איב סן לורן חשף לראשונה את הטוקסידו הנשי בעיצובו בתצוגת סתיו חורף 1966 שנשאה את השם פופארט. הטוקסידו הנשי היא הצהרה חזקה ושנויה במחלוקת של נשיות - מיניות נשית שלא היתה מבוטאת בעור חשוף או בקפלי בד עדינים ונשפכים אלא בקוים נקיים וחתוכים היטב של ג׳קט ומכנסיים.
לייזה מינלי, קתרין דנב, לולו דה לה פלאז, לורן בקאל וביאנקה ג׳אגר - איקוניות הסטיל של התקופה אימצו מעתה והלאה את הסמוקינג.
את ג׳קט הטוקסידו הלבן לבשה ביאנקה ג׳אגר אפילו בחתונתה עם מיק ג׳אגר, וציוותתה לו חצאית לבנה שכיסתה על בטן של הריון.
חליפת ״לה סמוקינג״ המקורית של סן לורן כללה מכנסיים בגזרה ישרה, חולצה לבנה, עניבת פרפר, חגורת סאטן רחבה, וג׳קט מחוייט. כל זאת יחד נועד לתת מענה נשי לחליפה הגברית ולטשטש את הגבולות המגדריים של הבגד.
פייר ברג׳ה, שהיה שותפו של סן לורן בעסקים ובחיים אמר:
ומה מדגים אמירה זו ואת מעמדה של ״לה סמוקינג״ כסמל להעצמה מינית נשית, יותר מצילומו האייקוני של הלמוט ניוטון למגזין ווג בשנת 1975?
הלמוט ניוטון הפך את הסמוקינג לאייקוני אפילו יותר, בצילומו הבלתי נשכח לווג בשנת 1975. יכולתו להטעין את מי שצילם באנרגיה מינית, הגיעה לשיא עם החליפה האניגמטית והאנדרוגנית הזו.
הצילום מציג אישה אנדרוגנית העומדת ברחוב פריזאי צדדי, המואר באורות הרחוב. 47 שנים לאחר שצולם - הצילום שיקי ורלבנטי היום כמו אז.
הצילומים נערכו באוירה אינטימית ברחוב קטן בשם rue aubriot במארה, היכן שהלמוט ניוטון גר. השתתפו בו חמישה אנשים בלבד. ניוטון, העורכת, מעצב שיער ושתי דוגמניות - אחת מהן היא ווייקבה שעבדה עימו לעיתים קרובות. היא התבקשה לעמוד הפעם בפוזה ״דנדית״ - כמו דמות ידועה מהאמנות הצרפתית במאה ה-19, שלפי בודלייר ״אין לו עיסוק או מקצוע מלבד אלגנטיות״.
היה צורך לצלם בלילה, ולא נעשה כל שימוש בפלאש, רק באורות הרחוב. ניוטון משמכש כאן בתפקיד צלם פפראצי, תופס במצלמתו פבינת הרחוב שלו את הצילום ״כבדרך אגב״... דמות אנדרוגנית של אישה גברית ברחוב פריזאי בלילה. הסמוקינג נותן לה עוצמה. היא יציבה ובוטחת, אי נגישה, אוחזת בסיגריה - הכי גברי והכי נשי.
ובכל זאת, למרות הרחוב המוכר ותנאי הצילום האהובים והדוגמני הקבועה, משהו מאוד יוצא דופן בצילום הזה של ניוטון. מנחשים מה? הדוגמנית לבושה...
ואכן, הוא צילם תמונה שניה, ובתמונה זו הסצנה זהה לחלוטין, אך נוספת לה גם הדוגמנית השניה, בערום מלא.
אתם בוודאי מכירים את הציטוט הידוע של סן לורן על ההבדל שבין אופנה וסטייל, אך הנה הציטוט המלא, שמתחיל בדיוק בחליפת הלה סמוקינג המפורסמת.
את הפוסט הזה כתבתי בעקבות פוסט וסטוריז שהעלתי באינסטגרם שלי, שבו עסקתי בימים האחרונים בחליפה הגברית כמקור השראה לאופנה נשית. שיתפתי שם גלריית תמונות רטרו משגעת של נשים שהפכו את החליפה לחלק מהותי במלתחה שלהן, ומזה צמח גם הפוסט הזה על הסמוקינג של סן לורן ועל הצילום האייקוני של הלמוט ניוטון.
אני מזמינה אתכם לעקוב מקרוב אחרי האינסטגרם שלי, ולהנות מהרחבה של התכנים שבללוג גם באופן יומיומי, יש נושאים מרתקים על הפרק לשבועות הקרובים :)
לכל בית אופנה מיתולוגי יש את הגרסה שלו לצעיף משי דק וארוך. אצל הרמס הם נקראים טווילי, אצל פנדי - ווראפי, ללואי וויטון יש את הבנדו, ולדיור - את צעיף המיצה הקרוי על שם המוזה המיתולוגית של כריסטיאן דיור mitzah bricard.
הצעיפים הללו, על אף מחירם שאינם זול כלל, מהווים את האופציה הנגישה והפחות יקרה לרכישת פריט אופנה קלאסי ואייקוני, ומאפשרים גיוון רב בשילובם כאביזר אופנתי בהרבה אופנים שונים.
תמוונות: דיור
צעיפי המיצה מגיעים בעיצובים מגוונים המתחדשים בכל קולקצייה, ומצידם השני תמצאו לרוב את הלוגו של כריטסיאן דיור, שידע להתנופף באלגנטיות מרומזת ברגע המתאים.
