יום שלישי, 10 במרץ 2015

שעוני מטבח

כלי מטבח - הן כאלה המשמשים לבישול ואפיה, והן כלים להגשה - הם תחום שמאז ומתמיד משך את תשומת לבי, וכשנוסף להם גם קסם הוינטאג' - ההתרגשות מרקיעה שחקים. רק הרשו לי להבהיר דבר אחד - אני אוהבת להסתכל על וינטאג', אך ממש (!) לא לאכול ממנו, לכן דווקא בפוסט הזה, בו אני מתמקדת ברעיונות משגעים ויצירתיים לשעוני קיר (ורצוי לקירות המטבח) העשויים כלי מטבח ישנים, הוינטאג' מתאים לי כמו כפפה ליד! יש אינספור רעיונות מצוינים ליצירת שעוני קיר בקלי קלות, וכמגוון כלי הבישול, האפיה, ההגשה, החיתוך, והסכו"ם  - כך גם מגוון הרעיונות. הנה כמה שאהובים עלי ביותר - הם קלים לביצוע, נראים מצוין, פשוטים במהותם  ומעלים חיוך או פרץ נוסטלגיה.. עוד לא החלטתי איזה מהרעיונות אנסה להכין בעצמי - יש כאן רבים כל כך שמוצאים חן בעיני... ואתם, רצים כבר למטבח לאתר מכסה או תבנית ישנים?

מכסה סיר הופך לשעון בקלות מקסימלית - אפילו החור כבר מוכן, רק להבריג החוצה את הידית ולהחליפה במנגנון השעון והמחוגים. ואם המכסה עשוי אמייל מצויר - החגיגה כפולה, או אולי תעדיפו לצייר לבד, או לרסס בשבלונה?


תבנית יפהפיה הופכת לשעון מיוחד לא פחות. אפשר כמובן לצבוע את התבנית בצבע מתאים או לרסס בספריי. 


קופסאות תה מפח תמיד עושות לי חשק לקנות עוד ועוד מהן, הן פשוט כל כך יפות... הבעיה היא שבסופו של דבר אני מעדיפה לרוב לשתות עוד כוס קפה, ולא תה... בכל אופן, הנה רעיון שמצדיק את הקופסאות שכבר קניתי... ואולי עוד אחת חדשה ודי ? :)


אחד הרעיונות היפהפיים והאהובים עלי ביותר בפוסט (למרות שעוד לא סגורה על הברגים האדומים... התחלתי מ"לא"  ועכשיו אני כבר מחבבת פלוס). הגרפיקה התלת מימדית של התבנית פשוט הורסת בעיני, והכיוון הוינטאג'י-אמריקאי כובש אותי לגמרי, כמו שתראו ברוב הדוגמאות שבחרתי להביא בפוסט הזה. 



ניסיתי כל כך לאתר את המקור של התמונה הזו, אבל לא הצלחתי, לכן, באופן יוצא דופן, אני מביאה קישור לפינטרסט, כי פשוט חבל לי לוותר עליה. רעיון מקסים וקל (גם פה החור למנגנון המחוגים מוכן)  - והמסננת הישנה משתלבת כך כך יפה במטבח כפרי או רומנטי - באופן טבעי ממש, כמו מוכנה לשימוש.


כמה פשוט ויפה. קרש חיתוך בסיסי שהפך לשעון



 משלנו! מזהים את ראשי הכיריים הללו? סטודיו Junktion הפך אותם לשעון קיר מוצלח ומקורי!




וגם זה נראה די ישראלי, מזכיר לי אישית טיולים שנתיים בבית הספר. כמה חמוד ושונה יכול להראות השעון הזה על מדף במטבח? כדאי לבקר בחנות האטסי הזו, הוא מכין שעונים מקוריים מחפצים שגרתיים, אך מפתיעים. אהבתי בעיקר את פח הזבל הענק וסלסלת הלחם העשויה מפלסטיק :)


 חובבי הוינטאג' והנוסטלגיה יהנו בוודאי גם מהטאץ' המיוחד והמקסים
ששעון - קומקום שכזה יכול להעניק למטבח שלהם


אחד משעוני ה- diy האהובים עלי ביותר: השילוב של המחבת, הצבע המהפנט, והדיטיילס התקופתיים פשוט נפלא בעיני. 



שלושה יתרונות לאובייקט אחד: עציץ נוי, שעון מטבח, ומיחדוש (upcycle) של משפך קרמיקה ישן - מה רע? 
הולך כמובן מצוין עם כל כלי קרמיקה תלת מימדי - עציץ, קומקום או אגרטל



בטוחה שנתקלתם כבר ברעיון היפה הזה לא פעם, ומרתק בעיני שכל בחירה של צלחת תביא לתוצאה שונה לחלוטין. היה כמובן מבחר דוגמאות עצום באינטרנט, אך אני אהבתי מאוד את העדינות של הרישום הזהוב, שקצת הרחיק את השעון ממחוזות המטבח, לעבר כיוון אלגנטי יותר 



ועוד צלחת - הפעם מעץ. דרך אגב, צלחות העץ שוב אופנתיות מאוד העונה, וניתן למצוא אותן ברוב הרשתות לעיצוב הבית בארץ ובאתרים מחו"ל.אני ראיתי החודש מבחר נאה בחנות גולף. 



