מרכז מאירהוף - רק זכרונות טובים

קראתי שעיריית  תל אביב מתכוונת לסגור את מרכז מאירהוף לאמנות, על שלל חוגי האמנות שמתקיימים בו ועל אף היותו בית חם למגמת האמנות המצוינת של ערוני א'.

את מיטב שנות הילדות המאוחרת והנעורים שלי העברתי במקום המקסים הזה. קודם לכן שכנו סדנאות האמנות במוזיאון הלנה רובינשטיין, ולאחר מכן עברו למשכנן הנוכחי, בדובנוב. לשמחתי, הוריי רשמו אותי למגוון חוגים נהדרים של מוזיאון תל אביב, והעברתי הרבה ימים יפים שם, לאחר מכן, כתלמידת אמנות בערוני א' ביליתי עוד 3 שנים נפלאות במרכז הזה, למען הדיוק - יומיים בשבוע, למשך שלוש שנים.  האמת היא שכל כך אהבתי את רוח המקום שלפעמים הייתי באה גם בחופשים, מקבלת מאנשי התפעול הנדיבים והאדיבים מפתחות לסטודיו, שלל צבעים ומכחולים ככל שרק חפצתי, ומציירת, ומציירת... אהבו שם אמנות, ואהבו ילדים שאוהבים אמנות. באמת, כל הזכרונות שלי מכל המורים - בחוגים לילדים, בחוגים לנוער, ממורי מגמת האמנות - תמיד עודדו אותנו להיות טובים יותר, מעולם לא חסכו או קימצו, התשוקה לאמנות ולהוראה היתה בעינים ובמילים כל הזמן. אני מרגישה שבורכנו במורים כאלה.

ואז, אפילו כבוגרת חזרתי לשם, אחרי הרבה שנים מול מחשב, עמוק בתוך האינטרנט. בער לי לעשות שוב משהו יצירתי, אז נרשמתי לקורס קדרות עם אתי גורן, מורה נהדרת ואשה עוצמתית בעדינותה.

מהרגע הראשון שהידיים שלי פגשו את החומר המסתובב על גבי האובניים חשתי קסם בהתהוותו, זה היה שונה מכל מה שהכרתי, ביחוד בתקופה ההיא. איך נגיעה קלה שבקלות אך מלאת כוונה יוצרת משהו מושלם ויפה... אחרי שנים של מינימום יצירתיות מול המחשב בעבודתי כשכירה שכבר די תסכלה אותי, לא האמנתי שהראש יכול להיות שקט לכמה שעות, שאפשר להיות שמחים, מחוברים לעשייה. אתם כבר יודעים שאת העבודה ההיא עזבתי ממש אז, לא מעט בזכות העידוד ששאבתי מההתנסות הזו.

מרכז מאירהוף, אם כן, הוא מקום שבו העברתי שנות התבגרות עליזות ושמחות, ואליו גם חזרתי בבגרותי.

היו לי מורים ממיטב האמנים בארץ, אנשים חכמים ופתוחים שרואים שליחות בעבודתם, כך לפחות הרגשתי. מעולם לא התייחסו אלינו כאל ילדים, אלא התייחסו אל האמנות ואל הנחלתה לנו כערך עליון. בחוגים ובמגמת האמנות שם הכרתי חברים טובים, העברתי אחרי צהריימים נפלאים (איך כותבים את זה ברבים?!), התנסיתי בחומרים  לא מוכרים בנדיבות, במקצועיות ומתוך תחושת נטיעת אחריות ובגרות שלא יישכחו, למדתי המון על תולדות האמנות, ונצרתי אלפי זכרונות (לא מגזימה, יש לי זכרון טוב ולמדתי שם הרבה שנים :) ). חבל לא להנחיל זאת גם לילדים שלנו. מקווה שישאירו את המקום המצויין הזה על כנו, ולא יצמצמו את פעילות הסדנאות ואת משרות האנשים המצויינים שעובדים שם כבר שנים רבות, ושיוסיפו לחנך שם לאהבת האמנות ולכבוד לאמנים קטנים כגדולים.