תמונה: דיור
לפני שנצלול לדרכים המגוונות לקשירתם של צעיפי המיצה היפים ולהשראות מאחורי העיצובים שלהם, בואו נכיר את מיצה על שמם הם נקראים.
מיצה בריקרד - המוזה של כריסטיאן דיור
בשנות הארבעים של המאה העשרים היתה מיצה בריקרד (Mitzah Bricard) אישה מסתורית, אלגנטית ואקסטרווגנטית, שהגיעה לפריז מרומניה. היא היתה ידועה בסגנונה ההדור - תמיד על עקבי סטילטו, שרשרת פנינים סביב צווארה, ועל ראשה טורבן או כובע עם רעלה. חיבתה להדפס מנומר היתה ברורה לעין, ולפעמים היא אף חרגה מ״גבולות הטעם הטוב המקובלים״ של התקופה ושילבה מספר פריטים מנומרים בו זמנית...
אומרים עליה שמעולם לא קמה מהמיטה לפני הצהריים, ויש ציטוט אהוב המיוחס לה:
"When a man wants to send you flowers, say 'my florist is Cartier״
בעיניו של כריסטיאן דיור, מיצה בריקארד היתה אשת דיור מושלמת - מוזה אמיתית. היא גילמה באישה בשר ודם את מה שרצה לייצג בעיצוביו עבור בית האופנה שלו.
האיחורים, התאטרליות, הדרך הלא שגרתית בה התלבשה, הפאר היומיומי והאלגנטיות וכל מה שכרוך בנוכחות הכריזמטית שלה - את כל אלה הכניסה לבית דיור כמוזה של כריסטיאן דיור, כמנהלת מחלקת הכובעים של הבית, וכחברה קרובה. פרינט הנמר הנקרא על שמה - ״מיצה״ אותו פיתח איתה ובהשראתה, זוכה עד היום לאיזכורים תכופים בקולקציות של בית דיור, והשנה אפילו יותר מהרגיל, כפי שתראו בהמשך הפוסט.
"Bricard is one of those people, increasingly rare, who make elegance their sole reason for being״
- Christian Dior
למיצה היה סימן כלשהוא על פרק ידה - אולי מלידה אולי מפציעה, אך היא הפכה את הפגם להצהרה אופנתית וקשרה את צעיפה המנומר סביב פרק ידה. אולי זו היתה ההשראה בגללה בחרו בדיור ב 2016 לקרוא על שמה לצעיפים הדקים והארוכים שאפשר לקשור על פרק היד, על השיער, התיק והצוואר?
כשג׳ון גליאנו עבד על קולקיית הרזורט 2010 של דיור הוא שאב השראה מדמותה של מיצה, שאחד מסימני ההכר שלה, לצד הפאטרן המנומר שנקשר לעד בשמה, הוא גוון הסגול לילך שהיה אהוב עליה ובזכותה כיכב גם הוא בבית האופנה.
מאתר vogue.com
והנה איור שלי בהשראת לוק מקולקציית הקוטור של 2009 של גליאנו לדיור, שכולו מיצה.
איור: איריס פוגל בן חמו
גם מריה גרציה צ׳יורי - המנהלת האמנותית הנוכחית של בית האופנה דיור, והאישה הראשונה העומדת בראש בית זה, ובולטת בבחירות בהשראות נשיות ופמיניסטיות לקולקציות בעיצובה, שאבה השראה רבה ממיצה,
את ג׳קט הבר הנודע של דיור היא בחרה לעטר השנה עם פאטרן מיצה, אל תפספסו את הסרטון שמדגים את התהליך המורכב והמרתק של הכנת הבד בפאטרן זה ושל יצירת הג׳קט. השאיר אותי ללא מילים. ועם רצון עז לג׳קט כזה - ברור!
בכל עונה בשנים האחרונות מוציאים בדיור קולקצית צעיפי מיצה החדשה, אחד הנושאים החוזרים תדירות הוא נושא הספיריטואליזם. כריסטיאן דיור נודע בחיבתו למיסטיקה ולפני כל תצוגה היה מתיעץ עם הקוראת בקלפים שלו.
צעיף מיצה מקולקצית הטארוט החדשה של דיור, וכך ממש ארוזים צעיפי המיצה - בקופסה גלילית לבנה קטנה ואלגנטית.
גם בקולקציה הנוכחית של דיור יש צעיפי מיצה יפהפיים בהשראת הספיריטואליזם, אך אני רוצה להתמקד דווקא בקולקציית הריזורט 2018ֿ, אותה ביססה מריה גרציה צ׳יורי על איורי חפיסת טארוט נשיים בשם motherpeace משנות השבעים.
בקרוב אפרסם פוסט מהמם על קלפי טארוט בעיצובים שונים, ןבינהם אספר יותר על הקשר בין טארוט לעולם האופנה, ואפרט גם על הקשר היחודי של בית דיור על שלל מעצביו לאורך השנים לנושא זה.
Dior Resort 2018 - VOGUE.COM
צעיפי מיצה מקולקציית motherpeace מ 2018
״צעיף לאישה הוא כמו עניבה עבור הגבר, והאופן בו היא קושרת את הצעיף מביע את האופי שלה״, כך כתב כריסטיאן דיור.