  תבנית אפיה, שונה לגמרי מזו בתחילת הפוסט. שימו לב כמה הדיטיילס החרוטים (במקור) על פני התבנית, תורמים ליופי ומקוריות השעון  - ולוקחים גם אותו, כמו פריטים רבים אחרים פה בפוסט, לכיוון של השראות הפיפטיז והאמריקנה.



שעונים  בהשראת אטום או starburst היו פופלריים מאוד בשנות החמישים, בארה"ב בעיקר, ולי הם מזכירים אוירת דיינר, שאהובה עלי מאוד. הנה גרסה ביתית (במיוחד למי שהיו לו עד היום מיליון מיקסרים), עם קריצה והומור, ועם מחווה לתקופה ההיא. יפהפה, לא?



ולסיום - דוכן משגע ביריד, שבאמת עושה חשק לפתוח את ארון הכלים הישנים  (אולי אפילו אצל אמא או סבתא)  או לפשוט על דוכן בשוק יד שניה ססגוני, ולהכין שעוני-מטבח בפס יצור של ממש :)

יום שבת, 21 בפברואר 2015

Fixing a hole

יש נושא אחד שמרתק אותי, ולאחרונה, יותר מתמיד -  תשוקה! תשוקה לדבר, תשוקה למשהו שמעניין אותך כל כך, שמושך אותך, שאת רוצה לבלות במחיצתו ולהנות ממנו עוד ועוד, תשוקה למשהו שמעסיק אותך כל כך, עד שלפעמים את שוכחת שיש גם דברים אחרים, חשובים לא פחות.

תמיד חשבתי שהביטלס הם אהבה גדולה שלי, וזה נכון - אדירה ממש! אבל בעודי יושבת וכותבת טיוטה אחרי טיוטה (שלא צלחו) לפרויקט הביטלס שיזמה מיכל בן ארי מנור (בסוף הפוסט תמצאו את כל הקישורים לבלוגים המשתתפים), ובעודי עסוקה, ללא כל קשר, באותן מחשבות על תשוקה ובלוגינג שמציפות אותי לאחרונה, הבנתי... אכתוב על תשוקה! הרי במה התבטאה מן ההתחלה המשיכה האדירה שלי לביטלס? מתשוקה לשמוע אותם עוד ועוד ולהכיר אותם יותר ויותר, מלשיר לעצמי בחדר שלי את כל הרפרטואר שהכרתי, מלהכיר כל מילה ומילה, תקליט אחרי תקליט, ואף פעם לא להתעייף מהם.

זו היתה התשוקה לצלילהם, כשהתגנבתי בשעות הערב לחדרו של אחי, כשלא היה בבית, מניחה תקליט אחד אחרי השני על הפטיפון, ומתמכרת לשירים חדשים ולא מוכרים שריגשו אותי כל כך. את הרגע ששמעתי את צלילי הפתיחה של Michelle לא אשכח לעולם, ניגנתי אותו שוב ושוב כמכורה.

זו היתה תשוקה שהניעה אותי לא לוותר, ולנסות שוב, כשהלכתי בכתה ז' לחנות תקליטים בלונדון מיניסטור כי הייתי מוכנה כבר לעבור ל"אייבי רואד" אחרי שנה שחרשתי על סרג'נט פפר, ורק עליו. הייתי בדרך לחוג ממש ליד, וקפצתי כדי לשאול אם יש להם את הקסטה למכירה, אמרו לי שלא. כעבור כמה שעות, בדרכי חזרה, לא מוכנה לוותר על הקסטה בה אני חושקת כל כך, החלטתי לנסות שוב, אולי לא טרחו לחפש כראוי. והיא היתה שם. אושר עילאי ותשוקה חדשה לשירים היפים בעולם, ושנה שלמה שקסטה חדשה לא יוצאת מהטייפ, רק אל הווקמן ובחזרה.


וכשאח שלי חזר מלונדון באותה שנה עם הספר The art of the beatles,  היתה זו תשוקה שגרמה לי לדפדף בין דפיו המבריקים מאות פעמים, להתרגש ולבלוע בעיני ובליבי עוד ועוד מהאמנות הפסיכדלית שנעשתה בהשראת הרביעיה שאני, וכנראה כל אמן בספר, כל כך אוהבים. יש משהו באהבה הזו לביטלס, שמעורר תשוקה לחלוק אותה עם עוד "משוגעים לדבר", כמו בפרויקט שלנו למשל :)

אני זוכרת כל שיר אהוב של הביטלס כמכלול הרגעים בהם שמעתי אותו, צרוף של מאות אפיזודות, מקומות, רגעים, אנשים, ריגושים. הביטלס ארוגים בנימי נפשי, ואני לא מגזימה. כשאני שומעת אותם, אני שומעת קול של בן משפחה, הם מוכרים לי כאילו הם חלק ממני.

וכשקראתי לבלוג שלי colourful way זה היה מתשוקה, תשוקה כפולה ומכופלת.  
רציתי לרכז את הההשראות שלי במקום נוח וזמין (פינטרסט עוד לא היה אז) והחלטתי בהחלטה ספונטנית לפתוח בלוג. נגשתי לאתר Blogger, ושם נשאלתי לשם הבלוג. מכיוון שזה היה רעיון שצץ רק אז, לא היה לי שם מן מן המוכן, אבל התשוקה להוציא את הבלוג לפועל באותו הרגע היתה גדולה, והייתי חייבת, אם כך, להחליט על שם באופן מיידי. ידעתי בוודאות ומעל לכל ספק - אם אני כותבת בלוג של השראה, השם שלו חייב להיות קשור לביטלס, זו כמעט בגידה אם לא! עברתי בראשי במהירות על רשימת שירים, ו... בינגו! יש לי שם - Colourful way. את השם לקחתי מתוך השיר Fixing a hole - השיר החמישי באלבום הראשון שאי פעם קניתי של הביטלס, בתחילת הרומן ממש - סרג'נט פפר כמובן.


