לצבעים, לחומרים, לשילובים ולהתנסויות בהם- ממש מעין נחשול אדיר ונפלא ששבר את כל החסמים היצירתיים שהיו לי בתקופה שקדמה לכך, ושהייתי די חסרת אונים מולם. אני הרי כל כך אוהבת לצייר, אין דבר שגורם לי רוגע ושקט גדולים יותר, אבל הרבה שנים זה פשוט לא יצא... בלוק מוחלט!. אני חושבת שפשוט הייתי מונעת מהתוצאה, חשבתי על המטרה, על מה אמור לצאת בסוף, וזה שיתק, כי באמת שלא היה לי מושג או כיוון, ובטח שלא היתה לי השראה. כלומר, היא הייתה שם ברקע, ליד... כל מה שאחרים יוצרים ועושים, האינטרנט, הטרנדים. אבל זה לא מספיק - זה לא היה אצלי בראש או בלב, ובלי השראה - שהיא הדלק, היה לי קשה להתקדם. 

ואז, אחרי הלידה,  פתאום מצאתי את עצמי עם השראה מחודשת. בכל רגע שהילדה ישנה, אצתי רצתי למרפסת העבודה (על משקל חדר עבודה)  - למעבדת היצירה שלי, בה התחלתי לעשות הכל הפוך! פתאום המחשבה על התוצאה לא הניעה את היצירה - עניינו אותי יותר התהליך, הרכיבים.  לא היה לי מושג מה אני עושה ולאן זה מוביל, רק היה לי בטחון שזו הדרך היחידה שיכולה להוביל אותי לשם ואני ממש זוכרת אומרת את זה לעצמי שוב ושוב, נפעמת מתחושת הידיעה והבטחון ומוצפת אושר. לשם שינוי לא עניין אותי המוצר- עניינו אותי השאריות. אם גזרתי או חיררתי בפאנץ' - הנגטיב שנזרק מאחור היה המרתק בעיני, המקומות בהם צבע עלה על צבע במקרה, הסקיצות, העטיפות, אתם מבינים? מה קורה כשחומר פוגש משטח שלא למענו הוא נועד? מה קורה כשמוסיפים שכבה אחרי שכבה? זו היתה מעבדה של יצירתיות ואני הייתי מכורה!

מצאתי את ה- zone שלי! מכירים את ה -zone? זה מקום נפלא, הוא נמצא ממש בתוכנו :) כשאנחנו מחוברים לגמרי לעצמנו, עושים בדיוק את מה שטוב לנו, הראש נקי, הכל שקט ורגוע, חיוך על הפנים, והזמן טס, או עומד מלכת - לא ברור בדיוק... להיות ב- zone בעיניי זה לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. שלמות. זה מה שיצירה עושה לי וזה מה שחשתי במשך חלקים גדולים מהזמן שיצרתי במעבדת ההשראה והיצירתיות שלי . ברור שלא תמיד הצלחתי להגיע לתוצאות שהשביעו את רצוני, לפעמים נהייה בלאגן גדול ודביק, לפעמים מוסיפים פרט אחד מיותר, והכל מתקלקל. אבל הרגעים האלה, שהלב יודע מה אנחנו צריכים לעשות, כל החושים חדים -  הצבעים, הצורות, החומרים, הסיפור, מתחברים ומיתרגמים מהלב אל הקנבס - אלה רגעים של אושר, גאווה וסיפוק גדולים. 

עברו כמה וכמה שנים מאז, אני עושה את זה פחות ופחות, הקדשתי את 4 השנים האחרונות לבלוג, לסדנאות, ארועים, חנות, קהילה אינטרנטית ועוד, כי האמת היא שכבר נזקקתי פחות לסוג היצירה הזה  -  זה פשוט היה שלב חיוני כל כך בהתפתחות שלי, תקופה מאוד ארוכה ואינטנסיבית שפתחה אותי לחלוטין מבחינה יצירתית והובילה אותי לחלקים אחרים של המסע. והנה עכשיו אני חוזרת אליה שוב לאחר כמה שנים, הן כיוצרת ו"מדענית" נלהבת במעבדת ההשראה והיצירה של עצמי והן כמנחת סדנאות.

 ליין הסדנאות שלי בחורף זה הוא הרבה יותר אמנותי, יותר נוגע בחומרים, יותר מקפיד על תהליכים ולא רק על תוצאות מול משתתפות הסדנה. כן, אני טיפוס מאוד דידקטי כשאני רוצה (כלומר כשאני לא מנסה להשקיט את זה). אני מזמינה אתכם לסדנת canvas art בה תתנסו איתי בכל מה שספרתי עליו כאן - בהנאה, בשחרור, בשמחה שביצירה לא שיפוטית, מתוך הדרך ולא המטרה, מתוך אינטואיציה, עם שלל טכניקות, חומרים וכלים. ואל חשש - גם יוצאים עם תוצרים נפלאים. זוהי חויה נהדרת שייתכן ובהמשך גם ארחיב לסדנה בת כמה מפגשים. הסדנה הקרובה תתקיים במרכז תל אביב בסטודיו מדליק ליד עזריאלי ב 23/2 בין עשר לאחת. מחיר הסדנה 350 ש"ח. ההרשמה באימייל: irisfgl@gmail.com אשמח לראות אתכן בסדנה ולהנות יחדיו משלוש שעות של קסם ואושר יצירתיים:)

ג'לי פלייט היא טכניקה מיוחדת ומסעירה שהתוודעתי אליה לאחרונה והוספתי ל"ארגז הכלים" שלי (תרתי משמע) נתנסה בעבודה עם משטחי הג'לי, לצד המון חומרים אחרים, בסדנה הקרובה. התמונה מכאן.

אסיים בציטוט שגיליתי רק השבוע של אחד מהאמנים האהובים עלי:

"An artist is an explorer. He should begin by seeking himself, seeing himself act. Then, not restraining itself. And above all, not being easily satisfied." -Henri Matisse