ובאמת יש דרכים רבות בהן ניתן לקשור את צעיפי המיצה הארוכים, הדקיקים והאלגנטיים- אפשר לכרוך אותם סביב הצווארבסוגי קשירות שונות, על רצועת תיק - מלופפים או קשורים בקשר פרפר, על פרק כף היד, סביב כובע, או במגוון .תסרוקות
דוגמאות וצבעי הצעיף ישפיעו על הלוק הכללי , וישתלבו בו בהרמוניה, או בקונטרסט אופנתי עכשווי.
תמונה: דיור
תמונה: דיור
תמונה: דיור
תמונה: דיור
באופן כללי, צעיפים הם ביג דיל בעונת החורף הקרובה, אם לשפוט לפי תצוגת קולקציית סתיו חורף 21 של דיור. מריה גרציה צ׳יורי גדלה באיטליה בשנות השבעים והיתה מוקפת צעיפים בילדותה שם, והיא החייתה את הזכרון הזה בקולקציה הנוכחית . הנה סרטון מרתק על מאחורי הקלעים של הכנת צעיף מהקולקציה המדגים את העבודה הרבה והקפדנית מאחוריו. מיד אחריו יש סרטון של דיור המדגים כיצד ניתן לקשור את הצעיפים על הראש.
אפשר גם כחגורה. מתוך אתר דיור
מאתר דיור
מקווה שאהבתן את הפוסט, ושגם בכן התעורר חשק עז לצעיף משי מרהיב לקראת החורף. מזמינה אתכן להגיב, ולעקוב אחרי באינסטגרם, שם אני משתפת גם באופן יומיומי בפיד ובסטורי. ומוזמנות כמובן גם להרשם לדיוור ישיר באימייל של כל לפוסט חדש בבלוג. ההרשמה בתיבה בצד ימין של הבלוג.
אני בת 12 ומבקשת מסבא ווקמן סוני ליום הולדת. אנחנו קובעים יום ואני באה אליו ישר מבית הספר ומבקשים גם מאח שלי שגדול ממני בכמה שנים להצטרף כי הוא מבין בדברים כאלה. אנחנו יורדים במורד הנביאים שמאלה לקינג ג׳ורג׳ ומגיעים לדיזנגוף סנטר המוכר והאהוב שבו התרחשו כל הקניות המרגשות של התקופה - זוגות ליוויס ראשונים, שעון סווטץ׳, מוצרי פופ בחנות קרוסל.
במשביר לצרכן אנחנו בוחרים ווקמן, לפי המלצתו של אח שלי, והוא בוחר בשבילי גם שלוש קסטות שטוב להתחיל את חינוכי המוזיקלי בהן - סרג’נט פפר של הביטלס, דמיין של ג’ון לנון וחתונה לבנה של שלום חנוך. קסטת הביטלס עם העטיפה הססגונית והמושכת נפתחת מיד כשאני מגיעה הביתה ונתחבת לווקמן בסקרנות. מהשיר הראשון שהאלבום נקרא על שמו, דרך שיר מספר שלוש ״לוסי אין דה סקיי״ - זו התאהבות טוטאלית משמיעה ראשונה.
הקסטה לא עוזבת את הווקמן חודשים רבים ואני מקשיבה לה כל יום וכל היום. את שתי הקסטות האחרות שקנינו לא זיכיתי ביותר מהקשבה אחת בתקופה ההיא. הייתי מוקסמת מדי מסרג׳נט פפר ומהביטלס. כעבור כמה חודשים הרגשתי מוכנה להתקדם והחלטתי לקנות את אייבי רואד. לא היו בשכונה חנויות מוסיקה אבל פעם בשבוע הייתי נוסעת אחרי בית הספר לסבא כי היה לי חוג אמנות בדובנוב, ממש קרוב אליו, ואני גרתי די רחוק משם. הייתי הולכת מביתו ברגל לחוג ואמא היתה מחזירה אותי הביתה בערב.
בדרך לחוג באותו שבוע נכנסתי לחנות המוסיקה החשוכה בקומה התחתונה של לונדון מיניסטור ושאלתי אם יש את אייבי רואד. התאכזבתי מאוד לשמוע שלא ויצאתי בלי הקסטה, התכנון לא התממש. בדרך חזרה מהחוג חשבתי כמה שאני רוצה אותה כבר והחלטתי לנסות שוב - אולי לא שמו לב או לא בדקו באמת וענו לי סתם? אז חיפשתי בעצמי והנה היא היתה שם, והפכה שלי.
גם לאייבי רואד הקשבתי ללא הרף והוא החליף את סרג’נט פפר. אחרי כמה חודשים הגיע תור לט איט בי ואחרי זה כבר היה גם פטיפון ואחרי שנה שנתיים גם קומפקט דיסק והתווספו בהדרגה כל התקליטים והקסטות והדיסקים וכמובן ספר המילים של השירים שהפך בלוי מרוב שימוש, ונפלה לו הכריכה עם דיוקנותהם האהובים המצוירים, אבל כבר ידעתי את כל מילות השירים בעל פה.
אי אפשר לכמת את הימים והערבים של ילדותי ונעוריי ששכבתי במיטה בחדרי בבית הוריי, והאזנתי לכל אלבומי הביטלס,
ובלילות הייתי הולכת לישון עם הפסקול שלהם - הפסקול של חיי, והייתי יודעת כך בדיוק מתי נרדמתי לפי השיר האחרון שזכרתי בבוקר שהביטלס שרו לי כשיר ערש.