ועל מה מדבר השיר? על לעשות את מה שאוהבים, מתוך אמונה שאנחנו יודעים מה נכון לנו, ותוך התעלמות מהאנשים סביבנו שלא מבינים את מעשינו. הנה השורה הספציפית ממנה לקוח שם הבלוג:
"I'm painting the room in the colourful way, and when my mind is wandering, there I will go ..."

וכמה נכון בחרתי, ההחלטה הספונטנית התגלתה כאינטואיטיבית להפליא - "דרך צבעונית" - איזו דרך זו היתה, שהובילה למקומות מרתקים ומיוחדים, וצבעונית? בהחלט. צבע היה ההשראה הגדולה שלי ביותר בבלוג ובכל מה שבא בעקבותיו, ואחד הדברים שמעוררים בי עד היום התרגשות גדולה ורצון ליצור בעצמי.

אבל אתם יודעים? לשיר יש גם צדדים נוספים, ואם בתחילה, כשבחרתי שם לבלוג, התייחסתי בעיקר לחופש, להקשבה לעצמי, לבחירת הדרך היחודית כהשראה לשם הבלוג, ולצבעוניות כהשראה יצירתית במסע היפהפה הזה, היום אני יודעת שגם להמשך השיר יש נוכחות חזקה וזיקה גדולה לדרך שעברתי.

הנה משפט שלמדתי לראות כמה הוא נכון, והוא ממש כמו נר לרגליי, בכל הפעילות הענפה של הבלוג ושל כל מה שמלווה אותו:
"And it really doesn't matter if I'm wrong I'm right - Where I belong I'm right, Where I belong"

יש כל כך הרבה כיוונים, ואנשים, ופרויקטים, ולקוחות, וקהל, והצעות שפוגשים בדרך, ומאוד עזר לי כבר מהתחלה להבין את גבולות הדרך שלי ולא לסטות ממנה, לא ליצור קיצורי דרך, לסרב להצעות שלא עניינו אותי או נראו לי מתאימות, ולא להמשיך לאורך זמן בפעילויות שלא התאימו לי או נעמו לי. השתדלתי להמצא במרחבים פיזיים וגם וירטואליים (בלוג וכל הסובב אותו מספקים הרבה שעות של אינטראקציות וירטואליות)  שבהם חשתי טבעית להיות מי שאני, אלה המקומות שנכון להיות בהם בעיניי, אלה המקומות שמאמינים בהם ביכולות שלנו, וסומכים עלינו, ומכבדים את הדרכים שלנו, ולא מנסים לשנות אותנו.

ונחזור לתשוקה.
אני חייבת להודות, בצער מהול במידה של ריגוש מפני החדש, שעם השנים, תשוקה מתעמעמת, ולפעמים לא קל להבחין בכך. לוקח זמן לשים לב שהתשוקה אולי קצת דהתה, ולהבין מה עושים עם הריק שצץ בעקבותיה, כי תשוקה, יש לה נטייה למלא כל כך חזק כל מקום פנוי, עד שלא נשאר מקום לדברים אחרים.
הביטלס לדוגמא - במשך כמה שנים טובות, מהרגע שגיליתי אותם ואילך, הקשבתי רק להם, בתשוקה בלתי פוסקת, עוד אלבום, ועוד תקליט, ועוד קסטה, ועוד עותק לא מוכר, ועוד ספרים. לא הייתי פנויה להכיר בכלל מוזיקה אחרת, וזה אולי חבל... (השלמתי מאז קצת, אל דאגה :) ).

וגם הבלוג, הבלוג האהוב שלי, הייתי כל כך עסוקה בו ובכל הפעילויות שצמחו והסתעפו ממנו ודרשו טיפוח תמידי - (סדנאות, עמודי פייסבוק, חנות, מוצרים, סדנאות, ארועים, אתר Lovestreet, שתופי פעולה, ומה לא...) עד שלא שמתי של שאולי כבר אין פה כל כך הרבה תשוקה כמו פעם, ויותר מזה, הייתי עסוקה בכל זה כל כך, עד שלפעמים "שכחתי" קצת מתחומים אחרים, מתחביבים אחרים, מדברים אחרים שיכלו למלא בתשוקה. להיות בלוגר זה לעיתים קרובות כמו להרכיב משקפיים דרכם רואים את העולם, וכל מה שלא נכנס בעדשות המשקפיים האלה, ולא מתאים לבלוג (או לשלל העיסוקים המלווים אותו) לא זוכה לתשומת לב מספקת.

נכחתי לפני כמה ימים בכנס על אושר, עושר ובלוגים של יונית צוק. היא דברה על תשוקה כמנוע לבלוג, ועל כך שהבלוג, כאשר נכתב מתוך תשוקה לנושא כלשהוא, יכול לפתוח לנו דלתות ולזמן לנו הזדמנויות שלא היינו חולמים עליהן. אתם יודעים משהו? ישבתי שם, בלוגרית די ותיקה, ופתאום קינאתי, קנאתי בהן, באותן בלוגריות מתחילות או אפילו בלוגריות מתחילות לעתיד, כי הן מוצפות תשוקה לנושא כלשהו, מסתכלות על עולם הבלוגים בעיניים נוצצות ורוצות לפתוח דלתות ולהגיע למקומות שהן חולמות עליהם, לעשות שינוי מקצועי ולהיות עסוקות מעל הראש באותם הנושאים הממלאים אותן תשוקה. אלה לא חייבים להיות חלומות גדולים, רק החלומות שלהן.  ואני רוצה עוד פעם! אני רוצה להתחיל מהתחלה! הגשמתי לעצמי את מה שרציתי שיצמח מהבלוג: הגעתי לקהל גדול, מקסים ומפרגן, אני מנהלת קבוצת יוצרות נפלאה בפייסבוק, ואתר נוסף של בלוגריות, יש לי חנות אינטרנט חמודה, סדנאות, ארועים, ואני עובדת על ליין מוצרי נייר ליצירה משלי - זה לא היה קל!  עסקתי בתשוקה שלי כמעט 24/7 במשך שנים,  אבל אני מרגישה שהגיע הזמן לעשות בכל זה סדר, לוותר על מה שלא צבוע יותר בצבעים העזים של התשוקה, ולהשאר עם מה שכן, וכמובן - התפנות לתשוקה חדשה, אולי היא תהיה דומה למה שאני עושה, אולי רק על יד, אולי שונה לגמרי, אולי היא תכלול בלוג, ואולי לא, אולי כל זה יקרה באותו הבלוג שאתם קוראים עכשיו ורק יבוא לידי בטוי בנושאים חדשים, ואולי יקח זמן עד שהשנוי יקרה. אולי כבר מחר? אני לא יודעת... כמה מלחיץ, כמה משמח! 

ואסיים את הפוסט במילות הסיום של fixing a hole:
"I'm taking the time for a number of things that weren't important yesterday, and I still go"
בימים אלה אני מוכנה לחפש ולמצוא את התשוקה הבאה שלי, וייתכן מאוד גם שהקדשתי את עצמי יותר מדי לעניין אחד, על חשבון הרבה דברים טובים אחרים. אז כמאמר השיר -  אני לוקחת את הזמן (גם) לדברים אחרים, שאולי לא היו חשובים מספיק אתמול, אבל כן חשובים לי היום. תודה ביטלס, על הכל :)

מוזמנים לבקר בבלוגים של אוהבות הביטלס המוכשרות המשתתפות בפרויקט שיזמה מיכל בן ארי מנור, מהבלוג רואה עולם

תמר ליבס מ- Tamari & Me

מיכל בן משה מ- רגעים קטנים

אסנת ברק מ- אורות ורזים

טל נחמן טיראן מ- הקראפטריה

אידית גרשוני טירולר מ- חוג הקוטב הצפוני

לובה שרגא מ- fashion-tails

יום חמישי, 22 בינואר 2015

מסע הקסם המסתורי

כבר כתבתי מעט כאן בבלוג על  המעבר ההדרגתי שעשיתי בין חייי המקצועיים כראש צוות עיצוב גרפי בחברת אינטרנט בינ"ל לבין כל מה שאני עושה כיום.
שלב מאוד חשוב ומכונן בתהליך, שכמעט לא בא לידי בטוי בבלוג, החל לפני כשש שנים - תקופה בה נשארתי שנתיים בבית עם הילדה לאחר הלידה ו"גיליתי מחדש" את עולם היצירה והאמנות. אני לא מתכוונת ל craft או diy קלאסיים - כגון תפירה או שיפוץ של פריטים שונים, את זה דווקא עשיתי הרבה בתקופת ההריון. אני מתכוונת לתשוקה המתפרצת והבלתי נדלית שלי לצבעים, לחומרים, לשילובים ולהתנסויות בהם- ממש מעין נחשול אדיר ונפלא ששבר את כל החסמים היצירתיים שהיו לי בתקופה שקדמה לכך, ושהייתי די חסרת אונים מולם. אני הרי כל כך אוהבת לצייר, אין דבר שגורם לי רוגע ושקט גדולים יותר, אבל הרבה שנים זה פשוט לא יצא... בלוק מוחלט!. אני חושבת שפשוט הייתי מונעת מהתוצאה, חשבתי על המטרה, על מה אמור לצאת בסוף, וזה שיתק, כי באמת שלא היה לי מושג או כיוון, ובטח שלא היתה לי השראה. כלומר, היא הייתה שם ברקע, ליד... כל מה שאחרים יוצרים ועושים, האינטרנט, הטרנדים. אבל זה לא מספיק - זה לא היה אצלי בראש או בלב, ובלי השראה - שהיא הדלק, היה לי קשה להתקדם. 



ואז, אחרי הלידה,  פתאום מצאתי את עצמי עם השראה מחודשת. בכל רגע שהילדה ישנה, אצתי רצתי למרפסת העבודה (על משקל חדר עבודה)  - למעבדת היצירה שלי, בה התחלתי לעשות הכל הפוך! פתאום המחשבה על התוצאה לא הניעה את היצירה - עניינו אותי יותר התהליך, הרכיבים.  לא היה לי מושג מה אני עושה ולאן זה מוביל, רק היה לי בטחון שזו הדרך היחידה שיכולה להוביל אותי לשם ואני ממש זוכרת אומרת את זה לעצמי שוב ושוב, נפעמת מתחושת הידיעה והבטחון ומוצפת אושר. לשם שינוי לא עניין אותי המוצר- עניינו אותי השאריות. אם גזרתי או חיררתי בפאנץ' - הנגטיב שנזרק מאחור היה המרתק בעיני, המקומות בהם צבע עלה על צבע במקרה, הסקיצות, העטיפות, אתם מבינים? מה קורה כשחומר פוגש משטח שלא למענו הוא נועד? מה קורה כשמוסיפים שכבה אחרי שכבה? זו היתה מעבדה של יצירתיות ואני הייתי מכורה!