אני עובדת על סדרת איורים חדשה שלי - שעוסקת בפריטי אופנה איקוניים. בחרתי כמה פריטים שהם טיימלס, ממש אבני דרך בתולדות האופנה, ומאחורי כל אחד מהם יש גם סיפור מרתק. לצד כל איור אני משתפת גם בסיפורו של הפריט. ונתחיל באחד מעניין במיוחד-
תיק 2.55 של שאנל.
התיק הראשון שעיצבה קוקו שאנל ב- 1929 היה תיק קלאץ׳, בדומה לכל תיק של בנות החברה הגבוהה בתקופה ההיא. אך מסתבר שלקוקו עצמה לא היה קל לאחוז את התיק בעוד בידה האחת כוס יין ובידה השניה מתאבנים, והיא אף התלוננה שנהגה לאבד כך את תיקיה.
אז בפברואר 1955 שינתה קוקו שאנל לנצח את עולם האופנה עם תיק 2.55 - שלו היו מחוברות לראשונה שתי רצועות לנשיאה על הכתף.
התיק הפרקטי היה להצלחה אדירה, ומרוב ביקוש באותה שנה נאלץ בית האופנה לסרב לחלק מההזמנות. לראשונה בהסטוריה, בנות המעמד הגבוה קבלו אישור שלא לאחוז את התיק בידן אלא לשאת אותו על כתפן.
ומדוע הלוגו המפורסם של שאנל שכולנו מכירים, זה המורכב משתי אותיות סי המשולבות זו בזו, אינו מופיע על גבי מנעול התיק? את הלוגו הזה הוסיף לתיקים קרל לגרפלד רק בשנות השמונים. תיק 2.55 המקורי של שאנל כלל מנעול הנקרא מדמואזל, כמחווה לרווקותה של קוקו שאנל.
פרטים רבים בתיק המקורי לקוחים מהביוגרפיה שלה, החל מהצורך הפרקטי שלה בתיק עם רצועה, דרך מנעול המדמואזל כאמור, אבל זה לא הכל - פנים התיק מרופד בעור בגוון בורגונדי, מקובל לייחס את הבחירה בגוון זה לזכרון של קוקו שאנל מימי ילדותה בבית יתומים במנזר - זה היה צבע המדים של היתומים.
הרצועות העשויות שרשרת חוליות עוררו מספר השערות - יש הטוענים כי עוצבו בהשראת תיקים צבאיים משנות העשרים, בעוד אחרים חושבים שעוצבו בהשראת חגורות המטפלות במנזר, אליהן נקשרו צרורות של מפתחות. כך או אחרת, כוונתה של קוקו שאנל היתה ליצור רצועות קלות לנשיאה ויפות כתכשיט.
תא החבוי בתיק מתאים לשמירת דברי ערך סנטימנטליים - מספרים ששאנל טמנה שם מכתבי אהבה שקבלה. ואילו הכיס האחורי החיצוני טומן בצורתו רמז לחיוכה של המונה ליזה - השראה ששאנל אהבה במיוחד.
העור ממנו עשוי התיק עובר עיבוד שמעניק לתיק מראה מעט ישן, ומקבל תיפורים מעוינים בהשראת בדי ציוד רכיבה, השראה נוספת מעולמה של קוקו שאנל - מה שמעניק לתיק צורה נוקשה ויציבה.
התיק נקרא כמובן על שם התאריך בו יצא לאור - פברואר 1955. בית שאנל בהובלת לגרפלד שהפך למעצב הבית ב-1983, הוציאו גם מהדורה מחודשת של תיק 2.55 ב-2005, בחגיגות היובל לתיק המקורי, ותיקים אלה נקראים 2.55 reissue. תיקי ההוצאה המחודשת המקורים מ- 2005 נדירים מאוד כיום.
תיק 2.55 מתברר גם כהשקעה מצוינת, וכך גם תיקי שאנל נוספים. ערכם של דגמים מסוימים של תיקי שאנל מיד שניה במצב מצוין עלה ב 70-140 אחוזים בחמש השנים האחרונות. היש השקעה נעימה מזו?
עדכון - אנחנו כבר בעיצומו של קורס מספר 2. ב- 8/7 יתחיל המחזור הבא של הקורס. פרטי ההרשמה בתחתית הפוסט.
אני אוהבת לעודד נשים ליצירה, להקדיש זמן איכותי לעצמן באמצעותה. לא חשובה בעיניי כל כך התוצאה של התהליך הזה, הדבר שבאמת עושה לי את זה - הוא תהליך היצירה עצמו.
זו ממש תחושת התעלות עבורי להיות במוד היצירתי, המרוכז, הממציא, שיוצר יש מאין - אחת התחושות האהובות עלי בעולם, ואני יודעת שאני לא יוצאת דופן, אני חושבת שרבות כאן כאלה.
עבודה של נאוה סימון המשתתפת במחזור הראשון של הקורס מתוך שיעור על הקשר ההדדי בין אמנים ואופנה
לפני כ-3 שבועות יצא לדרך קורס האינטרנט החדש שלי - יצירה בהשראת עולם האופנה. הקורס הוא תוצר של שנים של של תשוקה לאופנה וליצירה ובעיקר לרצון הזה לחלוק עם נשים אחרות את האהבה ליצירה ולעודד אותן להכניס יותר יצירתיות ועשיה אמנותית לחיי היום יום שלהן ולהתגבר על מחסומים יצירתיים.