מצאתי את ה- zone שלי! מכירים את ה -zone? זה מקום נפלא, הוא נמצא ממש בתוכנו :) כשאנחנו מחוברים לגמרי לעצמנו, עושים בדיוק את מה שטוב לנו, הראש נקי, הכל שקט ורגוע, חיוך על הפנים, והזמן טס, או עומד מלכת - לא ברור בדיוק... להיות ב- zone בעיניי זה לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. שלמות. זה מה שיצירה עושה לי וזה מה שחשתי במשך חלקים גדולים מהזמן שיצרתי במעבדת ההשראה והיצירתיות שלי . ברור שלא תמיד הצלחתי להגיע לתוצאות שהשביעו את רצוני, לפעמים נהייה בלאגן גדול ודביק, לפעמים מוסיפים פרט אחד מיותר, והכל מתקלקל. אבל הרגעים האלה, שהלב יודע מה אנחנו צריכים לעשות, כל החושים חדים -  הצבעים, הצורות, החומרים, הסיפור, מתחברים ומיתרגמים מהלב אל הקנבס - אלה רגעים של אושר, גאווה וסיפוק גדולים. 



עברו כמה וכמה שנים מאז, אני עושה את זה פחות ופחות, הקדשתי את 4 השנים האחרונות לבלוג, לסדנאות, ארועים, חנות, קהילה אינטרנטית ועוד, כי האמת היא שכבר נזקקתי פחות לסוג היצירה הזה  -  זה פשוט היה שלב חיוני כל כך בהתפתחות שלי, תקופה מאוד ארוכה ואינטנסיבית שפתחה אותי לחלוטין מבחינה יצירתית והובילה אותי לחלקים אחרים של המסע. והנה עכשיו אני חוזרת אליה שוב לאחר כמה שנים, הן כיוצרת ו"מדענית" נלהבת במעבדת ההשראה והיצירה של עצמי והן כמנחת סדנאות.




 ליין הסדנאות שלי בחורף זה הוא הרבה יותר אמנותי, יותר נוגע בחומרים, יותר מקפיד על תהליכים ולא רק על תוצאות מול משתתפות הסדנה. כן, אני טיפוס מאוד דידקטי כשאני רוצה (כלומר כשאני לא מנסה להשקיט את זה). אני מזמינה אתכם לסדנת canvas art בה תתנסו איתי בכל מה שספרתי עליו כאן - בהנאה, בשחרור, בשמחה שביצירה לא שיפוטית, מתוך הדרך ולא המטרה, מתוך אינטואיציה, עם שלל טכניקות, חומרים וכלים. ואל חשש - גם יוצאים עם תוצרים נפלאים. זוהי חויה נהדרת שייתכן ובהמשך גם ארחיב לסדנה בת כמה מפגשים. הסדנה הקרובה תתקיים במרכז תל אביב בסטודיו מדליק ליד עזריאלי ב 23/2 בין עשר לאחת. מחיר הסדנה 350 ש"ח. ההרשמה באימייל: irisfgl@gmail.com אשמח לראות אתכן בסדנה ולהנות יחדיו משלוש שעות של קסם ואושר יצירתיים:)


ג'לי פלייט היא טכניקה מיוחדת ומסעירה שהתוודעתי אליה לאחרונה והוספתי ל"ארגז הכלים" שלי (תרתי משמע) נתנסה בעבודה עם משטחי הג'לי, לצד המון חומרים אחרים, בסדנה הקרובה. התמונה מכאן.


אסיים בציטוט שגיליתי רק השבוע של אחד מהאמנים האהובים עלי:
"An artist is an explorer. He should begin by seeking himself, seeing himself act. Then, not restraining itself. And above all, not being easily satisfied." -Henri Matisse



יום שלישי, 20 בינואר 2015

מציירת הסיפורים

הכירו את Phoebe Wahl - אמנית ומאיירת צעירה, שבעבודותיה עוסקת בעיקר בחיים בחיק הטבע, חיי משפחה, נשיות ואמהות, אה, כן - כמובן שלא מזיק אף פעם להתמקד גם בפיות ויצורים קסומים.
היא סיימה את לימודי האמנות בבית הספר לעיצוב של רוד איילנד ממש לא מזמן, ובידיה תואר באיור. כעת היא חיה ועובדת בפורטלנד שבאורגון.




פיבי מתארת את ילדותה במדינת וושינגטון כילדות חופשיה בחיק הטבע, ונותנת לחוויות הילדות הללו את רוב הקרדיט להשראות שלה ולמוסר העבודה הגבוה.





לחיי משפחה תפקיד חשוב באמנותה של פיבי - תוכלו למצוא בין עבודותיה תמונות, איורים ופסלים העוסקים בלידה, הנקה, ואם ותינוק, כמו גם של זוגות אוהבים ורגעים משפחתיים מחיי היום יום בבית ומחוצה לו. היא אפילו מציירת פרוטרטים משפחתיים על פי דרישה ואתם מוזמנים לקרוא את הפוסט של הבלוגרית המוכשרת שזכתה שפיבי תצייר את משפחתה.























לעבודותיה של פיבי הגעתי בעקבות ההתענינות שלי בפאטרנס, ולמרות שהיא בעצם מאיירת, רבים מאיוריה נראים כבסיס נהדר לפאטרן, כאילו יכלו להיות משופכלים עוד ועוד. איזו דוגמה נהדרת זו יכולה להיות על טקסטיל למשל? דמיינו מצעים, מפה או וילון עשויים מהפאטרן הבא...





גם הפרטים הקטנים המרכיבים את האיורים העשירים הם פאטרנים בזכות עצמם. מעיל הטלאים למשל, או הענפים השונים, פרוות הינשוף... אפשר להביט לעומק הציור ולגלות עוד ועוד פאטרנים. 





פיבי מעיזה לגעת בעבודתה בנושאים שרוב המאיירים אולי לא היו מעזים - ההנאה מהגוף, חגיגית הנשיות, לידה והנקה. הדמויות הנשיות באיוריה אינן בעלות מידות של דוגמנית, אלא אמיתיות, בעלות מבנה גוף ממוצע וריאליסטי יותר.







ראיתם פעם בובה כזו? היא חלק מסדרה שלמה, כאשר הבובה האחרונה בסדרה אוחזת את התינוק. נפלא, לא?






היא עובדת בטכניקות מגוונות. צבעי מים, קולאג', פיסול בבד - אלה רק חלק מהן. אני אוהבת במיוחד את הקולאג'ים העשויים מניירות צבועים ומצוירים ואת הפסלים הרכים











הביטו על מד הגובה שובה הלב הזה - דמיינו את ההרגשה שבלהתבגר ולגדול לצד היצורים הקסומים הללו, ומה יכול להיות סימלי יותר? הרי פיבי באמת גדלה בטבע - חולמת על פיות, רודפת אחרי חיות קטנות, וכעת היא משמחת בזכרונותיה ובכשרונה ילדים אחרים - שגדלים באוירה הקסומה שהיא מאיירת עבורם










באתר הבית שלה כותבת פיבי את המילים הבאות: 
"היא מבלה את זמנה באיור העולמות הדמיוניים שיצרה בילדותה באמצעות ציור, פיסול, תפירה או סיפור סיפורים. אתם יכולים למצוא אותה בכל מקום בו יש כריות, ספרי ילדים וספל תה"





אני מזמינה אתכם למזוג בנחת ספל תה, ללחוץ על כפתור ה Play בוידאו בתחתית הפוסט, ולצאת לטיול נעים ל Phoebe's land









מוצרים מומלצים מהחנות שלי - Colourful way







יום שבת, 17 בינואר 2015

מרכז מאירהוף - רק זכרונות טובים

קראתי שעיריית  תל אביב מתכוונת לסגור את מרכז מאירהוף לאמנות, על שלל חוגי האמנות שמתקיימים בו ועל אף היותו בית חם למגמת האמנות המצוינת של ערוני א'.


את מיטב שנות הילדות המאוחרת והנעורים שלי העברתי במקום המקסים הזה. קודם לכן שכנו סדנאות האמנות במוזיאון הלנה רובינשטיין, ולאחר מכן עברו למשכנן הנוכחי, בדובנוב. לשמחתי, הוריי רשמו אותי למגוון חוגים נהדרים של מוזיאון תל אביב, והעברתי הרבה ימים יפים שם, לאחר מכן, כתלמידת אמנות בערוני א' ביליתי עוד 3 שנים נפלאות במרכז הזה, למען הדיוק - יומיים בשבוע, למשך שלוש שנים.  האמת היא שכל כך אהבתי את רוח המקום שלפעמים הייתי באה גם בחופשים, מקבלת מאנשי התפעול הנדיבים והאדיבים מפתחות לסטודיו, שלל צבעים ומכחולים ככל שרק חפצתי, ומציירת, ומציירת... אהבו שם אמנות, ואהבו ילדים שאוהבים אמנות. באמת, כל הזכרונות שלי מכל המורים - בחוגים לילדים, בחוגים לנוער, ממורי מגמת האמנות - תמיד עודדו אותנו להיות טובים יותר, מעולם לא חסכו או קימצו, התשוקה לאמנות ולהוראה היתה בעינים ובמילים כל הזמן. אני מרגישה שבורכנו במורים כאלה.

ואז, אפילו כבוגרת חזרתי לשם, אחרי הרבה שנים מול מחשב, עמוק בתוך האינטרנט. בער לי לעשות שוב משהו יצירתי, אז נרשמתי לקורס קדרות עם אתי גורן, מורה נהדרת ואשה עוצמתית בעדינותה.
מהרגע הראשון שהידיים שלי פגשו את החומר המסתובב על גבי האובניים חשתי קסם בהתהוותו, זה היה שונה מכל מה שהכרתי, ביחוד בתקופה ההיא. איך נגיעה קלה שבקלות אך מלאת כוונה יוצרת משהו מושלם ויפה... אחרי שנים של מינימום יצירתיות מול המחשב בעבודתי כשכירה שכבר די תסכלה אותי, לא האמנתי שהראש יכול להיות שקט לכמה שעות, שאפשר להיות שמחים, מחוברים לעשייה. אתם כבר יודעים שאת העבודה ההיא עזבתי ממש אז, לא מעט בזכות העידוד ששאבתי מההתנסות הזו.