יצירה של Renée Gouin
על אילו מחסומים למשל? יש לנו הרבה מהם, והם מגיעים בהרבה צורות והסוואות: מחסום הזמן (כולן כל כך עסוקות) מחסום העייפות (למי יש כח אחרי יום עבודה או שבוע מעייף בתקופת הקורונה) מחסום האשמה (עבודות הבית מחכות, הכיור מלא, הכביסה לא תתקפל מעצמה ואיך אני יכולה ליצור לבד ולא לשתף את הילדים?) מחסום חוסר הבטחון והפחד מחשיפה (אנחנו לא מוכשרות מספיק, זה לא המקצוע שלנו, שנים שלא עסקנו ביצירה,ְאנחנו מתביישות להראות את העבודות לאחרים ולחשוף את עצמנו) מחסום חוסר הציוד (ליצירה בטח צריך ציוד מגוון וקצועי ומה עושים אם יש רק כמה טושים, ניירות ומדבקות של הילדים? חומרים יצירה עולים כסף... ) ועוד שלל מחסומים מגוונים. אף אחד מהם לא מחסום אמיתי. על כולם אפשר להתגבר אם רק רוצים!
אני רוצה לעזור להתגבר על כל המחסומים האלה, ולקרב אתכן אל ההנאה הנפלאה הזו עם עצמכן, אל דקות האושר המזוקקות בהן אתם שקועים ביצירה שלכן, ולא משנה ממה היא עשויה, איך היא תראה בסוף, מה הטכניקה, החומר, או משך הזמן שלקח לכן לעשות אותה.
אז אני מזמינה אתכן להצטרף למחזור הבא של הקורס האינטרנטי שלי - יצירה בהשראת עולם האופנה. המחזור הראשון כבר כמעט הסתיים והוא נפלא ממש, והמחזור השני מתחיל בקרוב.
דיוקן רקום של ג׳וזה רומוסי. כאן תמצאו עוד עבודות יפהפיות
מתוך שיעור על מגזיני אופנה
העברתי בעבר לא מעט קורסים אינטרנטיים, אך דווקא תקופת הקורונה - בה פתחתי לטובת הציבור הרחב את הקורס הותיק שלי ״30 ימים של יצירה״ בחינם, ההשתתפות וההענות העצומות והפידבקים החמים כלפיו והתגובות לגבי האושר שהוא והרוגע שהוא משרה על היוצרות הזכירו לי כמה אהובה עלי וחשובה בעיני היכולת להלהיב נשים ליצור וכמה זה מפרה יצירתית גם אותי להוציא מעצמי דברים חדשים וטובים ובעלי ערך לי ולאחרים. אז החלטתי שזה הזמן הנכון להפוך את החלום הזה שמשלב כל מה שאני אוהבת למציאות וככה נולד הקורס האינטרנטי החדש יצירה בהשראת עולם האופנה.
השבוע אני מעבירה את השעור האחרון של המחזור הראשון של הקורס, אחרי שלושה שבועות נפלאים ומרגשים ממש שעברנו ביחד (מרגיש כל כך הרבה יותר, זה היה מסע מרתק ואינטימי ועמוק ומקרב) ואני יכולה להגיד שהוא היה אפילו יותר טוב ממה שחלמתי ודימיינתי והוא הגשים את כל ציפיותיי ועלה עליהן. אהבתי את כל הקורסים שלי אבל זה מרגיש לי כמו הטוב ביותר. איזו הרגשה כיפית!
הקדשתי המון זמן ומחשבה לכתיבת ועריכת הקורס, ואני מרגישה - לפי ההשתתפות של הנשים בקורס, רמת היצירות שלהן, האוירה הנפלאה בקבוצת הפייסבוק והפידבקים שאני מקבלת שמדובר בהצלחה מבחינת כולן.
צילום של איילת דהן, משתתפת במחזור הראשון, כחלק מפרויקט בשעור בהשראת יצירות אמנות
הנה כמה מהתגובות של המשתתפות בקורס הראשון, אין לתאר כמה התרגשתי לקרוא אותן :)
נאוה סימון: ״אחלה קורס! ממליצה מאוד, אני משתתפת בקורס הראשון וחבל לי שעוד מעט נגמר. הקורס מושקע בהמון חשיבה ונסיון, נותן השראה ומעורר חשק רב ליצירה.
איריס אלופה!״
ליר סימון ניסני: ״סופר ממליצה על הקורס! מרחיב את הלב ואת הראש, מעורר השראה ועטוף בהעצמה נשית ואישית. באמת חבל שעוד מעט נגמר...! איריס את פשוט מדהימה!״
מלכה רווינה: ״קורס מעורר השראה! המון חומר מעשיר שמגיע מאיריס ומהמשתתפות המוכשרות. איריס באמת מעודדת ומתפעלת מתהליך היצירה עצמו. היא מגרה ליצירה באותו אופן שחיפשתי הרבה זמן להתעשר דרכו. ממליצה מאוד!״
אושרת רובס: ״מצטרפת לכל מילה של חברותיי הנפלאות לקבוצה.
אני כבר מתכננת לשאול אם אפשר עוד...זה מדהים בעיניי שמתאפשרת כזאת אינטימיות ותהליכים עמוקים מקורס אינטרנטי.
ממליצה לכל מי שאני מכירה״
רבקה אהרונסון: ״גם אני מצטרפת לחברותי וממליצה מאד על הקורס.
מחכה בקוצר רוח לכל שיעור/ תרגיל מעוררי השראה ומעשירים.
איריס משקיעה את הנשמה ביצירת החומר ובמשובים מקצועים ומפרגנים למשתתפות .״
איך מתנהל הקורס?
שיעור חדש עולה לאתר הקורס פעמיים בשבוע, סך הכל שישה שעורים. הקורס זמין למשתתפות בכל שעה ביום, אין צורך לשבת מול המחשב בשעה קבועה. השעורים מורכבים מטקסטים, תמונות וקישורים, מלאים בהשראות על פי תוכן השעור הספציפי, בתרגיל בית מיוחד ובכלים להתבוננות פנימית על תהליך היצירה האישי. את הקורס מלווה קבוצת פייסבוק שמהווה חלק מאוד חשוב בו.
שמלה של אלכסנדר מקווין הגאון מ-2003. מתוך שיעור על אופנה בהשראת הטבע
המשתתפות יוצרות את תרגילי הבית בזמן, בקצב, בנושא ובחומרים שמתאימים להן. את היצירות, תהליכי היצירה והחיפוש אחר השראה אנחנו חולקות בקבוצת הפייסבוק שהיא חלק חשוב ומקסים בקורס ומהווה מקום מפגש נפלא - נוצרת בה הכרות אינטימית ואני משוכנעת שהקשרים שנוצרים בה ממשיכים גם הרבה אחרי ומחוץ לקורס. המשתתפות בקורסים שלי תמיד נהדרות, ואני חושבת שזה החלק הכי טוב בשבילי בקורסים - לראות איזה קהל נפלא, נעים, כנה, מפרגן לזולת, אוהב יצירה ואמנות ובעל תשוקה ליצירה מגיע לפעילויות שלי. כל עבודה זוכה לפידבקים מהמשתתפות וממני עם הרבה תשומת לב לדרך, לבחירת החומר, התהליך, היצירתיות והפן האישי - הכל באוירה בונה, מפרגנת, מכבדת, מעשירה וכיפית מאוד.
יצירה של אשרת רובס המשתתפת במחזור הראשון של הקורס, מתוך שיעור על מגזינים
אני מציעה בקורס חוויה יחודית, פותחת מחסומים יצירתיים, מעשירה, מלאה בהשראה ועשייה, השמה דגש על תהליך היצירה המשחרר והמהנה ועל כוחה של קהילה מפרגנת ותומכת. היצירה נעשית בתנאי הבית הנוחים - בשולחן האוכל, פינת היצירה או היכן שתמצאו לנכון, ובמקביל, על מסך המחשב שלכן. החויה מתאימה לכל אחת, בכל רמה של כשרון או ניסיון, ומאפשרת עבודה בכל סגנון, חומר או מדיום. שימו לב כי ההשתתפות בקורס דורשת השתתפות גם בקבוצת הפייסבוק, לכן הקורס אינו מתאים למי שאין לה חשבון פייסבוק.
עדכון: אנחנו כבר בעיצומו של המחזור השני כעת. הקורס הבא (מחזור מספר 3) מתחיל ב- 8/7 מחירו 250₪, ואפשר להרשם אליו בלחיצה על הכפתור הזה או בתשלום בביט 0543051344. בכל מקרה אנא כתבו לי גם אימייל או ווטסאפ לאחר ההרשמה.
אני רוצה לספר על קורס האונליין החדש שלי - יצירה בהשראה עולם האופנה, שכשמו בדיוק כן הוא - משלב יצירה ואמנות עם השראה ואהבה לעולם האופנה. ומה שחשוב מאוד לדעת, שבניגוד להרבה קורסי אונליין אחרים - לא צריך להתחייב ליום ושעה קבועים. כל הפרטים בהמשך הפוסט.
פעם בשבוע יעלה לאתר הקורס שיעור חדש - וכל משתתפת תוכל לשבת מול המחשב שלה בשעות הנוחות לה, להנות מהשיעור, לקבל השראה ואז ליצור לפי לוח זמנים שמתאים ללו״ז שלה, בחפיפה לשעורים. בסך הכל 6 שיעורים. בסיום כל שיעור יינתנו תרגילי בית.
בנוסף, תפתח קבוצת פייסבוק שתפעל במהלך הקורס, בה נשתף את היצירות , נדבר על התוצרים ועל התהליך, נחליף חוויות, תגובות והשראות (לקבוצה חלק אדיר ומשמעותי בחוויה של הקורס).
במה עוסק הקורס?
כמו כל קורס או סדנה שלי בעבר - החוויה משלבת עבודה אמנותית, התבוננות פנימית, חיפוש אחר מקורות השראה אישיים, ונוגעת בתחומים רבים נוספים מעבר לנושא המרכזי שהפעם הוא השראות מעולם האופנה. המטרה ללמד שיטות, טכניקות, להכיר חומרים והשראות שיהיו נגישים גם אחר כך, באופן עצמאי בבית, ולעודד כמה שיותר יצירה גם אחרי הקורס.
עוד דבר שמאוד חשוב לי בכל קורס או סדנה, הוא להרחיב את הגבולות של המשתתפות - לאתגר כל אחת באופן אישי עם אתגרים שמתאימים לה ספציפית ומגמישים את שרירי היצירה הנוחה והמוכרת, ובעיקר להתגבר על מחסומים ביצירה - כל זאת באווירה טובה, אישית, מכילה ותמיד רק אוהדת.