מרכז מאירהוף, אם כן, הוא מקום שבו העברתי שנות התבגרות עליזות ושמחות, ואליו גם חזרתי בבגרותי.
היו לי מורים ממיטב האמנים בארץ, אנשים חכמים ופתוחים שרואים שליחות בעבודתם, כך לפחות הרגשתי. מעולם לא התייחסו אלינו כאל ילדים, אלא התייחסו אל האמנות ואל הנחלתה לנו כערך עליון. בחוגים ובמגמת האמנות שם הכרתי חברים טובים, העברתי אחרי צהריימים נפלאים (איך כותבים את זה ברבים?!), התנסיתי בחומרים  לא מוכרים בנדיבות, במקצועיות ומתוך תחושת נטיעת אחריות ובגרות שלא יישכחו, למדתי המון על תולדות האמנות, ונצרתי אלפי זכרונות (לא מגזימה, יש לי זכרון טוב ולמדתי שם הרבה שנים :) ). חבל לא להנחיל זאת גם לילדים שלנו. מקווה שישאירו את המקום המצויין הזה על כנו, ולא יצמצמו את פעילות הסדנאות ואת משרות האנשים המצויינים שעובדים שם כבר שנים רבות, ושיוסיפו לחנך שם לאהבת האמנות ולכבוד לאמנים קטנים כגדולים.

יום שישי, 16 בינואר 2015

התגעגעתי אז שבתי

שנתיים לא העברתי סדנה. לקחתי הפסקה ארוכה לטובת שני קצוות - ארועים גדולים ופעילות אונליין.
אבל לא לגמרי עזבתי את הסדנאות - המשכתי להגות בהן, לבנות קונספטים, לחפש את המיוחד והקולע, להשתעשעש בנסיונות עם החומרים והטכניקות שעניין אותי להביא לסדנה, להתפתות להעביר שוב סדנה, להכריז עליה, לבטל אותה, וכו'... :) הייתי מוכנה ולא מוכנה. כי כמו שאתם בוודאי יכולים לדמיין, סדנה זה לא דבר פשוט. צריך הרבה אנרגיה, ריכוז ותשוקה, כמו גם סבלנות, אורך נשימה ועוד... סדנה לא מתחילה ונגמרת במסגרת השעות המוכרזות שלה, היא מתחילה הרבה לפני ומסתיימת לא באמת בסמוך למועד. יש שבועות של פיתוח, וקנייה, והכנה, ובניה, ושיווק, והרשמה וגבייה, ומענה לאימיילים וטלפונים. יש בוקר של התארגנות, ושעות של נוכחות בפול ווליום שרק מי שהתנסה מבין, כי צריכים להיות נוכחים פיזית ומנטלית מול הרבה אנשים ולהכיל ולהגיב להרבה מאוד דברים בו זמנית. ויש את נפילת המתח של אחרי, ופינוי המקום, ועיבוד של כל מה שהיה, והעלאת תמונות, ומענה לאימיילים ולתגובות, ומיד כבר הלאה, לסדנה הבאה. כן, אני מעדיפה לעשות את זה כשאני ממש מוכנה, רוצה ופנויה לזה. ו - הנה זה קורה! ממש כמו שם הפוסט - התגעגעתי!

אני מתגעגעת לסדנאות, מתגעגעת למפגשים טעוני השראה ויצירה, שיוצאים מהם עם עבודות יפות ועם אנרגיות גבוהות ובעיקר עם רצון להמשיך וליצור עוד ועוד... מתגעגעת לאתגר של להמציא סדנה חדשה ולדייק אותה, וכמובן - למפגשים האינטימיים עם הקהל היקר שלי, מתגעגעת לשמוע איך הסדנאות שלי עוררו בהן השראה ופתחו את היצירתיות שלהן. אז ליין של  סדנאות חדשות, מאוד מיוחדות ומאוד "אני" יצא לדרך!
הסדנה הראשונה, שהתקיימה השבוע, היא סדנת Patterns -  סדנה משגעת המוקדשת ליצירת דוגמאות דקורטיביות שאנחנו מפתחות בעצמנו במהלכה תוך שימוש במגוון כלי יצירה וחומרים והתבוננות פנימה.

היה כיף להפגש באולם שטוף אור שמש, בלב הישן, המשוחזר והיפהפה של תל אביב, להקיף את עצמנו בשלל חומרי עבודה ססגוניים וליצור מהלב. בניתי את הסדנה באופן מאתגר אך מרתק, במהלכו כל משתתפת מתנסה במגוון חומרים, ו"נאלצת" לנסות ולשבור את הקו האוטמטי שלה ולצאת מאזור הנוחות שלה. התוצאות מדברות בעד עצמן - היו שלוש שעות של חיוכים, התלהבות, המון צבעים, קוים וצורות בשילובים יפים להפליא ותוצאות משגעות ממש! לא משנה מה הרקע של המשתתפות, הניסיון או מידת הכשרון והבטחון העצמי שהן מביאות עימן - הפאטרנים שיוצאים תחת ידיהן יפים, מקוריים, מרגשים, וממלאים את כולנו - המשתתפות ואותי, בהשראה עצומה
הסדנה הבאה תתקיים באותו המקום ביום שני הקרוב בשעות הבוקר, היא מלאה לגמרי, אבל עקב ביטול פתאומי, התפנה מקום אחד - כל הקודמת זוכה! סדנה נוספת תתקיים בפרואר,.בסוף הפוסט תמצאו את לוח הסדנאות החדשות, ותגלו גם 2 סדנאות נוספות ומיוחדות במינן. מוזמונת לבחור את הסדנה שלכן (אפשר גם יותר, ברור!) ולכתוב לי אימייל לקבלת פרטים נוספים ולהרשמה. 