בין הנושאים בהם נתמקד בקורס יהיו טכניקות יצירה שונות, השראות מסגנונות ותקופות באופנה ובאמנות, עבודה על לוחות השראה, יצירת פאטרנים, קולאג׳ים מגוונים, טכניקות להעברות תמונה, שימוש בסוגי צבעים וחומרים שונים, חיבור למקורות השראה אישיים ורעיונות ליצירה תוך שימוש בחומרים הלקוחים מעולם האופנה כמו בדים וחוטים, ועוד...
חשוב להדגיש גם במה הקורס אינו עוסק - הקורס אינו קורס לאיור אופנה או לעיצוב אופנה, אלא ליצירה חופשית בהשראת אופנה.
קולאג׳ נפלא של האמנית Rebeka Elizegi
המטרה שלי היא לעזור לכל אחת למצוא את הדרך ה״תפורה״ לה אישית. לזאת אני דואגת הן במתן הנחיות רחבות ומעוררות השראה, לצד דוגמאות ספציפיות רבות שפותחות את הראש לכיווני יצירה שונים ומפתיעים.
כמו כן בקבוצת הפייסבוק אני נותנת פידבק על כל יצירה וגם משתדלת להתבונן על התהליך האישי של כל משתתפת ולכוון אותה ולאתגר בהתאם :) , אני גם זמינה לפניות ממשתתפות הקורס במהלך כל הקורס.
הקורסים הראשון היו מוצלחים ומרגשים. התגובות מהמשתתפות היו חמות מאוד. הנה כמה מהן:
״אחלה קורס! ממליצה מאוד...הקורס מושקע בהמון חשיבה ונסיון, נותן השראה ומעורר חשק רב ליצירה.
איריס אלופה!״
״סופר ממליצה על הקורס! מרחיב את הלב ואת הראש, מעורר השראה ועטוף בהעצמה נשית ואישית״
״קורס מעורר השראה! המון חומר מעשיר שמגיע מאיריס ומהמשתתפות המוכשרות. איריס באמת מעודדת ומתפעלת מתהליך היצירה עצמו. היא מגרה ליצירה באותו אופן שחיפשתי הרבה זמן להתעשר דרכו. ממליצה מאוד!״
המחזור הבא יתחיל ב 10/10/21. קבוצת הפייסבוק תפתח מעט לפני תחילת הקורס. קישור לקורס ולקבוצת הפייסבוק ורשימת ציוד מומלץ יישלחו כמה ימים לפני תחילת הקורס.
מחיר הקורס 550₪.
למי הקורס מתאים?
הקורס מתאים לכולן - בכל רמת ניסיון וכשרון אמנותי.
מה נדרש מהמשתתפות? דרושה אהבה לעולם היצירה, סקרנות לתהליך יצירתי מהנה, ורצון להכניס יותר יצירתיות ועשיה אמנותית לחיים. כמו כן השתתפות פעילה בקבוצת הפייסבוק והגשת תרגיל שבועי.
איך נרשמים?
אפשר להרשם בביט - 0543051344
וליצור איתי קשר בווטסאפ של מספר זה, וכמובן שאפשר גם לפנות אלי בווטסאפ או בטלפון לכל שאלה או התייעצות בנוגע לקורס או לכתוב לי מייל: irisfgl@gmail.com. אשמח מאוד לדבר איתכן!
הנה פוסט שפרסמתי בפייסבוק וזכה לכל כך הרבה תגובות והתרגשות שחשבתי שבטח אני צריכה לפרסם את זה כאן בבלוג, ולחלוק את זה גם עם הקוראים הותיקים והאהובים של הבלוג שלי.
האמת היא שזה לא סיפור חדש, ופה ושם דווקא ספרתי חלקים ממנו פה בבלוג, אבל זו פעם ראשונה שאני מספרת אותו כמעט במלואו. כל זה קרה לפני כמעט שנה וחצי, וכמו ששמתם לב אם קראתם את הפוסט הקודם למשל - גם היו אחרי זה עוד ארועי המשך שמחים ומרגשים.
אני שמחה שפרסמתי את זה בכל זאת, למרות שזה מרגיש מאוד אישי, בגלל שמסתבר שהספור המיוחד הזה מעורר בחבריי בפייסבוק מוטיבציה והשראה לנסות ולהצליח גם עם החלומות שלהם.
וסביב השראה הרי סבב תמיד הבלוג הזה, וגם ההרצאה המדוברת (שהיתה בכלל במסגרת כנס שאני יזמתי בנושא חלומות) שמתחילה את הסיפור.
הנה זה-
כשפניתי להגשים את החלום הענק שלי כמאיירת אופנה - להיות נוכחת בתצוגה בשבוע האופנה בפריז, לא היה לי שמץ של מושג מאיפה מתחילים להגשים דבר כזה... הרי הזמנה לתצוגה אי אפשר לקנות בכסף, רשימת המוזמנים מורכבת מדוגמניות על, שחקניות הוליוודיות, נסיכות עשירות ממדינות המפרץ, קניינים של חנויות ענק ועיתונאי אופנה מהשורה הראשונה, לצד בלוגרים מובילים עם מיליוני עוקבים. איך בכלל מתחילים לגשת לזה עם אלפיים חמש מאות העוקבים שלי באינסטגרם?