התנסות בצבעי מים היא חויה מהפנטת, ביחוד כשמשתמשים במכחולים יפניים מיוחדים שמכילים כבר מיכל מים בילט-אין. המשתתפות כל כך התלהבו מהן, שאצתי-רצתי לקנות עוד כמה וחוסל המלאי בחנות.



 אפשר לעשות שימוש בשרבוטי צבעי המים ובדוגמאות הקטנות שנוצרות תוך כדי ההתלמדות וההכרות עם החומר,
ולהכין תגיות מתנה יפהפות מפאנץ' מיוחד וחוט טווין יפה שנמצאים על השולחן




המכחול היפני בפעולה



 חגיגה של חומרים, דפים וטכניקות, החל ממדבקות דקורטיביות אטוומות שהובקו על ניר קראפט חום וקיבלו
היילייטס עם טוש, וכלה בפאטרן עשוי וואשי טייפ בצבעי נאון. בסדנת הפאטרנס הכל הולך!




בתחילת  הסדנה מתנסים ביצירת פאטרנים בסגנון חופשי, ואני עוברת בין המשתתפות ומייעצת באופן אישי לאילו כיוונים נוספים כדאי ללכת. מי שעובדת בעיקר בקו - עוברת לנסות ליצור בכתם, מי שעובדת על שכפול מונוטני של אותה צורה מתחילה לחשוב אחרת על יחסים בין יחידות. מהר מאוד כולן מרחיבות את המנעד שלהן, ומוכנות להתחיל לשלב גוונים נוספים וחומרי יצירה מעניינים ליצירה מורכבת ומעניינת.


דוגמה מצוינת לתרגיל הראשון בסדנה ולעבודת קווית יפהפיה ומעוררת השראה של ממש! 
מעניין לראות שהאלמנטים שכאן מצאו, כמו ביצירות רבות נוספות, את מקומם בתוך  פאטרן מורכב יותר בשלב מתקדם של הסדנה, וזו בהחלט אחת מהמטרות המוצהרות של התרגיל הראשון - לבחון את "אוצר המילים" הויזואלי שלנו



 פאטרן הורס ביופיו, של משתתפת ש"התאהבה" בצבעי המים ושילבה אותם ברוך עם רפידוגרף שחור.
שימו לב לדיטטילס של הענפים, איזה פאטרן מרתק נוצר שם



תרגיל מעניין העושה שימוש במדבקות מכל הסטים שלי ומפרק אותן לגורמים, לצורך הרכבה מחדש. 




 סט המדבקות השקופות שלי התקבל בהתלהבות גדולה בסדנה ושמחתי לראות את מגוון השמושים היצירתיים שנעשו בו, חלק מהם לא הכרתי! זו הנאה כפולה ומכופלת בשבילי לראות משתתפות בסדנה שלי נהנות ליצור ומצליחות בכך כל כך, בערת מוצרים שאני פיתחתי! גאווה ואושר, אבל אני חייבת להעיד משפע הנסיונות שלי עצמי שמדובר במוצר נםלא לאנשים יצירתיים.




כמה שזה יפה! שימוש מעולה למדבקות הפופארט השקופות שלי. אני כל כך אוהבת לראות את המפגשים בינהן,
כשצבע חדש נוצר משלוב  של שני גווני מדבקות... אני מתלהבת מאוד מבחירת הצבעים ומההרמוניה שנוצרה כאן



 קולאג' יפהפה שעושה שימוש בין היתר בסט המדבקות השקופות מדגם פופארט - והפעם דווקא בדפים המנוקדים.
בנוסף, כל משתתפת בסדנה מקבלת פוסטר המודפס על נייר איכותי במיוחד, אותו היא מעצבת בסדנה או בבית
בפאטרנים מעשה ידיה. בתמונה זו נעשה שימוש בפוסטר באופן מקורי ביותר (על זה לא חשבתי :) )
בואו ותראו מה עוד אפשר לעשות איתו...


 אפשר לראות כמה הנאה כרוכה ביצירה הזו. היה כיף להסתכל עליה הולכת ומתמלאת...
יש ילדה מרוצה אחת שהפוסטר הזה כנראה מעטר עכשיו את קירות החדר שלה, כך שמעתי...

סדנת הפאטרנס הבאה תתקיים ביום שני הקרוב בין עשר לאחת בבנין יפהפה, באולם גדול ושטוף שמש הפונה ללב המשוחזר ויפהפה של תל אביב. הסדנה מלאה, אך נותר מקום פנוי עקב ביטול לא צפוי. מוזמנים להרשם באימייל irisfgl@fmail.com


כמו כן, זה לוח הסדנאות חדש לחודש פברואר, בו תוכלו לראות גם את מועדי הסדנה הבאה אחריה, וללמוד על שתי סדנאות חדשות לגמרי. פרוט מלא ומעשיר אודותיהן יפורסם כאן בבלוג בקרוב.

שבת שלום, איריס