אבל זכרתי את ההרצאה והספר של יובל אברמוביץ׳ ושצריך לצעוק את החלומות שלי ולבקש עזרה. וגם לעבוד קשה לקדם בעצמנו לכל כיוון. אז מכיוון שלא ידעתי איך מתחילים באופן מקובל ונורמלי ולא הכרתי אף אחד- עשיתי בדיוק את מה שאף אחד לא עושה, אם כי באמת בתמימות- פניתי לדוגמנית על בינלאומית סופר מקושרת שאיירתי כמה חודשים לפני כן ושלשמחתי הגיבה אז בחום ופרגון לאיור.
ספרתי לה על החלום שלי לשבת בתצוגה בפריז ולאייר ושאלתי אם יש לה קצה חוט בשבילי - מאיפה מתחילים לנסות לקבל הזמנה? והיא? היא לא ענתה... טוב, זה היה ברור. קפצתי קצת גבוה מדי לניסיון ראשון.
מרוב שזה היה מוגזם ומביך בעיני לשאול אותה, זה כבר נתן לי בטחון להמשיך בצנורות היותר מקובלים. התחלתי במשך כחודש לצעוק את החלום, לפנות לכל מי שאני מכירה פה בישראל, לברר מיילים של יחצני מותגי האופנה בחו״ל ולבקש הזמנה. בניתי תיק עבודות, אשכרה עבדתי בלנסות לקבל הזמנה. ו... כלום לא קרה. הגעתי למסקנה שטוב שאני על זה, מתקדמת ולומדת, וגם אם
תעבור שנה עד שאצליח זה עדיין יהיה השג מדהים וככה אני לומדת להכיר את העולם הזר הזה.
והנה אנחנו שלושה שבועות לפני שבוע האופנה. אני מבואסת שלא הצלחתי. למרות שאני לגמרי מבינה שזה קשה ביותר. אך אני באובססיה. האם עשיתי הכל? האם מיציתי את כל האפשרויות?
אני יוצאת לסבוב להרגע. מתיישבת על ספסל. זה שישי בלילה... אני כותבת שוב לדוגמנית העל שמקושרת לכל בית אופנה ולא מאמינה לעצמי על ה״חוצפה״ כי זה הכי לא אני לפנות פעמיים ולהציק. אני כותבת לה שאני מתנצלת שאני כותבת שוב אבל זה כל כך חשוב לי. מילדות אני מציירת אופנה כל יום וזה החלום שלי לשבת בתצוגה בפריז ולאייר. הכנתי תיק עבודות. האם היא יכולה לתת לי שם או אימייל של אדם שאני יכולה לשלוח אליו את הפורטפוליו ואולי יעזור לי להכנס לתצוגה?
שלוש שעות אחרי זה אני עומדת עם פה פעור ולא מאמינה למראה עיני. היא ענתה לי שהיא בטח תהיה עסוקה ואצטרך להזכיר לה כמה פעמים אבל אני יכולה לבוא איתה לתצוגות.
ההפתעה והשוק מתחלפים בלחץ ופחד. ובשמחה גדולה. אני מחליטה לנסוע עם משפחתי לכל עשרת ימי התצוגה לפריז, ממילא שבוע האופנה יוצא בחופשת סוכות ותכננו לנסוע לשם. רק שרצינו טיול קצר יותר ועכשיו אני לא יודעת לאיזו תצוגה אכנס אז אנחנו הולכים על בטוח.
אני מגשימה את הפתגם שאני מאמינה בו שההזדמנות רוקדת רק עם מי שנמצא כבר על רחבת הריקודים. אין משמעות לכל זה אם אני לא הולכת על זה בגדול ונוסעת. גם בלי הבטחון לאיזו תצוגה, מתי, והאם בכלל...
אם אתם חושבים שנכנסתי בסוף לתצוגה אתם צודקים מאוד. אבל אחרי כל כך הרבה עליות ומורדות וסיבובים... קדמו לזה תזכורת שלי שאני מגיעה, הודעה שלה שבסוף זה לא יקרה, הודעה שלי שלא קבלה תגובה, הגעה שלי לפריז בכל זאת תוך החלטה לא להתבאס ולהנות מפריז בלי קשר לשבוע האופנה, תכנון שאכן הצליח עד שהגיעה הזמנה לתצוגה לחדר המלון שלי ורק כשפתחתי גיליתי שלא יועדה לי אלא לחדר אחר. אז הגיעה באסה שלי והחלטה שזה לא יקלקל לי אלא יקדם אותי, פניה נוספת אליה שוב אחרי התלבטות רבה ביותר כי זה כבר ממש מביך ומציק, תשובה שלה עם הצעה ללכת איתה לתצוגה של אוף וויט ( איתה? לפסוע לצד דוגמנית על? אופס...) , לחץ הסטרי שלי ויום שלם של חיפוש בגד מתאים, משהו שהשתבש ביננו ופספסתי את התצוגה, ואז-פיצוי שלה שהזמינה אותי לתצוגה של ולנטינו הנערץ עלי ביותר בעולם, ואחר צהריים קסום שם שלא אשכח לעולם. זה כלל בסופו של דבר גם פרגונים שלה, העלאת איור שלי לחשבון שלה, וצילום איתי בו היא מתייגת אותי כמאיירת האהובה עליה.
אז כן, צעקתי את החלום שלי וזה עבד.
זה לא היה קל אבל זה פיתח אותי ולימד אותי המון ומילא אותי אושר והכרת תודה. ולימד אותי שיש אנשים מקסימים כל כך שיעזרו בשמחה, וזה לא תלוי מעמד או מצב סוציו אקונומי או גאוגרפיה. וכשעושים משהו מכל הלב ובמלוא הרגש, זה נוגע.
